[Magical me]

טראומות ילדות.../images/Emo68.gif../images/Emo29.gif

מכירים את טראומות הילדות הקטנות האלה שכולנו זוכרים עוד משחר ילדותינו? דברים טיפשיים כמו הגננת שצעקה עלינו כי נגענו באוכל של ילד אחר בטעות, או שחשבנו שהלכנו לאיבוד ובעצם היינו מטר מהבית? כל מיני פאדיחות מפגרות כאלה- לשרשור הזה.

כשהייתי קטנה התבלבלתי פעמיים בין ההורים שלי לאנשים אחרים. פעם אחת זה קרה ביציאה מהגן, הלכתי אחרי אישה עם עגלת תינוק והייתי בטוחה שזאת אמא שלי, אז שאלתי אותה למה היא לוקחת את התינוק הזה. האישה התעלמה ממני ורק כשאמא שלי קראה לי הבנתי את הבלבול והתחלתי לבכות. כשהגעתי הביתה דרשתי שייתלו את כל הטאפטים/תמונות/מה שלא היו הדברים המוזרים האלה לילדים הישנים שלי, שהיו תלויים כשעוד הייתי תינוקת. הפעם השנייה הייתה באילת. היינו במלון וחיכינו שאבא שלי ישלם ואז ראיתי איש כלשהו יוצא והייתי בטוחה שזה אבא שלי. תפסתי אותו ביד ושאלתי אותו לאן הוא הולך. אני לא בטוחה מה הוא ענה, אבל אני זוכרת איך התביישתי כשקלטתי כשזה לא אבא שלי. אחרי זה הייתי על הברכיים של אבא שלי כל היום, בכיתי ועצמתי את העיניים בניסיון לדמיין בלרינות שיסיחו את דעתי מהמאורע.

בפעם אחרת, היינו צריכים להביא לגן משהו של ההורים שלנו לגן, אני כבר לא בטוחה מה היה הסיפור. היינו צריכים להביא אביזרי לבוש או איפור, לא זוכרת למה. בכל אופן, הבאתי אודם של אמא שלי ושכנעתי שני בנים לעזור לי לעלות על כיסא ולהוריד אותו מהמדף הגבוה. אחרי זה איפרתי אותם עם האודם והגננות תפסו אותי ונורא כעסו. את שאר היום בגן ביליתי בעיניים עצומות ובבכי חרישי.

בגן הייתה לנו מעין תחרות- "מלך הגן". הזוכה היה אמור להיות האחראי על הפעילויות בגן למשך שבוע שלם. התמודדתי. כל המתמודדים הציעו דברים לא הגיוניים כמו לונה בפארק באמצע הגן, מכונה שמייצרת שוקולד כל היום, בריכת שחייה. אני, לעומת זאת, אמרתי שאני רוצה להיות ישרה ולהבטיח רק את מה שאוכל לקיים. לפני הבחירות (כן, היו לנו ממש בחירות עם קלפי והכל

), אמרתי לכולם שלא משנה מי ינצח אנחנו צריכים להישאר חברים. בסוף לא ניצחתי. אני כבר לא זוכרת מי ניצח (או שזו הייתה בכלל היא), אני רק זוכרת שמי שניצח הבטיח המון הבטחות לא הגיונות ושכעסתי על שאר הילדים שקנו את ההבטחות שלו. הרגשתי שהעולם לא הוגן או ישר. הייתי מבואסת נורא, ובסופו של דבר (כי גם שאר חבריי הזאטוטים לא בדיוק ידעו להתמודד עם ההפסד) כל מתמודד קיבל יום בו ישלוט על הגן. אני זוכרת שבשלי חילקו ארטיקים. אני גם זוכרת שלפני הבחירות הייתה לנו תעמולה חמודה כזאת, וחילקתי לכולם מדבקות. הו, זכרונות.

