...על סף יאוש

[123 באמת]

../images/Emo101.gif...על סף יאוש

שלום לכולם! זוהי פעם ראשונה שלי בפורום. מאוד התרשמתי והחלטתי להשתתתף ולנסות לקבל קצת עזרה/תמיכה וכו'... אני בת 30 עם תואר שני במנהל עסקים תואר ראשון במדעי החיים וזהו! אני מרגישה שהתארים האלו ממש לא שווים כלום וחבל שבזבזתי עליהם זמן וכסף ואנרגיה וכו'. עד היום עבדתי בעבודות מזדמנות / סתמיות / לא מספקות ולא במקצוע שלמדתי... ואם זה לא מספיק אז גם כל החברות והארגונים שעבדתי בהם ניצלו את היכולות שלי ולא תיגמלו אותי בהתאם. כרגע אני מובטלת כי מהעבודה האחרונה שלי פשוט התפטרתי כי לא יכולתי לסבול את ההרגשה של להיות שם יותר. וכרגע אני פשוט לא יודעת מה לעשות.... אולי זה ביש מזל אולי זה משהו אחר אבל העובדה היא שאני לא מצליחה למצוא מקום עבודה נורמלי. למדתי מדעי החיים אבל אני ממש לא רוצה לעבוד במעבדה...ותועמלנות רפואית זה גם לא מי יודע מה אבל לא היה אכפת לי לנסות אם היו נותנים לי צ'אנס...אבל לא נותנים לי - פשוט לא הולך לי! הלב שלי אומר לי שאני צריכה עבודה שקשורה בניהול או הדרכה או משהו בסגנון...אני גם מאוד אוהבת ספורט ואולי עיסוק בתחום הזה יכול לבוא בחשבון. גם ייעוץ ארגוני מאוד מעניין אותי. בקיצור: אני כבר לא ילדה והגיע הזמן להתבסס ולמצוא מקום עבודה ולהוליד איזה ילד או שניים (השעון הביולוגי מתקתק) ואולי אם הייתי מרגישה את מה שאני מרגישה היום לפני 5 שנים הייתי משנה כיוון והולכת ללמוד משהו אחר. אבל היום זה נראה לי קצת מאוחר ואין זמן וגיל 30 הוא גם ככה מבוגר למקומות עבודה אז מה יהיה בגיל 33? בקיצור, אמיר, מה עושים? למישהו יש המלצה?

 

[אמירדרור]

התארגנות

שלום. צהריים טובים. קראתי, חזרתי וקראתי, ואני מבקש להתחיל ולומר תודה על האמון, זה לא מובן מעליו, לא טריוויאלי. בואי נהיה כנים, ברורים וריאליים, שינויים ובהירות הינם פירות של תהליך, לא קל לפעול כאילו אין דפוסים והרגלי מחשבה שהובילו אותך למקום בו את היום. אפשר לחולל שינויים, פריצות דרך אינן מנת חלקם של נבחרים, אבל נדרשת השקעה ומאמץ שאינם מסתכמים בחילופי מחשבות והתייחסויות בפורום. לא שאני מקל ראש בפתרונות ורעיונות שצצים כך פתאום ולא שאני מבקש "לתפוס ראש כבד" - אני רואה תהליכים מקרוב, כל תהליך, כל אדם, כל שינוי זה משהו אחר וחשוב לתת צ'אנס וללכת בראש פתוח. ההקדמה הסתיימה. קודם כל מבקש לעשות קצת סדר והרי ראשי הפרקים : - "הלב שלי אומר . . . ." - "ניצלו ולא תיגמלו . . . " - "לא נותנים לי צ'אנס" - השעון מתקתק - "אולי ללמוד משהו חדש אבל . . היום נראה קצת מאוחר . . . " כשאת מסתכלת על ראשי הפרקים מהיכן היית מתחילה, מה מרגיש לך שמצוי בו מפתח להמשך השיחה ? יום טוב בינתיים, אמיר

 

[123 באמת]

