פורום אדיר
New member
באו נעמיק ב"ממעמקים", ותודה ל-aish.
חברים יקרים, אני יודע שזה הפורום של מוקי ולא של עידן אבל בכל זאת רציתי להוסיף צבע, (וצבע בהחלט מעניין) לפורום. ברצוני שתקראו את המאמר המדהים של חגי לוי (מיתוך האתר המומלץ מאוד: aish.co.il, מי שלא נכנס -"פרש"!) ותגיבו בצורה אינטלגנטית (וגם אם לא...) בתומ"ר. איך שיר תמים הצליח גם להמיס אותי וגם לעצבן אותי בבת אחת. שעת ערב מאוחרת בכביש המהיר לכיוון חיפה. גלגל"צ ברקע ואני לבד במכונית שקוע במחשבות. מכוון הרמקולים מתחילים להתנגן צלילים מהפנטים של ענני קלידים וגיטרות רכות. פתיח עם שירה אוריינטלית מקדמת זמר ששר בעברית מלטפת... ממעמקים קראתי אלייך בואי אלי בשובך יחזור שוב האור בעיני... מנגינה מעניינת וסוחפת, ניחוח חדש ומרענן, ואז שוב הזמר האוריינטלי. עוד בית. ואז מגיע הפזמון עם אחת המנגינות הטהורות והסוחפות ששמעתי לאחרונה (מודה באשמה - שמאלץ קונה אותי יופי). מי זה קורא לך הלילה - הקשיבי מי שר בקול אלייך - אל חלונך מי שם נפשו שתהיי מאושרת מי ישים יד ויבנה את ביתך מי ייתן חייו ישימם מתחתיך מי כעפר לרגלייך יחיה מי יאהבך עוד מכל אוהביך מי מכל רוח רעה יצילך ממעמקים... מה זה? מי זה? מאיפה זה בא? למה לא שמעתי את זה קודם? אני חייב להשמיע לאשתי את השיר הזה! הגעתי הביתה. טלפון קצר לדרור ידידי המעודכן - "מה רק עכשיו שמעת אותו? הוא כבר יצא לפני כמה שבועות. קניתי לפני יומיים את הדיסק, אתה מוזמן להשאיל אותו... וכך למחרת בערב הגעתי עם הדיסק הביתה ובישרתי לאשתי שיש לי שיר להקדיש לה. כיום נהניתי מכל רגע. פעם שיר כזה מנע ממני להיכנס למערכת יחסים. *** פעם שיר כזה יכול היה לרסק אותי. גם אני כל כך רציתי אהבה כזו. גם אני רציתי לשיר מתחת לחלון. גם אני רציתי להציל מרוח רעה. גם אני רציתי לתת את חיי למען האהבה. גם אני רציתי לבנות במו ידי בית. גם אני רציתי להקריב הכל כדי שמישהי תהיה מאושרת. וגם אני רציתי לאהוב כל כך עד שאהיה כעפר לרגליים. גם אני רציתי ממעמקים. אבל לא היה לי מושג מה כל זה אומר. רציתי הכל אינסטנט. בלי מאמץ. טבעי וזורם עם כימיה מדהימה שלא נגמרת. רציתי שכל הזמן יהיה סוחף, וכל הזמן יהיה מרגש. כל הזמן חשוב כמו עניינים של חיים ומוות, וכל הזמן עם נכונות לתת את כל כולי. כיום אני יודע שהפירוש שנתתי פעם לשיר כזה לחלוטין נוגד את המציאות. כשאני חושב על עצמי לפני כמה שנים אני די מזכיר לעצמי את הבדיחה על אותו יועץ שבא לחברת בואינג והציע להם לבנות מטוס חדשני שיהיה גם מאוד מרווח ויוכל להכיל מאות נוסעים וגם קומפקטי כלפי חוץ. גם שיטוס למעלה ממהירות הקול, אך גם שיהיה חסכוני בדלק. גם שיהיה מאוד מתקדם טכנולוגית, אך שיהיה מאוד זול ליצרו... שאותו יועץ נשאל איך בונים מטוס שכזה, הוא ענה בפשטות - אני לא יודע, זו שאלה למהנדסים שלכם... פעם ידעתי בדיוק מה אני רוצה - אבל לא התבלבלתי