הממ, אלו כל טראומות הילדות שאני יכולה לחשוב עליהן עכשיו. אם עוד משהו יצוץ- אוסיף אותו. אנא שתפו פעולה, ניסיתי משהו קצת מקורי ושונה בפורום

 

[HuGo Hell]

../images/Emo6.gif../images/Emo6.gif../images/Emo6.gif ../images/Emo1.gif

איזו חמודה *אופיר משתעל בקולניות* אופיר שונא את השיעול המעצבן הזה ><" בכל מקרה, את פשוט חמודה ^_^

אופיר הולך לישון... לפחות לנסות :X

 

[NitsNats©]

אני... |מיוחדת|

לי יש די הרבה... זכרונות... לאו דווקא טראומות. אוקיי:

אני זוכרת שבגיל שנתיים ביומולדת שלי בגן במבי חברה שלי ואני חגגנו יומולדת ביחד ולי היה קסילופון ולה היה תוף מרים. אני זוכרת שממש התלהבתי מהקסילופון והתחלתי להרביץ לו ממש ממש חזק.

עוד זכרון מגיל שנתיים הוא שישבתי מול הכורסה בפינת הסלון, איפה שעכשיו יש מדף נמוך עם ספרים, יחד עם חברה שלי, לירון, שהיו לה עגילים כבר אז... ואמא שלי הקריאה לנו את הספר "סוד כמוס לדובי"... אני זוכרת שכל פעם שהייתי נזכרת בזה, עד שמצאתי את הספר, ממש הייתי בטוחה ששנאתי את הספר כלכך. כשמצאתי את הספר הבנתי קצת למה.

הממ... יש לי טראומה מגיל שלוש חמש כשאמא, שהיו לה תלתלים כלכך יפים, באה לקחת אותי מהגן עם חיוך על הפנים ושיער מתוח וקצר קארה... התחלתי לבכות כל הדרך הביתה וצעקתי עליה שהיא הסתפרה... ועוד בלי לומר לי.

גם כן בגיל חמש, אני חושבת, לא בטוחה, אמא באה לקחת אותי מהגן וסיפרה לי שיש בבית אורחים שמחכים לי... הייתי בטוחה שאלו הן חברות שלי שגרו אז בארה"ב וממש ממש שמחתי. כשהגעתי הביתה מצאתי שם את דוד שלי, שהיה קירח, ואשתו (היא לא הייתה אשתו אז) והתחלתי לבכות. כששאלו אותי למה אני בוכה עניתי שאני לא אוהבת אנשים עם קרחת. את הסיפור הזה בחיים לא אסלח לעצמי... מצד שני אני גם זוכרת את עצמי בבית האבות של סבא וסבתא של אבא מנשקת לו את הקרחת בתוך המבנה... ומחוץ למבנה שהוא הושיב אותי על הגדר והיה כיף.

עוד סיפור מגן חובה - תמיד היו לנו שתי קבוצות, קבוצה אחת שלומדת בפנים וקבוצה שמשחקת בחוץ (אגב, אני גם זוכרת שהיה לנו ריכוז כל יום)... אז יצא שאני לומדת בפנים וכל החברים שלי היו בחוץ... יצאתי איתם החוצה והגננת צעקה עליי שאני צריכה להיות בפנים.

ועוד סיפור מגן חובה הארור - תמיד הייתי בוכה בגן. למה? בגלל האוכל. לא אהבתי את האוכל בגן (סנדביץ' או עם שוקולד או עם חומוס) וביומולדת שלי התחלתי לבכות ורציתי להקיא כי לא רציתי לאכול.

בכיתה א' היינו מטפסים על המעקה (מהאספלט) שהיה באמפי הגדול של ביצפר, מתיישבים עליו רגל פה רגל שם ועוברים לכל אורכו בעזרת הידיים. אני זוכרת שרבתי עם חברה טובה שלי כי היא עברה נורא מהר ואחרי שנורא תמכנו בה והחמאנו לה היא השתחצנה.

בכיתה א' קיבלתי בעיטה בבטן.

בכיתה ג' דיברתי עם אישה שאני לא מכירה (זו הטראומה הכי גדולה שלי)... ראיתי מישהי שהלכה עם איזו ילדה שהייתה איתי בגן. עכשיו, ידעתי שאמא שלי מכירה את אמא של הילדה ההיא אז שאלתי את מי שהילדה הייתה איתה (שבכלל לא הייתה אמא שלה) אם היא מכירה את נודה כהן... ואז אמרתי לה שאני הבת שלה... היא אמרה שלנוגה כהן שהיא מכירה יש רק תינוקת בת שנתיים. ומאז יש לי טראומה. ביום כיפור שאחרי זה אמרתי סליחה על שדיברתי עם זרים ואמא שלי שאלה על מה סיפרתי להם ואם סיפרתי להם שאביבי (דוד שלי) נוסע...