אמיר תודה רבה רבה על התגובה

ולשאלתך - מן הסתם (או שלא מן הסתם?!) המפתח הוא ב..."הלב שלי אומר". אבל קשה ללכת עם הלב כשאתה תלוי בכל כך הרבה גורמים מסביב שהראשון בהם הוא כסף...מה לעשות כסף מניע את העולם הזה ובלעדיו לא ניתן להתקיים...אז כרגע אני מובטלת ומחפשת עבודה ומודעת לזה שנמאס לי מעבודות מזדמנות - כאלו שלא נותנות לי להגשים באמת את היכולות שלי. ולכן אני מחזיקה את עצמי חזק לא לפנות למודעות של נציגי שירות לקוחות / מזכירות וכדו'. כי ברור שאם אני אתחיל שוב בתפקיד כזה אז עוד שנה אני אמצא את עצמי בדיוק באותו המקום. אז נכון שאני די בטוחה שאני טובה בניהול ולראיה היא שבתפקידים האחרונים שלי לקחתי יוזמה, שיפרתי, ייעלתי - ועובדה היא שהיינו מס' אנשים בצוות ואני היא זו שפנו אליה כשהיה צריך להתייעץ בעניינים מקצועיים הקשורים לעבודת הצוות או כשהיה צריך לארגן משהו חדש...בקיצור אני הייתי הכתובת לכל מי שרצה ללמוד על עבודת הצוות שלנו. אני היא זו שסמכו עליה. נחזור קצת אחורה: אז אני טובה בזה... יופי. אבל משהו צריך לתת לי הזדמנות להוכיח. הזדמנות אמיתית. אין לי בעיה להתחיל לעבוד במקום עבודה בתפקיד שלא בדיוק "הולם את כישוריי" אבל אני בהחלט רוצה לדעת שיש מקום להתפתחות ולהתקדמות - ואת זה אתה לא יודע עד שאתה לא נכנס לארגון ורואה איך הוא מתנהל ומי נגד מי...והאם מקדמים לפי כשורים או לפי קשרים???? נהוג להגיד שתמיד יש מקום לקידום לעובדים טובים אבל מנסיון (נסיון רע) אני יודעת שזה ממש לא נכון יש חברות וארגונים שמעדיפים שתשאר בתפקיד הקטן שלך, אפילו שאתה טוב ועושה הרבה יותר מהתפקיד הקטן שלך... ואמרו לי בעבודה שאני עובדת טובה ושיש לי ראש על הכתפיים ושאני ראש גדול וכל הכבוד וכו' וכו'....אבל מצד שני גם הבהירו לי שאין מקום לקידום בחברה. וגם ראיתי שהמעטים שקודמו - קודמו עקב קרבה לצלחת. טוב אני אפסיק כאן כי נתתי יותר מידי פרטים ואני חושבת שהנקודה הובהרה: אני רוצה ללכת עם הלב, אבל זה ממש לא תלוי רק בי...לא ככה?

 

[אמירדרור]

עוד צעד

אחד עמודי התווך של תהליך העצמה הוא האמונה באפשרות לחולל שינוי במציאות מתוך העבודה הפנימית. לא שזה במטה קסם, רחוק מזה - אבל זה אמיתי. והמדרגה הראשונה היא לקיחת אחריות פנימית על כל סיטואציה, כי ההנחה היא שהמציאות מביאה לנו הזדמנויות כדי שנוכל להכיר את עצמנו - לראות כוחות, להבין חולשות, לזהות דפוסים ועוד. המשמעות של עמדת מוצא זו היא שההתמקדות היא בחוויה הפנימית בשלב הראשון ולא במה שקורה במציאותית בפועל. זה לא קל להסיט את מוקד ההתבוננות פנימה, אבל אין מפתח לשינוי אלא משם. בתוך התמונה המורכבת שאת מציגה ברור שצריך להניח יסודות לתהליך ארוך טווח וללא דיחוי לפעול כאן ועכשיו ליצירת פרנסה, גם אם היא תהיה זמנית, חלקית, ניתן יהיה לעשות בשלב זה שימוש לצמיחה אישית ולפרנסה. אבל זה יהיה ברור שזהו שלב בתהליך. למשל אם את מרגישה שיש לך כישורי ניהול ואת לא משוכנעת שלהיות מנהלת שם העתיד, יתכן שיהיה מתאים לך למצוא סביבה ארגונית כמו עמותה, מתנ"ס, מחלקת . . . בארגון חברתי שאולי לא משלם בשמיים אבל תוכלי להתפתח מקצועית, לרכוש עוד ניסיון, לעשות עבודה פנימית שמתוכה תתבהר העבודה הנכונה לך. אמרת שהיית מוכנה לנסות תועמלנות - זה היה נשמע שאת לא ממש מרגישה שמכירות זה הקטע, אז למה להתווכח עם עצמך ? יותר חשוב לנפות ולהתמקד מאשר לנסות ולהדביק בכוח. בנוסף לכל זאת, לפחות במתכונת שאני מאמין ועובד מתוכה, יש חשיבות לבהירות רגשית יותר ויותר גדולה והשאלה היא האם את מתחברת לעשייה הזאת ? נעצור כאן ונתקדם צעד צעד. אמיר

