שוב שלישי חורפי...

[גואה4]

סיוט!!!!!!!!

 

[יוליה323]

הצחקת אותי

 

[רויטלי28]

אני רויטלי מודיעה בזאת

שאומנם חשבתי שהתרגלתי ואני מסוגלת לכל אבל די נמאס לי להיות אם יחידנית במהלך השבוע להתמודד עם הכל לבד לחזור תמיד בזמן להאכיל, לבשל, לנקות, לכבס לבשל, להכיל אפסו כוחותיי והנורא מכל היא תחושת האין אונים ביחס לכל זה.

 

[א ו ח]

כל מילה.

 

[little s]

מסכימה לגמרי

וגם אחרי שאני לא אמא יחידנית, כי הוא חוזר כל יום הביתה, עדיין - במשך השבוע - ההכלה, ההאכלה, וכל השאר - עדיין עלי. הרגל מבאס.

 

[אלמו וזואי]

 

[שורדת בשקט]

אוף.כ"כ מסכימה איתך (באופן כללי..השנה אין לי על מה להתלונן,אבל זכורה לי היטב שגרת החיים הזאת,לא רוצה לחזור לזה...

) והמשפט האחרון שלך הכי מבאס,והכי נכון...

 

[candy can do it]

מזדהה מזדהה מזדהה!

 

[רויטלי28]

לקח לי זמן להבין שהאחריות להרדים היא לא עליי

אני נשמעת מעצבן אבל מסכימה עם גואה שאולי הגיע הזמן לשנות גישה הוא רוצה לישון, עייף והוא ירדם, לבד. אין לי דרך להסביר, זה משו שמשדרים כנראה כי רק כך זה הסתדר לי ועם סדרת חינוך של שבוע שינה במיטה באופן עצמאי ואני נכנסת להרגיע לפי הצורך. מיקי פעם אמרה בחוגורים שאחריות לא מתחלקת, אם יש מישהו שלוקח אחריות באופן אוטומטי האחר מסיר....

 

[א ו ח]

אבל הוא עוד לא בן חמישה חודשים

והוא בוכה וצורח. לתת לו לבכות? הכי עצוב שהוא היה נרדם לבד. כנראה שקילקלתי אותו. גם אותו. והם ביחד בחדר ואני פשוט לא יודעת איך מתנהלים בתוך זה. איך מתחלקים בין שניהם. בין 19.20 ל20 ומשהו ניסיתי להרדים אותו. בסוף ויתרתי. בזמן הזה היא שיחקה לבד בסלון. קראתי לה. סיפרתי לשניהם סיפור במיטה שלה. כיביתי אור. שמתי אותו במיטה שלו. בכה בכה, ניסיתי ניסיתי. בסוף הרמתי על הידיים. אחרי מלא זמן נרדם. ואז אני נשארת שם, נציגת הפיקוח העירוני כדי שהיא לא תעיר אותו. היא עושה את זה בכוונה באהבה ומכל הלב... ורק עכשיו היא נרדמה!

 

[גואה4]

יאאאא אלוהים. נשמע לגמרי סיוט.

לא זוכרת. לא זוכרת. לא זוכרת. מה היה לי עם שני הגדולים? יא רבי. לא זוכרת בחיי. הגדול היה סיוט להרדים אותו. לא זוכרת מה היה איתה ועם שניהם באותו חדר. מעודד אותך אוח שעוד 10 שנים תגרדי בראש ותשאלי את עצמך - "מה היה שם בעצם?" זוכרת דבר אחד - הוא היה נרדם אחרי שעות שהיה שר לעצמו שירים ומבלבל במוח ובזמן הזה לרוב אני הייתי עם אחותו בסלון ובסוף היא הייתה נרדמת על השטיח. מרנין.

 

[א ו ח]

מעודד מאד. באמת

ואני גם אתגעגע בטח... יאללה כןאב לי לשבת, הלכתי למיטה. לילה

 

[נ ט ש ה]

אני, כידוע, לא מאמינה בלתת לבכות

המנטור שלי זה "לישון בלי לבכות" שאמא של תות בזמנו שלחה לי (ועכשיו קניתי לעצמי כי זה חובה בכל בית!) כרגע היא שוכבת במיטה אחרי עוד האכלה ועושה קולות של חתול מיוחם+בא בא באאאאא. נראה מה יהיה בהמשך. אבל אני לא נותנת לבכות. טוב, אולי לדקה וזהו (כי באמת לפעמים הם שניה בוכים, ואז מרגיעים את עצמם והולכים לישון..) אבל כן, זה הזוי לי לחזור למקום הזה של ילדה שמשגעת אותי בלילה (וזה קצת טוב, כי זה לגמרי מוריד לי עכשיו את החשק לעשות עוד אחד.. כן כן. גם נטשה מזילה ריר כשהיא נכנסת לקדס קידס ורואה שם בגדים משגעים... לבנים!!!)

 

[רויטלי28]

זה אכן מוקדם לסדרות חינוך

אבל אולי זמן להתיידדות עם המיטה קראתי את כל התגובות אני נשמעת זוועה לידכן הקטנה ילדה מאוד עקשנית ולא רצתה בכלל לישון במיטה אלא התרגלה לישון עם בקבוק בעגלה כשהבנתי שזה מאוד מגביל בערב כי יש לי עוד שניים לקלח, להאכיל ולדאוג לסדר ערב נורמלי והיא בת שנה וחצי אמרתי לה שהיא מתחילה לישון במיטה עם בקבוק ואני מכבה את האור, היא מתלוננת קצת אבל נשכבת שותה ונרדמת גם עם הגדול הייתי יושבת עד שנרדם וזה לקח שעות עד שהחלטתי שהוא נרדם לבד.