הא! כן. בגיל שלוש הלכתי על לבנים כאלה בגן, לבנים שעמדו על הרצפה... כאלה עם שני חורים... המפ... שנראות כמו 8 מרובע כזה. ונפלתי ופתחתי את השפה... אני זוכרת שעברתי ליד חדר העבודה (החדר שאמא שלי עבדה בו וחדר המחשב, עכשיו החדר של תום) ובכיתי ואמא ביקשה מתום להביא לי את המוצץ שלי.

 

[Charmed Gal]

המפ...../images/Emo56.gif../images/Emo185.gif

אני בטוח שיש לי כל מיני, אבל אני לא זוכר הרבה.

פעם הלכתי לאיבוד בקניון לב המפרץ וזו הייתה אחת הפעמים היחידות בחיים שלי שהלכתי לאיבוד. ובזמנו זה נחשב קניון מאד גדול, והייתי נראה לי בן איזה 5 ואיבדתי את אמל'ה שלי, ובכיתי.

עוד סיפור שבו נאבדתי, אבל אני לא בטוח אם הוא מציאותי או לא... קיצר, הייתי בחו"ל, לא זוכר איפה בדיוק, איפשהו באירופה... ואחותי ואני נכנסו לחנות אחת בזמן שההורים הלכו לאחרת, אבל כמה מטר קדימה, אחרי הפינה. ואני הייתי בערך בן 4 או 5, אחותי יצאה מהחנות ואני נשארתי לבדי ואל ידעתי מה קורה. נלחצתי. עכשיו עד לפה אני בטוח בסיפור, אבל אני זוכר שבהמשך אני יצאתי מהחנות וחבורה של נזירות הקיפו אותי ודיברו אלי ולא ידעתי מה הן רוצות ורק נלחצתי יותר ובכיתי. למרות שאני זוכר את עצמי מספר את זה ככה כבר שנים, כי ככה אני זוכר את זה, אמא שלי בטוחה שאני דמיינתי את זה או משהו.

במשך כל השנים שלי בגן הייתי מחכה לבד עם הגננת שאמא שלי המאחרת תבוא לקחת אותי. זה לא היה לי כף.

שהייתי צעיר היו לי תמיד נדודי שינה. עכשיו, לרוב, שלא הייתי נרדם, הייתי בא לחדר של ההורים ומשתחל בין שניהם וישר נרדם כמו טטלה. אבל מה? אני זוכר יום אחד שלא נרדמתי וכנראה שההורים שלי היו נורא עייפים והם צעקו עלי ללכת למיטה שלי ולישון. אני נעלבתי כל כך. וגם פחדתי מהחושך באותה תקופה, והם רצו שאסגור את האור ובאמת אשן ולא אשב עם אור ואקרא או משהו. אני זוכר את עצמי יושב כל הלילה ובוכה שאני לא מצליח להרדם. אוי. זו באמת טראומה.

טראומה לא שלי, של אמא.

פעם שהיינו בים והההורים שלי רקדו ריקודי עם, אני הלכתי לשחק בחוף עם ילדים אחרים. עכשיו, אמא שלי רצתה שכל 10-15 דקות אני בא לומר לה שלום שהיא תדע שהכל בסדר. עכשיו, כנראה פעם אחת נסחפתי במשחקים ושכחתי לבוא. לא באתי איזה חצי שעה. כנראה שההורים באו לבדוק איפה אני ולא שמו לב אלי או משהו... בקיצור אחרי איזה 45 דקות אני שם לב ששכחתי לומר לאמא שלום, אני בא לומר לה שלום ולא מוצא אותה. חוזר לשחק. אחרי עוד איזה רבע שעה אני מניח שוב הלכתי לבדוק ופתאום אני רואה אישה הולכת באמצע הטיילת ובוכה בקולי קולות, "אבדתי את הילד שלי! הילד היפה שלי!"

ואני חושב שניגשתי אליה ושאלתי אותה, "אמא, למה את בוכה? אני פה..."

שהייתי באמסטרדם אני חושב, החלקתי באמבטיה ופתחתי את הסנטר. לא יודע אם זו טראומה, אבל זה נורא עיצבן אותי ובהמשך הטיול הסתרתי את הסנטר עם החולצה ועשיתי פרצוף חמוץ בכל פעם שצילמו.