 

[123 באמת]

אז ככה...

אחד הדברים שהכי קשים לי זה לשנות כוון מתחום הביולוגיה לתחום אחר כי ההרגשה היא שבזבזתי כל כך הרבה זמן כסף ואנרגיה על לימודים ובסוף אני לא אעשה עם זה כלום?! ברור שאני לא רוצה לעבוד במעבדה אבל אני כן רוצה להכנס לחברה / ארגון שאיכשהו קשור לתחום הבריאות או הביוטכנולוגיה כי התחום עצמו כן מעניין אותי (אני קוראת מגזנים בתחום, אני גולשת באתרים שעוסקים בתחום...כך שאפשר להגיד שיש לי עניין בתחום אך לא בעבודה עצמה) ולכן הייתי רוצה דריסת רגל בחברת תרופות למשל...הבעיה היא שדריסת הרגל בחברות כאלו היא מאוד לא טריוויאלית ומאוד לא קלה. למשל, ניסיתי להתקבל לחברת תרופות בתפקיד ממש ממש קטן (פקידת קבלה ליתר דיוק) ובחברת ההשמה שפרסמה את המודעה אמרו לי שאין טעם להגיש מועמדות כי אני over qualify בשביל המשרה הזו. אז לשקר ולהוריד את כל התארים מהקורות חיים? רק זו הדרך? לא נראה לי... מצד שני נניח והשלמתי עם הוויתור על התחום, ואני משנה כיוון ומחפשת עבודה בתחום אחר - ואני רוצה להיכנס לעמותה או מתנ"ס או משהו בסגנון או אפילו לחברות מתחומים אחרים לגמרי...כאן יש בעיה. כי הדרישה היא של תארים אחרים....למשל ראיתי הרבה תפקידים שיכולים להתלבש עלי מצויין ושאני מסוגלת לעשות אותם טוב אבל הם דורשים תואר בתעשיה וניהול...ואין לי. אני חושבת שאני די יודעת מה הכיוון שלי אבל יש לי בעיה לממש את זה כי כביכול אני לא עונה על הדרישות הנכונות. אני מרגישה ממש חסרת אונים... כאילו שבזבזתי שנים על המקצוע הלא נכון. וגם חשבתי על אפשרות ללכת ללמוד משהו אחר אבל אני לא בטוחה שזה הפתרון כי כמו שכבר הזכרתי - אני לא נערה צעירה כבר...ויש עוד דברים בחיים חוץ מקריירה, וגם צריך להתפרנס כדי לממן את הלימודים... ובקיצור....אני מרגישה בדרך ללא מוצא כאילו שאני צריכה לקבל את העובדות, להשלים איתם ולהמשיך לחיות איתם. אבל זה ממש ממש קשה לי! ואני בכל זאת מתעקשת לחפש פתרון / דרך אחרת. משהו.

