[מור לבבב]

../images/Emo10.gif

אני אובדת עצות..יש לי בחילה.. בא לי להקיא את הכל בפנים,את כל הרקיבות וזהו.. מחר אני הולכת לפסיכיאטרית מבית החולים ואני לא רוצה לדבר איתה..שעה נסיעה בשביל כלום.. אבל מה לעשות שאני לא מבינה כלום ושאין לי ברירה...אוף נמאס.. אני עדיין ילדה קטנה שלא יודעת מה היא רוצה,מה ה18 הזה בא לי פתאום.. יופי 18,עצמאית ,גדולה... ממש... נמאס לי..

 

[A GIFT OF LOVE]

ערב טוב מורוש

יש לך מושג ממה הבחילות נובעות? לחץ, התרגשות.. אני לא חושבת שזה חיידק או משהו אני מתארת לעצמי שזה קשור לנפש... מדוע בעצם שלא תלכי לטיפול פסיכיאטרי? אני לא חושבת שזה מזיק, אז למה בעצם לא תלכי? אולי תלכי בכל אופן? אבל אם את כבר הולכת לכי עם רצון כי אחרת באמת לא תפיקי שום תועלת... בקשר לגיל את ממש צודקת. פתאום כשאת יכולה להחליט על עצמך את בלחץ. יש לך מחויבות ובאיזשהו מקום את רוצה להיות עדיין ילדה שתלויה באחרים... צדקתי? או שהלכתי רחוק? אצלי בכל אופן זה כך. אומנם אני עדיין לא הגעתי לשמונה עשרה אבל אני לא רוצה לגדול רוצה להשאר בגיל שלי.. קטנה, לא מבינה. בלי מחויבות לעצמי... מקווה שהבנתי אותך.. תמיד כאן.. גיפטוש`

 

[מור לבבב]

היי

בת כמה את? בדיוק בפרשת השבוע ,אשכולית שאלה על-האם זה ביגר או השאיר אחורה.. ואני מרגישה שזה העיף אותי אחורה.. אין לי ממש אחריות,אבל מצפים ממישהי בגילי שתעבוד תעשה דברים אחריים.. ואני עובדת תקופה קשה ממלא בחינות ,ואני לא יודעת מה אני רוצה מעצמי,לפעמים אפילו אני רוצה למות,ולא מוצאת כלום בחיים.. כי אני כבר לא חושבת שזה יעזור,זה מעצבן ההתנהגויות האלה של פיסיכאטרים/פסיכולוגים שמסתכלים עליך וחוקרים כל הזמן "אבל למה את מרגישה ככה" "למה " "למה "למה" ... אם הייתי יודעת למה לא הייתי באה אלייך.. וכל זה בשביל לנסוע שעה בשתי אוטובוסים ואחר כך לנסוע בחזרה שעה כולי מדוכאת.. פעם שעברה שבאתי אלייה אמרתי לה שאני לא מוצאת משהו בחיים,אז היא שאלה למה ,ואמרתי לה שאני לא יודעת..אני מבולבלת, לא יודעת .. אז שעה היא הסתכלה עליי בוכה.. יופי,אני נורא מעניינת כשאני בוכה.. לא כל כך סומכת עליהם ולא אוהבת אותם.. סתם כל דבר טוחנים וחוקרים.. את יודעת כמה פעמים החליפו לי פסיכיאטרים וכל פעם לספר את זה שוב,זה סיוט.. פעם אהבתי לקנות בגדים כמו כל נערה כמעט,והיום אני קונה רק בגלל מה שיחשבו עליי..כנראה שזה עדיין משפיע עליי... נמאס לי מהלחץ של החברה ומהמסלול שצריך ללכת לפיו..

 

[A GIFT OF LOVE]

אני בת חמש עשרה

הצעתי לך את זה כבר פעם שתדברי עם המטפל על הטיפול.. עשית זאת? אני חושבת שזה הפיתרון היחיד שנראה באופק ובלעדיו את תלכי סחור סחור... מה את אומרת?

 

[מור לבבב]

בדיוק היום היייתי אצלה

אני מדברת על הפסיכולוגית ולא על הפסיכיאטר מהבית חולים.. ואמרתי לה למה כעסתי והיא אמרה שלא היה לה מה להגיד ,קיצר דיברתי איתה על זה שאני רוצה הפסקה..

 

[A GIFT OF LOVE]

אם את חושבת שהפסקה זה טוב לך

אז מצוין.. רק שלא תהיה הפסקה ניצחית...

 

[מור לבבב]

אממ

מהפסיכולוגית רק, מהפסיכיאטרית אני לא עושה הפסקה כי אני על כדורים ככה שאני צריכה מעקב..