בת יענה. שונא. שהייתי לא יודע בן כמה, אבל נורא קטן, נסענו לסאפרי ואכלתי במבה והבת יענה הזונה הזו דחפה את הראש הענק שלה וניסתה לגנוב לי את הבמבה, ואני כל כך נבהלתי וצרחתי והזדחלתי לקרקעת האוטו כמה שרק יכולתי.

אחרון!!! שהיינו בחו"ל, איפשהו באירופה(שוב

), אני ישבתי באוטו בזמן שההורים ואחותי היו בחוץ. אבא התיפש שלי רצה לתת במבה לכמה עיזים ובאו פרות ענקיות(הולנדיות אולי?) והקיפו את האוטו. אני בכיתי בהיסטריה שאני רוצה לצאת לאמא ואחותי בכתה בהיסטריה שהיא רוצה להכנס פנימה לאוטו. אבא שלי צילם הכל, ואז פרה השתינה עליו.

אה, ואז חלמתי באוטו לילה שאחותי לובשת חולצה אדומה ושור נוגח בה.

 

[HuGo Hell]

../images/Emo6.gif../images/Emo6.gif ../images/Emo1.gif

 

[צו צאנג]

../images/Emo6.gif

יולי... אלה לא טראומות... *מחכה שצחי יחזור ויכתוב...*

(יולי, אמרתי לך כבר שאני אוהבת אותך המון?

^_^)

 

[Magical me]

קפוץ!../images/Emo68.gif../images/Emo29.gif

 

[Ph0enix]

טוב במלא אני כאן

אותי נשכחו ברווזים שהייתי ילד הקטן משהו כמו 4 מאז אני שנוא אותם הסוף

 

[SaberTooth]

אני לא יודע מה אתכם...

אבל את כל הטראומות והפאדיחות שלי אני מדחיק. אני יודע שיש לי מלא, אבל אני לא זוכר אף אחת מהן. היחידה שאני מצליח איכשהו לזכור עכשיו זה שבכיתה ב' או ג' קראתי למורה שלי "אמא". זה היה נורא מביך. אנשים שזוכרים עוד פאדיחות שלי (ואני יודע שיש כאן כאלה) מתבקשים ****לא**** להוסיף עוד. תודה

 

[Oaf]

אחרי שהגננת שלי צעקה עליי, ../images/Emo19.gif

לא זוכר למה, הלכתי מהמקום בכעס בעודי ממלמל מתחת לנשימתי "מפגרת". והיא שמעה אותי. ומאז אני לא קורא לאף גננת מפגרת. בכל מקרה, לא בקול. טוב, לפעמים כן, אבל רק כשהיא לא בסביבה. אלא אם היא ממש צריכה לשמוע את זה. ולא נראה לי שיש מישהו בעולם שלא חשב מישהי אחרת להיות אמא שלו והלך אחריה. מה שבאמת מביך זה שהיא קולטת שילד קטן תופס לה במכנסיים, ונראה מאוד שלם עם ההחלטה.

 

[Magical me]

בניגוד לשמועות-../images/Emo68.gif../images/Emo29.gif

להחזיר טלפונים לא הורג אנשים ><

 

[Oaf]

ובניגוד לציפיות, ../images/Emo19.gif

החזרת טלפונים לאנשים בד"כ כוללת צלצול מצד אותם אנשים. אלא אם אני טועה.

 

[Magical me]

אז או שהפלאפון שלך מפגר../images/Emo68.gif../images/Emo29.gif

, או שהחלפת אותו בלי להודיע. כי אני, אישית, צילצלתי פעמיים. ><

 

[buffgirl]

אממ.. ../images/Emo80.gif|מיוחדת|

כשהייתי בגן, אז זרקתי מן גוש בוץ בטעות במקום על שאר הבוץ בחצר, על המן מרפסת-מדרכה כזאת (איפה שאין דשא

) ביום בריכה (שכל אחד הביא גיגית כזה והיה ממש כיף!) ואז הגננת צעקה עליי ושלחה אותי אל תוך הגן עצמו ובכיתי כי זה היה בטעות

.

