../images/Emo45.gif../images/Emo45.gif
יום העצמאות המוצלח בחיי!! הייתי עם שני חבריי הטובים ביותר בהופעה של כוורת, והיה........ נראה כי לא אוכל לתאר זאת במילים

אנסה לסכם קצת: יצאנו בשש וחצי מצורן, אספנו את נדב. נסענו להוד השרון, אבא של ירון הוריד אותנו דיי רחוק מהיעד... לאחר חצי שעת הליכה, הגענו לפארק ארבע העונות בהוד השרון... המקום היה ריק כיוון שהפעילויות היו אמורות להתחיל רק שעה לאחר מכן. ניצלנו את ההזדמנות וקנינו המבורגר בלחמניה אצל בחור ששמו חיים. ליכלכנו את הכביש כהוגן (והרגשנו חרטה על כך... זאת אומרת... אני הרגשתי חרטה על כך). ניכנסנו לפארק, התיישבנו , **נדב קם בבהלה** נדב:"יו! אתם לא מבינים! נשכה אותי נמל! בין הציפורן לבשר!" **ירון ואני צוחקים** נדב:"ברצינות!" התיישבנו על קן נמלים. כתוצאה מכך, כל הערב העפנו נמלים אחד מהשני וקיפצנו מפוחדים. אקצר. גולת הכותרת של הערב הייתה כמובן ההופעה של כוורת, לה חיכינו כשבועיים שלמים! הזמן התארך עד שעלו אל הבמה, נאלצנו לסבול הראל סקעת מקומי,שירי מיימון מקומית עם פלטפורמות ממש גבוהות ודקות, וחבורת ראפרים כושלים ששרו ברוסית. אך כל התלאות היו שוות ואף יותר מזה את מה שהתרחש על הבמה ברגע שהמלכים (והמלכה) עלו עליה. קפצנו,שרנו,הרמנו ידיים באוויר (וחלקנו שלא שמנו דאורדורנט- אהמ...נערה הוד שרונית שעירה) אף הדפנו ריח וחנקנו את הסובבים. לאחר ההופעה, רצנו לתפוס אוטובוס לרעננה... לאחר שעה וחצי הגענו לפארק. נפגשנו עם חברים. אכלנו. שתינו. נשפך על נדב תה. צחקנו. צחקנו עוד קצת. פגשנו עוד חברים. מישהו הצחיק את נדב. נשפך על נדב תה. צחקנו. צחקנו. ירון חטף התקף אסטמה. לא צחקנו. התעייפנו. שבנו הביתה. התעוררנו ללא קול. ועכשיו, שמח לי