מהעובדות. כיום יש לי פירוש קצת אחר לשיר (וסליחה מעידן רייכל אם לא לכך הוא בדיוק התכוון...) *** מי זה קורא לך הלילה - הקשיבי מי שר בקול אלייך - אל חלונך אם את לא יכולה דווקא הלילה, בגלל שאת גמורה מעייפות מהילדים, אז לא נורא. אני אחכה "לקרא לך הקשיבי" אולי מחר, או אולי אפילו אחכה עד שבת. אני אשיר לך אפילו שאני קצת מזייף אבל לאו דווקא אל חלונך (בטח לא יהיה לך נעים מהשכנים במיוחד שאנחנו גרים בקומה שמינית). ויהיה לנו כייף, כי אנחנו כבר בתוך החבילה ולא הכל צריך להיות מושלם כמו שחשבתי פעם שרציתי תמיד שנראה כמו בסרטים שהם קמים בבוקר מאופרים רעננים ויפים. את תוכלי להראות עייפה, בלי איפור, ולא במיטבך - סתם כמו כל אישה לאחר יום עבודה קשה. וגם אני אראה כך. אבל זה יהיה אמיתי ומכל הלב. מי שם נפשו שתהיי מאושרת את האמת - זה הרבה פעמים קשה לי. אני נורא רוצה שתהיה מאושרת, אבל לפעמים נראה שאנחנו צריכים 50 שעות ביממה בשביל זה. אני יודע שאני יכול לעשות יותר, לתת יותר, להקריב יותר, אבל לפעמים גם אני מרגיש שאני הולך לאיבוד במערבולת החיים - וכשאתה בתקופה לא מאושרת קשה לגרום לאחרים אושר. תודה שאת תמיד מזכירה לי שהחיים מורכבים מתקופות של עלייה וירידה, ושלא להכביד כל כך על עצמי. תודה שאת סבלנית ותמיד מחייכת למרות כל הקשיים. אני מאוד משתדל ואעשה כל שביכולתי לגרום לך אושר. אני משער שהדבר יעלה בידי ביתר קלות בתקופות פחות לחוצות מאלו. מי ישים יד ויבנה את ביתך תודה שאת כל כך מתפעלת מכך שאני מצליח להחליף מנורה. לפי החלומות שלי הייתי אמור להיות הארכיטקט, הקבלן והבנאי של בית החלומות שלנו. אבל את יודעת שאני לא אוהב להתאמץ, שיש לי בעיות גב, ושעד היום מפתיע אותי שצריך משכנתא. מבטיח שעוד השנה נוסיף חלון זכוכית לתריסים בני 40 השנה במרפסת. מי ייתן חייו ישימם מתחתיך את כבר מכירה אותי. אני טיפוס דרמטי, רואה הכל בשחור ולבן. חולם תמיד על גבורה ונתינת חיים (זוכרת איך בכיתי ברשימת שינדלר? זה לא היה בגלל מה שקרה לאנשים בשואה, זה היה בגלל שהרגשתי שהחיים שלי ריקניים וחסרי משמעות לעומת מה שהוא השיג בחייו). אני משער שאני מוכן בקלות למות למענך - אך האם אני מוכן לחיות למענך? זה כבר הרבה יותר קשה. הרבה פחות רומנטי. יש משהו מרגש בלתת את החיים, בלהילחם למען הצדק. אבל השגרה היומיומית כל כך אפורה. מי כעפר לרגלייך יחיה נשמע זוהר, אבל אני יודע שלא היית מסכימה שאביא את עצמי לכך. את תמיד מזכירה לי שכל אחד חייב לטפח את עצמו ושאי אפשר לחיות את החיים דרך בן הזוג. את צריכה אותי פעמים רבות חזק ובעל עמוד שדרה ולאו דווקא כעפר. מי יאהבך עוד מכל אוהביך אולי אני צריך לומר לך שאני אוהב אותך לעיתים קרובות יותר, אבל זה די ברור שאף אחד לא אהב אותך כמו שאני אוהב אותך. רק תסתכלי כמה אנחנו משקיעים אחד בשנייה ובמשפחה שלנו. ואם זו לא אהבה, אז מהי אהבה? ממעמקים... זה מה שהצלחתי