קשה למצוא מילים...
קצת קלישאתי לומר שהפורום הזה היה מעין בית שני עבורי למשך תקופה מאוד ארוכה, אבל זה באמת נכון. שרשורים, דיונים, מפגשים וחידונים יש כמעט בכל פורום, אבל האווירה הזאת, תחושת הביחד, החברויות האמיתיות שנוצרו פה - הם הייחוד האמיתי של הפורום הזה, ושותפים לו עוד הרבה אנשים מלבד אנשי הפקה או מנהלים אישיים...
לפורום הגעתי בשנת 2003, לגמרי במקרה. הייתי קצת אחרי ההופעה הראשונה של עברי, ולגמרי מאוהבת. לא התחברתי לכאן בקלות, בעיקר כי עולם הפורומים היה די חדש לילדה בת 14. אבל זה היה רק עניין של זמן, ואחרי שנה כבר הייתי אדומה ולגמרי שלטתי בכל רזי הפורום
. הרגשתי שהפורום הוא חלק מאוד משמעותי ממני, השקעתי פה הרבה, הכרתי אנשים וזה היה די טבעי שאחרי שנה או שנתיים כבר הייתי מנהלת. התרגשתי בטירוף. הרגשתי שזה באמת מעמד מטורף. עברתי בהצלחה את בוחן הפתע של תומר על מתי חוסמים, איך מוחקים ולמה משרשרים
, ונכנסתי לתפקיד.
כמו שלא היה לי קל להתחבר לפורום בהתחלה, ככה גם לא היה לי קל בניהול בהתחלה. זה כבר היה פורום רשמי, אבל מלבד הכותרת - לא היה בזה ממש. לקח לי קצת זמן למצוא את עצמי ולהבין איפה הדברים עומדים, אבל ידעתי שאני לא רוצה שזה יישאר ככה. החלה תקופה ארוכה של דיונים, פגישות ואלפי רעיונות. במהלך התקופה גם הגר ונחומי נכנסו לניהול, וכבר היה לנו חזון די מגובש לגבי איך אנחנו רוצים שדברים ייראו וייעשו. וזה לא היה קל, בעיקר כי היינו שלושה ילדים בני 16-17 עם חלומות ושאיפות, מול תעשייה די משומנת וגדולה, אבל הצלחנו. בעשר אצבעות (או בעצם 30...) הצלחנו להביא את הפורום הזה למקום של הצלחה, לאימפריה של ממש בפורומים של מוזיקה בתפוז. המקום הפך לאטרקטיבי יותר, עם שרשורים ארוכים, דיונים, הודעות של עברי (אני עדיין זוכרת את הברכה שלו ליומולדת 4 של הפורום, שהוא תהה האם חיי פורום זה כמו חיי כלב או אדם...), מפגשים, חידונים ומה לא.
בניהול הייתי קצת יותר מחמש שנים. אני חושבת שכבר ידוע מה הפורום הזה עבורי, אבל באמת שזה לא סתם מילים בלי תוכן. הפורום הזה הוא באמת מקום מיוחד. אני שמחה לראות שהוא עדיין חי ובועט, מתעדכן ומתחדש, למרות הפלטפורמות החדשות שהן כביכול יותר "קרובות" לעברי. אני באמת מאמינה שפייסבוק יבוא וילך, הטוויטר ימשיך לצייץ, אבל הפורום הזה, הבית הזה, באמת תמיד יישאר. עברנו כאן ימי הולדת, "עברתי טסט", בגרויות, גיוס, שחרור ומה לא, התרחקנו, התקרבנו אבל הפורום הזה תמיד יישאר במאחורה של הראש, במקום שזוכרים את האנשים החשובים באמת.
אני רק יכולה לאחל לפורום שזה ילך ויגדל. שירן - אני מאחלת לך שהדרייב הזה, לתת למען הפורום, להשקיע וליזום, רק יתפתח ויתעצם. אני יודעת עד כמה את נותנת מעצמך, למרות שלא תמיד קל ולפעמים אפילו מייאש, אבל לפעמים צריך לעבוד קשה בשביל דברים שבאמת אוהבים... אני באמת מאמינה שאם אז, לפני 5 שנים, היינו מרימים ידיים ולא מתאמצים נורא בשביל שהפורום ייראה אחרת, הפורום היום לא היה נראה ככה. לא היו מפגשים ולא הייתה הכרה. אני יודעת היום שגם מצידו של עברי והאנשים שעומדים מאחוריו מבינים את זה - מבינים עד כמה חשוב הקשר עם המעריצים ועד כמה כדאי להשקיע בפלטפורמה המיוחדת הזאת של פורום רשמי.
ובחזרה אלייך, שירן, שתדעי לך שאני גאה להיכנס לפורום ולקרוא הודעות ולדעת שהשארתי את הפורום, את הבייבי שלי, בידיים טובות. באמת גאה בך. מאוד חבל לי שלא אוכל להגיע למפגש הפורום, אבל אני בטוחה שיהיה מקסים ומקווה שיהיו עוד הזדמנויות.
ולך, פורום יקר... אם באמת חיי פורום זה חיי כלב, אז שתדע שאתה נראה מעולה לגילך,
ורק משתבח עם השנים.
אוהבת תמיד, ותמיד עם מקום חם בלב לפורום 268,
אורעד.