ופעם הייתי בקניון, והסתובבתי לי שם, והייתי קטנה, ואני חושבת שזה היה קניון איילון, ושרתי לי שירים ואיבדתי את אמא ואבא שלי ואני כזה מסתובבת לי ואז איזו אישה באה אליי ולקחה אותי ביד ושאלה אותי איך ההורים שלי נראים או משהו כזה ואז אבא בא ולקח אותי.

פעם בגן, הבנים החליטו שבאותו היום מנשקים את כל הבנות וזה היה כזה איכסה כזה, ואני עליתי על הדבר הזה של הנדנה, נו הברזל, כי הורידו לנו את הנדנדות, ואז מישהו שקוראים לו אור נדמה לי בא ונישק אותי ברגל ואז הלכנו אני ועוד שתי בנות ואמרנו לגננת והיא צעקה עליהם והם סתם ישבו וצחקו להם. סוטים!

פעם ילדה אחת רצתה שניגע לה בפיפי (איכס!!!!

) ואני לא הסכמתי אז הלכתי לגננת ואמרתי לה ואז היא כינסה את כולם ושמה את הילדה הזאת מצד אחד שלה, ומצד שני אותי ואמרה שזה לא יפה לבקש מאנשים לעשות דבר כזה ואני הרגשתי רע שהלשנתי עליה לגננת כי היא בטח הרגישה רע.

כשהייתי בת שנתיים וחצי או משהו כזה, הלכתי ללונה פארק עם ההורים שלי וחברים שלהם, והייתי מאוד נמוכה, אז רצתי לאבא שלי ואמרתי לו: "אבא!" ואז הוא הרים אותי ואמר שהוא לא האבא שלי, ואני הרגשתי נבוכה

.

וכשהייתי אצל בן דוד שלי, נסענו על המכוניות הקטנות שהיו לו (כאלה כמו תלת-אופן מפלסטיק, כי הם טחונים אז היו להם הרבה כאלה

) ואז נשך אותי איזה חרק, והתחלתי לבכות, וממש ממש כאב לי, כאילו, ממש כאב, ובן הדוד שלי השני, שהיה בן איזה 18 או משהו כזה, אמר לי שאני סתם בוכה ואני וזה סתם וממש ממש כאב לי!

וביום הולדת של אותו בן דוד (הקטן יותר, קטן ממני בבערך 4 שנים), אז הזמינו אותי ליום הולדת, והיה שם ליצן או ליצנית, והם הביאו אותי לקדמת החצר (איפה שעשו את המסיבה) ושמו עליי פאה ואמרו דברים והכל ואני לא רציתי ואז צילמו אותי ומאז אני שונאת ומפחדת מליצנים.

היו פעמים שקראתי למורה שלי אמא, והיא לא שמה לב, אז היה בסדר.

פעם בכיתה א', היתה לנו פינת משחקים בכיתה (זה היה כזה שווה!

) והייתי עם חברה שלי אסתי, ועם ידיד שלה שחר שאח"כ שנינו מאוד שנאנו כי הוא היה מן כזה יהיר וסנוב ושחצן וגם סתם בן זונה מכוער כזה, ושיחקנו שם, והם אמרו לי שהם חברים, ואז כשהיינו צריכים לסדר, אז הם לא הסכימו לעזור לי! אז הלכתי לקדמת הכיתה וצעקתי: "אסתי ושחר חברים!", אבל אף אחד לא הקשיב לי, אז בסוף בכל מקרה הייתי צריכה ללכת לבד

.

פעם, באיזה סוף יום אחד, חברה שלי באה אליי והתחילה לצעוק עליי למה אני מסכסכת בינה לבין חברה אחרת (אסתי) ואז באה ילדה אחרת ושאלה אותה מה קרה, ואז היא אמרה לה שאני מסכסכת בינהם לאסתי ואני לא עשיתי כלום ולא ידעתי מה לעזאזל קורה, והייתי ילדה טובה כזאת, ואז המון אנשים באו ואני התחלתי לבכות ואז הם הלכו והשאירו אותי לבד והלכתי הביתה לבדו בכיתי בכיתיאני כזה: "כן, בטח". והייתי ממש עוצבה, ואז היא שאלה אם היא יכולה לבוא אליי, וצלצלתי להוריי והם הסכימו! ואז הלכתי הביתה וגיליתי שהכל היה מסיבת הפתעה בשבילי!!! והייתי כל כך שמחה, כי זאת היתה המסיבת הפתעה הראשונה שלי.