לדלות ממעמקי, במלא הכנות. *** ואתם שעדיין מחכים להכיר את החצי השני שלכם, קראו בין השורות ובין המילים. אל תסתנוורו מדבר שלא קיים ותקריבו את הדבר הנפלא והאמיתי. אז מה הפתרון? אם הייתי צריך לבחור, מה הדבר הכי כייף בעיני במערכת יחסים, הייתי בוחר בהרגשה של "להיות בבית". הכיף של חוסר פוזה מוחלט. מכירים אחד את השני בלי כל השטיקים, ועם כל היתרונות והחסרונות, התאוות ואצילות הנפש. אתם יכולים להרשות לעצמכם להתמוטט (אין על מי לעשות רושם), או להתעלות באמת (שוב, אין על מי לעשות רושם). אתם חבילה אחת. כל בעיה תמיד תיפטר בתוך החבילה. כל אופציה עתידית תיבחן כלפי החבילה שלכם. זה אתם. זה הבית שלכם. זו היחידה שלכם. משפחה. כאשר באים לבחון שותף לחיים, כדאי לשים דגש על התכונות העקרוניות כמו טוב לב, פתיחות, יכולת הקשבה, נכונות להשקעה. האינטימיות והקרבה יגיעו עם הזמן. צריך רק קצת (או המון) אומץ לקפוץ למים. ואם בחרתם אדם טוב (ולאו דווקא אחד שעונה על רשימת התכונות ה"מקלפליניות" שלכם), עם נכונות להשקיע, מובטח לכם שתצליחו לבנות את החבילה שלכם, ושהקרבה ותחושת השותפות לחיים, אכן תשרה במעונכם. זכרו. האהבה האמיתית והקרבה נוצרות לאחר יצירת ה"חבילה" ולא לפני. את מה שמחפשים אף פעם לא מוצאים - את מה שמחפשים יוצרים בעבודה קשה. הזיקוקים יבואו אחר כך - אבל הם אף פעם לא יהיו זורמים כמו בשיר של עידן רייכל או אצל מיודעינו פמלה ואנדי - אלה החיים! וטוב שכך!
חברים יקרים, אני יודע שזה הפורום של מוקי ולא של עידן אבל בכל זאת רציתי להוסיף צבע, (וצבע בהחלט מעניין) לפורום. ברצוני שתקראו את המאמר המדהים של חגי לוי (מיתוך האתר המומלץ מאוד: aish.co.il, מי שלא נכנס -"פרש"!) ותגיבו בצורה אינטלגנטית (וגם אם לא...) בתומ"ר. איך שיר תמים הצליח גם להמיס אותי וגם לעצבן אותי בבת אחת. שעת ערב מאוחרת בכביש המהיר לכיוון חיפה. גלגל"צ ברקע ואני לבד במכונית שקוע במחשבות. מכוון הרמקולים מתחילים להתנגן צלילים מהפנטים של ענני קלידים וגיטרות רכות. פתיח עם שירה אוריינטלית מקדמת זמר ששר בעברית מלטפת... ממעמקים קראתי אלייך בואי אלי בשובך יחזור שוב האור בעיני... מנגינה מעניינת וסוחפת, ניחוח חדש ומרענן, ואז שוב הזמר האוריינטלי. עוד בית. ואז מגיע הפזמון עם אחת המנגינות הטהורות והסוחפות ששמעתי לאחרונה (מודה באשמה - שמאלץ קונה אותי יופי). מי זה קורא לך הלילה - הקשיבי מי שר בקול אלייך - אל חלונך מי שם נפשו שתהיי מאושרת מי ישים יד ויבנה את ביתך מי ייתן חייו ישימם מתחתיך מי כעפר לרגלייך יחיה מי יאהבך עוד מכל אוהביך מי מכל רוח רעה יצילך ממעמקים... מה זה? מי זה? מאיפה זה בא? למה לא שמעתי את זה קודם? אני חייב להשמיע לאשתי את השיר הזה! הגעתי הביתה. טלפון קצר לדרור ידידי המעודכן - "מה רק עכשיו שמעת אותו? הוא כבר יצא לפני כמה שבועות. קניתי לפני יומיים את הדיסק, אתה מוזמן להשאיל