גסטון, שומניות וצרות ...
אחרי כל-כך הרבה עצות טובות אין הרבה מה להוסיף. הגסטון הוא חומר שומני מאוד. לא מעניין אותו אם שמנה זה יפה או לא. העניין שלו הוא ששומני זה כואב. וברצינות: לחומר שומני מספר מאפיינים שגורמים לנו לא לאהוב אותו. בגלל הצמיגות הוא לא קל וזורם בהזרקה. כחומר בעל צמיגות גבוהה הוא בעל איכויות ספיגה נמוכות (בהשוואה לחומרים אחרים למשל: גונל). ספיגת החומר או למעשה, אי-ספיגתו היא שיוצרת גושים. מסיבה זו הזרקתו היא לשריר גדול יחסית. ההקרנה שיש לך לרגל היא תוצר של חומציות השריר לו הוזרק הגסטון. כאמור קשה להוסיף על כל העצות הטובות שקיבלת ("הרדמה" של הישבן; הזרקה איטית; משחה ועוד). אבל בכל זאת תרומה קטנה: רצוי לשכב משוחררת ככל האפשר, לא לחשוב על הזריקה, להרפות את שרירי הרגל, והכי חשוב להשאר רפויים מרגע הדקירה ועד שהמחט עזבה את הגוף. אפילו רצוי לקפל את הרגל בצד שבו מזריקים לך ולהניח את רגל זו על הרגל השניה בשיכול כדי להקשות על על גרימה של מתיחה בלתי-רצונית בזמן ההזרקה. "עשיית" שריר או הקשחתו ומתיחתו יגרמו לחומר להתרכז ברקמת השומן שסביב לשריר ולא בתוך סיבי השריר עצמו. העיסוי שהומלץ לך מכוון בדיוק להחדרת החומר והשארתו בתוך השריר על הסיבים שבו. כמובן שהזרקה על ידי בן-זוג/חברים/משפחה וכו' מאפשרת יתר נוחות בהשוואה למרפאות למניהן. לסיכום השדגהגסטון ממש לא נורא ואם עברת את הדקא תעברי גם את הגסטון בלי להרגיש. חוצמזה, קטן קטן עלינו ביחס למטרה.
אז הזריקה הראשונה, 2 אמפ', לא כאבה, אבל קצת אחרי התחלתי להרגיש כאילו התכווצות שרירים ברגל. כל הרגל. יש למישהי עיצה מה עושים? אה, ולדעתי כדאי שכל רופא יתנסה בזריקות האלו לפחות פעם אחת, שירגישו איך זה!