 

[אמירדרור]

עצירה לעבודת עומק

אני שומע שחווית הטעות לא משחררת אותך ללכת הלאה, מרגיש שאת מול הר ענק של אשמה ותחושות . . . ביקורת עצמית קשה. בלי לתת הכרה לכל הזרמים והתחושות הקשות הללו לא תוכלי להיפרד או לפחות לא תוכלי לבוא למקום של חופש. כרגע זה נראה שהכבלים ממש עושים נזק. ללכת לעבוד בקבלה עם כאלה שנות השכלה זה לשים את עצמך שעה שעה מול אנשים אחרים, כמוך, שכן עובדים במקצוע. זה היה יכול להיות קשה מנשוא. אז יש כאן עבודה. להתבונן ברגשות הקשים ולהכיר במה מתחולל שם. אחרי זה נמשיך הלאה. אני כאן, אמיר נסי להיעזר ב - התבוננות רגשית

 

[123 באמת]

שכחתי לגמרי -

שכחתי לגמרי לציין דבר מאור חשוב (אך עם זאת מאוד לא פרקטי לענייני מקצוע ועבודה לצערי) - אני אוהבת מאוד בעלי חיים והתפקיד התפור עלי ביותר הוא תפקיד שעוסקת בהם (בעיקר כלבים) - אם זה עמותה למענם ואם זה טיפול בהם. אבל את זה אני אפילו לא מנסה לממש כי אין סיכוי לפרנסה מזה. אז אני מתנדבת במקומות שקשורים לזה ומסתפקת בזה. זהו. היה חשוב לי לציין.

 

[אמירדרור]

אחרי העבודה הקודמת

יכולה לנסות ולאפיין איזה יכולות באות שם לידי ביטוי ? מה בעבודה שם עושה לך טוב ? נסי להיות ספנטאנית מאד בהתחלה ולאחר מכן ליצור עמדה אנליטית. בהצלחה, אמיר

 

[יעל ארבל]

מקווה שאני לא מתערבת

העין שלי תפסה את המשפט הבא: "מישהו צריך לתת לי הזדמנות להוכיח". וחשבתי על עצמי. לפני כמה שנים הייתי במצב דומה וחשבתי שאני צריכה בן-אדם אחד בעולם שיאמין בי. ולא התכוונתי למשפחה וחברים. דיברתי על מנהל, מישהו שייתן בי את אמונו, יסכים לתת לי עבודה בשכר טוב ועם אחריות גדולה, ואני אעשה את העבודה בצורה הכי טובה שאפשר. קיבלתי את ההזדמנות הזאת. היא הגיעה במקרה, מתוך תפקיד קטן וזמני. שהפך לתפקיד מפתח. מצאתי את האיש שהאמין בי, שסמך עליי. אמון זה לא דבר שנבנה ברגע, זה תהליך. אני מאמינה שזה תהליך פנימי שעברתי עם עצמי, שהוביל אותי להתנסות הטובה הזו. ומאחלת לך שתעברי גם את תהליך כזה, שיוביל אותך למקומות טובים משלך. סבלנות, זה מה שאני למדתי.

 

[אמירדרור]

תודה על השיתוף

עזרת להבהיר את החוויה הפנימית של בניית אמון בתהליך, דרך ההמחשה של מה שאת עברת. את מבינה היום את הצירוף של בניית אמון פנימית עם בשלות לקיחת אחריות מעשית בעולם. את מספרת אל הדרגתיות התהליך, על איך המשאלה הפכה לממשית צעד צעד, איך העולם למד לתת אמון בך. אני מרגיש צמא לשמוע עוד על דקויות החוויה והתהליך, נקודות משמעויות בדרך. כאשר אנחנו פנימה מתחילים לפעול בהלימה עם הכוחות הייחודיים שלנו, פועלים למען מטרה משמעותית - עזרה מגיעה. אנחנו לא תמיד יכולים להשיב לאלה שפתחו לנו דלת, אנו מחזירים בעזרה שאנחנו נותנים לאחרים הנמצאים בדרך ועל כן השיתוף שלך בשיעור שאת עברת לגבי אמון וצמיחה חשוב ותורם. תודה. יום טוב, תודה פעם נוספת, אמיר

 

[123 באמת]

תודה יעל על השיתוף האמיתי! ../images/Emo51.gif