אותו... וכך למחרת בערב הגעתי עם הדיסק הביתה ובישרתי לאשתי שיש לי שיר להקדיש לה. כיום נהניתי מכל רגע. פעם שיר כזה מנע ממני להיכנס למערכת יחסים. *** פעם שיר כזה יכול היה לרסק אותי. גם אני כל כך רציתי אהבה כזו. גם אני רציתי לשיר מתחת לחלון. גם אני רציתי להציל מרוח רעה. גם אני רציתי לתת את חיי למען האהבה. גם אני רציתי לבנות במו ידי בית. גם אני רציתי להקריב הכל כדי שמישהי תהיה מאושרת. וגם אני רציתי לאהוב כל כך עד שאהיה כעפר לרגליים. גם אני רציתי ממעמקים. אבל לא היה לי מושג מה כל זה אומר. רציתי הכל אינסטנט. בלי מאמץ. טבעי וזורם עם כימיה מדהימה שלא נגמרת. רציתי שכל הזמן יהיה סוחף, וכל הזמן יהיה מרגש. כל הזמן חשוב כמו עניינים של חיים ומוות, וכל הזמן עם נכונות לתת את כל כולי. כיום אני יודע שהפירוש שנתתי פעם לשיר כזה לחלוטין נוגד את המציאות. כשאני חושב על עצמי לפני כמה שנים אני די מזכיר לעצמי את הבדיחה על אותו יועץ שבא לחברת בואינג והציע להם לבנות מטוס חדשני שיהיה גם מאוד מרווח ויוכל להכיל מאות נוסעים וגם קומפקטי כלפי חוץ. גם שיטוס למעלה ממהירות הקול, אך גם שיהיה חסכוני בדלק. גם שיהיה מאוד מתקדם טכנולוגית, אך שיהיה מאוד זול ליצרו... שאותו יועץ נשאל איך בונים מטוס שכזה, הוא ענה בפשטות - אני לא יודע, זו שאלה למהנדסים שלכם... פעם ידעתי בדיוק מה אני רוצה - אבל לא התבלבלתי מהעובדות. כיום יש לי פירוש קצת אחר לשיר (וסליחה מעידן רייכל אם לא לכך הוא בדיוק התכוון...) *** מי זה קורא לך הלילה - הקשיבי מי שר בקול אלייך - אל חלונך אם את לא יכולה דווקא הלילה, בגלל שאת גמורה מעייפות מהילדים, אז לא נורא. אני אחכה "לקרא לך הקשיבי" אולי מחר, או אולי אפילו אחכה עד שבת. אני אשיר לך אפילו שאני קצת מזייף אבל לאו דווקא אל חלונך (בטח לא יהיה לך נעים מהשכנים במיוחד שאנחנו גרים בקומה שמינית). ויהיה לנו כייף, כי אנחנו כבר בתוך החבילה ולא הכל צריך להיות מושלם כמו שחשבתי פעם שרציתי תמיד שנראה כמו בסרטים שהם קמים בבוקר מאופרים רעננים ויפים. את תוכלי להראות עייפה, בלי איפור, ולא במיטבך - סתם כמו כל אישה לאחר יום עבודה קשה. וגם אני אראה כך. אבל זה יהיה אמיתי ומכל הלב. מי שם נפשו שתהיי מאושרת את האמת - זה הרבה פעמים קשה לי. אני נורא רוצה שתהיה מאושרת, אבל לפעמים נראה שאנחנו צריכים 50 שעות ביממה בשביל זה. אני יודע שאני יכול לעשות יותר, לתת יותר, להקריב יותר, אבל לפעמים גם אני מרגיש שאני הולך לאיבוד במערבולת החיים - וכשאתה בתקופה לא מאושרת קשה לגרום לאחרים אושר. תודה שאת תמיד מזכירה לי שהחיים מורכבים מתקופות של עלייה וירידה, ושלא להכביד כל כך על עצמי. תודה שאת סבלנית ותמיד מחייכת למרות כל הקשיים. אני מאוד משתדל ואעשה כל שביכולתי לגרום לך אושר. אני משער שהדבר יעלה בידי ביתר קלות בתקופות פחות לחוצות מאלו. מי ישים יד ויבנה את ביתך תודה שאת כל