 

[eshkolit32]

מורצ'וק

רק את יודעת למה את כן מסוגלת ולמה את לא מסוגלת בתקופה הזאת של החיים שלך. אל תשכחי שחוץ מזה שאיבדת אמא, את גם בגיל ההתבגרות. הצירוף הזה של שני הדברים קצת מבלבל אותך לדעתי (מצד אחד מצפים שתתבגרי בגלל האובדן ומצד שני את בעצם עדיין ילדה.) זה הגיל שאת אמורה לגלות את עצמך, להתעצב, לחקור את עצמך, לכעוס, למרוד...או כל דבר אחר שאת מרגישה. את לא יודעת מה את רוצה מעצמך וזה טבעי - במיוחד בגיל שלך (אני לא מכירה אף אחד שעבר את גיל ההתבגרות ברוגע ובשלווה). כמו שגיפטוש ואני הצענו לך (אני נודניקית וחוזרת על עצמי אבל זה חשוב) אני חושבת שמאד מאד כדאי שתגידי לה מחר - אני רוצה שתדברי, אני לא רוצה שכשאני בוכה/שותקת - תשתקי גם את. אני לא באה כדי שתשאלי אותי שאלות - אני רוצה שתעזרי לי למצוא תשובות...וכו' - כמובן זאת רק דוגמא, תגידי את מה שאת מרגישה - מותר לך לכעוס עליה! חשוב שהיא תדע מה את חושבת על השיחה שלכן, זה בזבוז זמן אם את לא מרוצה והיא לא יודעת מזה. אם היא תדע מה מפריע לך היא תוכל לשנות את זה. גם אני הייתי מתעצבנת כשהיו לי פסיכולוגות ששתקו. זה שיגע אותי ולא אמרתי כלום (אבל עכשיו אני חכמה גדולה

). באיזשהו שלב עזבתי והמשכתי לפסיכולוגית אחרת, ועזבתי והמשכתי והמשכתי (מי כמוך יודעת כמה שזה מעייף החיפושים אחרי הפסיכולוגית המתאימה) עד שמצאתי אחת שלא שותקת... אני מאמינה שאת יכולה למצוא אחת כזאת (אם הנוכחית לא תתחיל לדבר אחרי שתגידי לה מה את חושבת). ואם לא תמצאי, אולי מה שאת צריכה זה לא טיפול פסיכולוגי/פסכיאטרי, אלא אולי דברים אחרים? יש המון דרכים אחרות שתוכלי לחזק את עצמך. אני בעד טיפול כידוע לך אבל אם זה לא ילך אז לא בכוח. אפשר לחשוב על אופציות אחרות (יש המון).

 

[eshkolit32]

אופס אני רואה שגם אני טעיתי

כמו גיפטוש וחשבתי שמחר את נפגשת עם הפסיכולוגית שלך.... אז בעצם דיברת איתה על זה והיא אמרה שפשוט לא היה לה מה להגיד? אני ממש מופתעת מהתגובה שלה אני חייבת לומר לך. אז אולי ההפסקה שיזמת היא רעיון לא רע. יש מצב שאת הולכת לחפש מישהי אחרת או עזרה מסוג אחר? (כמו שכתבתי בהודעה הקודמת). דרך אגב - שאלה: את מרגישה שהכדורים עוזרים לך?

 

[מור לבבב]

אממ תיקון

היא אמרה שהיא ניסתה לדבר ושזה לא היה בכוונה לפגוע בי,ושהיא ניסתה להגיד כמה דברים ולא כל כך שיתפתי פעולה אז היא לא ידעה מה הרצון שלי באותו הז\מן.. שוב,יש לי פסיכולוגית וגם פסיכיאטרית.. הפסיכולוגית היא זו שדיברתי איתה.. עם הפסיכיאטרית אני ממשיכה כי צריך מעקב .. השאלה מסובכת.. כמו שכבר אמרתי ,אני לא יודעת אם זה ההתבגרות או השיחות או משהו אחר,וגם העובדה שאז הייתי בתת משקל וזה גם השפיע,אבל מאז שהתחלתי יש שיפור גדול.. אבל בזמן האחרון אני מרגישה תקועה,שאין לי כוח..כמה אפשר להלחם... ומצד שני הכדורים גורמים לי לכמה תופעות לוואי מציקות..חשבתי להחליף כדורים

 

[eshkolit32]

אוקיי

אז לכדורים יש תופעות לוואי אבל הם גם עוזרים לך, מקווה שהבנתי נכון. אולי באמת תבקשי לשנות אותם למשהו דומה אבל עם פחות תופעות לוואי. הכרתי אנשים שכדורים ממש עזרו להם. וטוב מאד שדיברת איתה על מה שהציק לך. תראי איך תרגישי בחופשה ממנה ולפי מה שתרגישי תפעלי בהמשך.

 

[מור לבבב]

תאמיני לי שאני לא הכי יודעת

וזהו שאני כבר לא נערה,אני בת 18.. ואת לא נודניקית.. אני מקווה שהבנת שאני מדברת גם על פסיכולוגית ששתקה ואז על הפסיכיטרית שעשתה את אותו הדבר,ואיתה קצת קשה לי,כי גם היא עולה חדשה וגם אני לא מכירה אותה..