 

[אלמו וזואי]

את מאמינה שאין לי רעיונות? אני בהדחקה טוטאלית. עם הפעוט אני עדיין יושבת עד שהוא נרדם, ואין לי מושג מה אעשה אחרי הלידה. הדבר היחיד שאני מקווה לעשות זה להצטייד במנשא טוב, מקסימום ארדים קבוע במנשא בחודשים הראשונים, ואתמודד עם הקשיים אחר כך. את לישון בלי לבכות את בטח מכירה, לא? לדעתי יש שם כמה רעיונות בנוגע לשגרת הרדמה גם של קטנטנים. תחזיקי מעמד, בסוף הם גדלים והולכים לישון עצמאית. באמת! (בערך, צריך קודם להגיד להם 10 פעמים ללכת לישון, אבל ברגע שהם כבר שוכבים במיטה הם בסדר.

)

 

[גואה4]

תקשיבו, אני יודעת שזה עוד רחוק אבל

בשבוע האחרון אני הולכת לישון לפני הבכור הוא מכבה את האורות את החימום מוציא את הכלב והולך לישון יש ימים שבהם הוא מסיים מוקדם אז הוא ישן לו שנ"צ... יש ערבים שהוא מכריז שהוא "הרוג" ונעלם כבר ב 20:00 מהאופק. לא אמרתי לו "לך כבר לישון" בערך שנה וחצי... וזה ילד שהיה נרדם רק על הידים, רק אחרי שעות של נידנודים, רק אם אחרי שהנחתי אותו במיטה לא נשמתי עד שיצאתי מהחדר, רק בחושך, רק בשקט, רק אם השכן לא התעטש ואף אחד בשכונה לא הדליק את הרדיו. אבל אל דאגה - לכל השלושה האחרים אני אומרת גם אומרת וגם לסימבה - "לך כבר לישון, ותפסיק לגרד את הצבע מהקירות. לא! אתה לא אוכל לי עוד נעל בית!"

 

[little s]

מוסיפה -

אני, ליטלס, מודיעה בזאת שאני שונאת שונאת שונאתתתתת לצאת מהבית בבוקר עם שלושה ילדים, בלחץ זמן. בעיקר כשכל ילד צריך מעיל+כובע+כפפות+צעיף+תיק ביצפר+תיק לשיעור ספורט, הקטן צריך גם מכנסי שלג מרופדים ומסרב לעשות כל מאמץ לנעול נעליים בעצמו, ולאמא יש גם תיק כבד עם לפטופ, כוס תרמית עם קפה פושר, ושקיות רב-פעמיות לסופר. וגם - שונאת את שלב הגמילות למינהן - אנחנו עכשיו במוצץ+חיתול. אתמול היה יותר טוב. הלילה נגמר בבכי קורע לב. אוף. וגם - שונאת להזכיר לעשות שיעורי בית. ולוודא שבוצעו. ולבדוק אם יש מבחן איות. או חשבון. ולבדוק אם יש תיק עם בגדי ספורט או לא. ולבדוק כמה סווצ'רים נשכחו בביצפר. אני בקושי זוכרת את עצמי. ואחרון חביב - שונאת שונאת ושנאאאאתתתת לבשל כל יום. חמישה אנשים שאוכלים אוכל-של-בית כל יום זה המון לבשל.

 

[בילבי_לא_כלום]

מצחיק , כשראיתי את התמונות בפייס

הרהרתי כמה זמן זה לוקח לפני כל יציאה מהבית.

 

[יוליה323]

את אחלה חמודה!

גם אני שונאת את זה. אין לי סבלנות/כוח לחכות שיירדמו, וככל שהם גדלים זה רק לוקח יותר זמן. ואני, אני שונאת להכין ארוחות ערב! וגם צהרים! בכלל מה זאת השטות הזאת שהם רוצים לאכול כל יום. מוזר.

 

[שוקולדה ממולאה]

או. אני שונאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאת!!!

הרבה דברים. היום בבוקר אני בעיקר שונאת אותי... (גם זה קורה) בקטע של הבית אני מניחה שאם אצטרך לבחור אחד ינצח הקטע של האוכל יודעות מה? אפילו לבשל לא ממש איכפת לי, אבל להחליט כל פעם מה! זה מחרפן!! נורא מזדהה עם הסיפא של עמליה, לאכול כל יון ועוד כמה פעמים בו... וזה לא שאני אוהבת ללכת לאסיפות הורים למשל. נגיד לא מזמן הייתה אסיפת הורים, חיכיתי שעות למרות שבאתי בשעה ש"נקבעה" לי, רק בשביל לשמוע ברבור של 30 שניות ממחנכת אחת (כי השרת כבר צעק עליהן שילכו הבייתה) תוככדי שאני צורחת למחנכת השניה שתכננה לעזוב שתחכה יען כי אני ממתינה גם לה ואז לדבר איתה עוד חצי דקה בערך. אחרי זה (משהו כמו שבוע וחצי, כן?) מחנכת אחת יצאה לחופשת לידה, והגיעה ממלאת מקום שהחליטה שגם היא רוצה לעשות אסיפת הורים, ברור שלא חשבתי אפילו להופיע. ובדף קשר היא כתבה מין "גערה" כזו להורים ה"לא איכפתיים" שלא הופיעו! באמת שאם היא הייתה לידי באותו רגע הייתה חוטפת סטירה.