../images/Emo7.gif../images/Emo104.gif../images/Emo16.gif../images/Emo104.gif../images/Emo7.gif
חזרתי עכשיו מטקס בבי"ס, שהיה ממש עצוב ומרגש, בכיתי הרבה.
זה ממש עצוב... ממש עצוב... אני לא יודעת, זה פשוט לא מסתדר לי בראש... ההיגיון בלתת לילד בן 18 רובה, לשלוח אותו להילחם, להגיד לו לצאת לקרב, ואם צריך- להרוג. ילד, ילד שעוד לא חי את החיים. כנראה שאנחנו חיים בעולם לא הגיוני, אחרת זה לא היה קורה, נכון? בוגר ביה"ס שלי, תומר מרדכי, חסם שנה שעברה פיגוע גדול בי-ם, בגופו, בגיל 19. אני רק מנסה לחשוב כמה... אני לא יודעת, אדיר, עצום... כמה מדהים צריך להיות, כדי לחשוב מספיק מהר בשניות האימה האלה, לקפוץ על המחבל כשאתה יודע שאין סיכוי שתצא משם חי, כדי להציל חיי אחרים? אני מעריצה את תומר מרדכי. הפעם, שלא כמו ביום השואה, אני לא שואלת למה ואיך? אני לא במצב של... לא יודעת... חוסר יכולת לקלוט, להבין... הפעם אני רק מעריצה אותם, את החיילים שהקריבו את החיים שלהם בשביל המדינה שלנו, בשבילנו, בסופו של דבר- בשבילי. הם מגנים עלינו, בזכותם אנחנו יכולים לחיות בשקט, בלי לפחד, אז... תקראו לזה טיפשי ומיותר... אבל אני רק רוצה להגיד לאנשים האלו תודה. תודה ענקית. יש שני שירים שמאוד אהבתי, שמאוד... התחברתי אליהם, שמאוד נחרטו בזכרון שלי... אז אני אצרף את שניהם ואני מבקשת... תקראו את המילים, תפנימו אותם ותחשבו על זה... פשוט תחשבו על זה...
"הנסיך הקטן"- גידי גוב פגשתי אותו בלב המדבר יפה שקיעת שמש ללב עצוב ציירתי לו עץ וכבשה על ניר והוא הבטיח לי שישוב. הנסיך הקטן מפלוגה ב' לא יראה עוד כבשה שאוכלת פרח וכל שושניו הם קוצים כעת וליבו הקטן קפא כקרח. ואם אי פעם תגיעו לכאן תדעו שכאן הוא חרש צנח וכל הנפילה מעולם לא נשמע בגלל החול הרך. והיה אם יופיע שם ילד קטן שפניו שוחקות ושיער לו זהב תדעו שזה הוא והושיטו לו יד ולטפו את אבק המדבר מעיניו. ואז תעשו עמי חסד קטן כתבו נא מהר לכל אמותינו שירווח להן קצת ויפוג צערן הנסיך הקטן חזר אלינו. הנסיך הקטן מפלוגה ב' לא יראה עוד כבשה שאוכלת פרח וכל שושניו מתייפחות כעת וליבו הקטן קפא כקרח. פגשתי אותו בלב המדבר. "מגש הכסף"- נתן אלתרמן ...והארץ תשקוט, עין שמים אודמת תעמעם לאיטה על גבולות עשנים... ואמה תעמוד, קרועת לב אך נושמת לקבל את הנס האחד אין שני. היא לטקס תיכּון, היא תקום למול סהר ועמדה, טרם יום, עוטה חג ואימה. --אז מנגד יצאו נערה ונער ואט אט יצעדו הם אל מול האמה. לובשי חול וחגור, וכבדי נעליים, בנתיב יעלו הם הלוך וחרש. לא החליפו בגדם, לא מחו עוד במים את עקבות יום הפרך, וליל קו האש. עייפים עד בלי קץ, נזירים ממרגוע, ונוטפים טללי נעורים עבריים. דום השניים יגשו, ועמדו לבלי נוע. ואין אות אם חיים הם או אם ירויים. אז תשאל האמה, שטופת דמע וקסם, ואמרה, "מי אתם?", והשניים, שוקטים, יענו לה: "אנחנו מגש הכסף, שעליו לך נתנה מדינת היהודים." כך אמרו, ונפלו לרגלה עוטפי צל. והשאר יסופר בתולדות ישראל. יהי זכרם ברוך.
: כשאמות משהו ממני משהו ממני ימות בך, ימות בך. כשתמות משהו ממך בי, משהו ממך בי ימות איתך , ימות איתך. כי כולנו , כן כולנו כולנו רקמה אנושית אחת חיה ואם אחד מאיתנו הולך מעמנו משהו מת בנו - משהו נישאר איתו. אם נדע איך להרגיע , איך להרגיע את האיבה אם רק נדע אם נדע להשקיט את זעמנו (אם נדע להשקיט) על אף עלבוננו, לומר סליחה אם נדע להתחיל מההתחלה. כי כולנו כן כולנו כולנו רקמה אנושית אחת חיה ואם אחד מאיתנו הולך מעמנו משהו מת בנו - משהו נישאר איתו. כי כולנו ,כן כולנו כולנו רקמה אנושית אחת חיה ואם אחד מאיתנו הולך מעמנו משהו מת בנו - משהו נישאר איתו.
יהי זכרם ברוך