אז אני חושבת
ואמרתי את זה כבר אי אלו פעמים, שהתאהבות היא עניין רציונלי ואפילו ניתן לבחירה.
אני מאמינה שבן אדם צריך להיות מוכן מבחינה רגשית כדי להתאהב, וברגע שהוא מוכן, הוא יתחיל להסתכל על אנשים בצורה שונה.
אבל אני גם מאמינה שאנחנו בוחרים בדיוק על מי להסתכל בצורה השונה הזאת, נכון שהרבה פעמים יש את נושא המשיכה הפיזית/ מינית. אבל בסופו של דבר אני בהחלט מאמינה שבמודע או בלא מודה, כשלא נרצה להתאהב בבן אדם מסוים, פשוט לא נסתכל עליו בצורה כזאת.
כדי להתאהב במישהו, צריך שהוא ילחץ על הכפתור הפנימי המיוחד שלנו. לכל אחד יש אחד כזה. יש כאלה שאצלם זה מישהו שקשוב להם, אצל אחרים זה מי שנוגע בהם, אצל אחרים זה מי שהקול שלו נעים להם. ובסופו של דבר זה שילוב של הרבה מאלו.
אין רק אהבה אחת בעולם. בגילאים שונים מתאימות לנו אהבות שונות, ולכן נדיר שזוג שהתחיל לצאת בגיל 14 ימצאו את עצמם מתחתנים בגיל 30, בלי שנפרדו באמצע. זה אפשרי אבל נדיר מאד. אנחנו משתנים, וכך גם הדברים שאנחנו מחפשים, רוצים, ואוהבים.
אם אפשר לאהוב כמה במקביל? אפשר. אבל אי אפשר להיות מאוהב בכמה במקביל. כי ברגע שבחרת את האדם שלך, אתה פשוט כבר לא תסתכל על אחרים באותה הצורה.
