זקוק לעצה..

orenl23

New member
../images/Emo10.gifזקוק לעצה..

שלום לכולם! יש לי בעייה ורציתי לדעת אם מישהו חווה את זה והאם למישהו יש פיתרון או עצה. אני בן 30,וזה מספר שנים אני סובל מחרדות,או משהו דומה לזה.קשה מאוד להסביר את התופעה...זה מתקשר בדרך כלשהיא למערכת העיכול שלי,גורם לי לאי נוחות גדולה(כשמרגישים שחייבים לרוץ לשירותים....). זה מלווה בהרגשת חרדה קשה,וחוסר אונים.אתה מרגיש שאתה חייב לצאת מאיפה שאתה נימצא(אם זה באוטובוס,בקולנוע,פקק תנועה,בבית של מישהו אחר, או כל מקום אחר). זה מין פחד איום שממש גורם לשיתוק. התופעה נורא משפיעה על חיי היום יום - בכך שמפחדים לצאת לכל מיניי מקומות ומעדיפים להסתגר בבית,שזה לעצמו גורם לחיכוכים עם בת הזוג שכן רוצה לצאת.המוטיבציה לעשות וליזום דברים ירדה,ויש כל הזמן הרגשה של תשישות קשה.כל תזוזה מהשיגרה גורמת לחרדות וללחצים וההרגשה היא כמעט של נכות.אני לא יודע ממה זה נובע,וניסיתי לחפש תשובות בכל מיניי מקומות,אבל ללא הצלחה.הגעתי לייאוש טוטלי מהמצב. אני כבר לא יודע מה לעשות. יש בי חשש לפנות לטיפול פסיכולוגי כיוון שאני לא רוצה שיהיה לי "תיק" כזה שעלול להשפיע על העתיד - במקומות עבודה בעיקר. ניסיתי להשתמש בתכשירים טיבעיים אבל לא ניראה לי שזה בדיוק עובד - היום שוב הייתה לי "התקפה" של חרדה בנסיעה באוטובוס. אני כבר לא יודע איך להתמודד עם זה ואני די נואש. אשמח לגבל תגובות(אני לא אוכל לענות עד יום ראשון לצערי,אבל אוכל לקרוא). בתודה מראש.
 

nutmeg

New member
היי אורן

באמת מה שאתה מתאר הם התקפי חרדה או התקפי פאניקה. השיתוק, התגובות הפיזיות ולאט לאט הצמצום שמשתלט על חייך בשל ההמנעות ממצבים שעשויים לעורר חרדה. אם לא תטפל בעצמך, זה לא יעבור לבד. מעניין היה לקרוא במסר שלך שאתה מאוד חושש מההשלכות של הטיפול על עתידך ולרגע לא חשבת שגם להתקפי הפאניקה יש השלכות על עתידך... הרי אם אתה "ביאוש טוטאלי" איך תעבוד? איך תתפקד יום אחרי יום אחרי יום? איזה עתיד בדיוק מחכה לך כשאתה כל כך נאבק על נסיעה באוטובוס? לא חבל? אם אינך רוצה בטיפול פסיכולוגי ואינך מעוניין לרדת לעומקם של דברים או סיבות, מדוע שלא לפחות תלך לפסיכיאטר ותהנה מההקלה שתרופה מתאימה יכולה להביא? לא חסר תרופות הנוגדות חרדה בימנו. בהצלחה!
 

פומפיה

New member
מסכימה לחלוטין עם nutmeg (ותוספת)

ההימנעות שלך מקבעת את המצב - אתה למעשה לא מתמודד עם הבעיה, וככל שעובר הזמן יש "אינקובציה" (דגירה) של החרדה. לכן חשוב מאוד שתטפל בבעיה מהר ככל הניתן.
 

orenl23

New member
תודה!

תודה על התגובות. חשבתי ביתר רצינות השבוע לגשת לטיפול פסיכולוגי. אני עוד אצטרך לחשוב על כך. והפחד הוא לא מהמצב הנוכחי כיום. אותו פחד קיים אצלי כבר כמה שנים טובות. זה בא והולך. תודה שוב.
 

Adi zmanit

New member
שלום, אורן!

אולי זה ינחם אותך ואולי לא, אבל אני עברתי בדיוק את אותו התהליך. כל הזמן הייתי חייבת להיות ליד השרותים, למקרה אם... ואתה מבין. בעקבות זה פיתחתי לי כל מיני דיכאונות וחרדות שכבר לא קשורות לשירותים, אלא סתם לחיי היום יום. אני לא אלך לתאר פה את הכל, מה גם שאני מנסה להתמודד עם זה. הלכתי לפסיכולוגית והיא המליצה לי על ספר מאוד טוב. אם אתה קורא טוב באנגלית, אני גם רוצה להמליץ לך. זה נקרא ANXIETY AND PHOBIA WORKBOOK. והמחבר הוא EDMUND J. BOURNE. יש שם ממש פרקים פרקים על איך להתמודד עם החרדות, איזה תרגילים לעשות (תרגילי הרגעה) ובכלל, איך לעצב את חיי היום יום שלך בכדי שהחרדה תעבור (או לפחות תפחת). בינתיים יש לי תור לפסיכיאטר (אבל אני בארה"ב, והכל פה נעשה נורא לאט), היו לי קטעים מאוד קשים בשבוע שעבר, לא ידעתי אם אני אשרוד בכלל, אבל ידעתי שאני צריכה לחכות לתור שלי. אז לקחתי את הספר הזה, קראתי כמה פרקים - והיום אני הרבה יותר טוב בהשוואה למה שהיה, אבל כמובן שלא לגמרי. מה שאני מנסה להגיד לך: אל תסתמך רק על הספר, אלא לך לטיפול הפסיכולוגי/פסיכיאטרי - מה שיתאים לך. בדרך כלל אלה הם דברים חסויים ולא יהיה לך שום תיק בעתיד (רק אצל אותו המטפל והוא הרי לא יספר לאף אחד). :) בהצלחה! גם לך וגם לי!
 
למעלה