בכיתה ד' רוב הבנות עשו עליי חרם. והם אמרו שהתקבלתי ליהלום (בית ספר למכוננים ומוכשרים) בפרוטקציות כי אבא שלי היה יושב ראש ועד ההורים בבית הספר שלי. והיו ממש רעות עליי. ואיבדו לי את העט הכסוף שלי! הם פשוט זרקו אותו מהחלון! זונות! והפיצו עליי שמועות והיתה לי שנה ממש ממש רעה.

ובכיתה ה', היה לי קטע, שהכיתה עשתה לי כי החבר שלי לא יודעת מה נסגר איתו, ואמרו לאיזה ילד אחד שקראתי לו בן זונה ואני לא! כי אז הייתי בטוחה שאם אומרים למישהו "מנייאק" או "בן זונה", ממש ממש רוצים שהוא ימות! כי זה לא קללות יפות

. ואני לא אמרתי. ואז הם מעכו לי את הדברים בתיק וכל התיק שלי היה בננה ואיכסה ובלע והיה לנו שיעור קולנוע, והילד שאמרו לו שקראתי לו בן זונה (רועי הבן זונה..

) כל הזמן הציק לי וקילל אותי אז המורה הוציע אותו החוצה (הוריי!) ואז בסוף היום הוא בא, והיה כיסא מתכת (נו, של בית ספר כזה) עם רגל שבורה, אז הוא לקח את הרגל השבורה ואיים עליי איתה והייתי על הרצפה והוא בא להניף את המתכת כדי להרביץ לי ואז בא מישהו ועצר אותו. בכלל, יש לי ילדות ממש ממש טראומטית

.

 

[Alaithlos]

עכשיו אני מבינה למה יצאת ככה...

סתם...

 

[buffgirl]

נו, מה לעשות. ../images/Emo80.gif|מיוחדת|

זה מה יש..

 

[HuGo Hell]

היא יצאה בסדר גמור ../images/Emo11.gif../images/Emo1.gif

אני אוהב אותה כמו שהיא

 

[A n g e l u s]

היי! ><

פעם אחת כשהייתי בכיתה ד' או ג' היה לי חלום כזה על אדם מזעזע שרוצח אנשים ויש לו מין סרנדה (סטייל אוטו גלידה כזה? אבל עם מילים רצחניות...

) והוא היה קירח ורצח אותי בחלום הזונה! (באותו לילה חלמתי שאני עם בתולת ים בתוך הים... :X) אז כל פעם שאני ראיתי בנאדם קירח ממש פחדתי ממנו והתחלתי לברוח...

 

[Magical me]

נזכרתי בעוד משהו...../images/Emo68.gif../images/Emo29.gif

[15:48:41] <Blup_Blup> אפרופו חרקים- פעם אחת היה עש לילה דוחה כזה באמבטיה, אז לא הסכמתי להתקלח שם... ואז הוא נכנס למנורה, ואמא שלי אמרה לי שהוא לא יחזור, כי הוא במנורה... נשרף.. ואז נכנסתי להתקלח, כי חשבתי שהוא נשרף, ופתאום הוא יצא והתחיל לעוף לכיוון שלי... אמאאאא... מאז יש לי טראומות מפרפרים. ;; ועוד משהו- כשהייתי קטנה והיינו הולכים לים, ההורים שלי תמיד הכריחו אותי להישטף בטושים הענקיים האלה לפני שאני חוזרת הביתה, ושנאתי את זה... זה היה חזק ומפחיד. שנים אחרי זה עדיין לא הייתי מסוגלת להתקלח במקלחות עם טוש כזה. :X או, ועוד אחד- כשהייתי בת 4-5 ככה, פחדתי מוות ממים ולא ידעתי לשחות... הביאו אותי לחוג שחייה, שאני אסתכל, והמדריך ליטף לי את הכפות רגליים בצורה מפחידה כזאת ואמר לי: "אל תדאגי, כיף במים" ואז זרק אותי פנימה והלך. כמעט טבעתי (הייתי בת 4 ולא ידעתי לשחות ><) עד שאשתו הועילה בטובה לעזור לי לצאת מהמים ;;

 

[SaberTooth]

הסיפור האחרון... ../images/Emo6.gif