כך מתפעלת מכך שאני מצליח להחליף מנורה. לפי החלומות שלי הייתי אמור להיות הארכיטקט, הקבלן והבנאי של בית החלומות שלנו. אבל את יודעת שאני לא אוהב להתאמץ, שיש לי בעיות גב, ושעד היום מפתיע אותי שצריך משכנתא. מבטיח שעוד השנה נוסיף חלון זכוכית לתריסים בני 40 השנה במרפסת. מי ייתן חייו ישימם מתחתיך את כבר מכירה אותי. אני טיפוס דרמטי, רואה הכל בשחור ולבן. חולם תמיד על גבורה ונתינת חיים (זוכרת איך בכיתי ברשימת שינדלר? זה לא היה בגלל מה שקרה לאנשים בשואה, זה היה בגלל שהרגשתי שהחיים שלי ריקניים וחסרי משמעות לעומת מה שהוא השיג בחייו). אני משער שאני מוכן בקלות למות למענך - אך האם אני מוכן לחיות למענך? זה כבר הרבה יותר קשה. הרבה פחות רומנטי. יש משהו מרגש בלתת את החיים, בלהילחם למען הצדק. אבל השגרה היומיומית כל כך אפורה. מי כעפר לרגלייך יחיה נשמע זוהר, אבל אני יודע שלא היית מסכימה שאביא את עצמי לכך. את תמיד מזכירה לי שכל אחד חייב לטפח את עצמו ושאי אפשר לחיות את החיים דרך בן הזוג. את צריכה אותי פעמים רבות חזק ובעל עמוד שדרה ולאו דווקא כעפר. מי יאהבך עוד מכל אוהביך אולי אני צריך לומר לך שאני אוהב אותך לעיתים קרובות יותר, אבל זה די ברור שאף אחד לא אהב אותך כמו שאני אוהב אותך. רק תסתכלי כמה אנחנו משקיעים אחד בשנייה ובמשפחה שלנו. ואם זו לא אהבה, אז מהי אהבה? ממעמקים... זה מה שהצלחתי לדלות ממעמקי, במלא הכנות. *** ואתם שעדיין מחכים להכיר את החצי השני שלכם, קראו בין השורות ובין המילים. אל תסתנוורו מדבר שלא קיים ותקריבו את הדבר הנפלא והאמיתי. אז מה הפתרון? אם הייתי צריך לבחור, מה הדבר הכי כייף בעיני במערכת יחסים, הייתי בוחר בהרגשה של "להיות בבית". הכיף של חוסר פוזה מוחלט. מכירים אחד את השני בלי כל השטיקים, ועם כל היתרונות והחסרונות, התאוות ואצילות הנפש. אתם יכולים להרשות לעצמכם להתמוטט (אין על מי לעשות רושם), או להתעלות באמת (שוב, אין על מי לעשות רושם). אתם חבילה אחת. כל בעיה תמיד תיפטר בתוך החבילה. כל אופציה עתידית תיבחן כלפי החבילה שלכם. זה אתם. זה הבית שלכם. זו היחידה שלכם. משפחה. כאשר באים לבחון שותף לחיים, כדאי לשים דגש על התכונות העקרוניות כמו טוב לב, פתיחות, יכולת הקשבה, נכונות להשקעה. האינטימיות והקרבה יגיעו עם הזמן. צריך רק קצת (או המון) אומץ לקפוץ למים. ואם בחרתם אדם טוב (ולאו דווקא אחד שעונה על רשימת התכונות ה"מקלפליניות" שלכם), עם נכונות להשקיע, מובטח לכם שתצליחו לבנות את החבילה שלכם, ושהקרבה ותחושת השותפות לחיים, אכן תשרה במעונכם. זכרו. האהבה האמיתית והקרבה נוצרות לאחר יצירת ה"חבילה" ולא לפני. את מה שמחפשים אף פעם לא מוצאים - את מה שמחפשים יוצרים בעבודה קשה. הזיקוקים יבואו אחר כך - אבל הם אף פעם לא יהיו זורמים כמו בשיר של עידן רייכל או אצל מיודעינו פמלה ואנדי - אלה החיים! וטוב שכך!
גם אני אוהב את מיכל :}
