שרשור מצמרר הבאת, נסיכה.
לכל עשור (לפחות לאלו המשמעותיים עבורי) יש את הנשים החזקות שלו.
חוזק שמתבטא לעיתים במילות שירים, חוזק שמתבטא בעשייה מוזיקלית עצמאית ושונה, או חוזק שמתבטא דווקא בפגיעות, ברוך, בהתמסרות (אי אפשר לומר למשל ש-Woman in love של ברברה סטרייסנד הוא לא שיר חזק של אישה חזקה, למרות שמילותיו משדרות התמסרות).
 
על שנות ה-50 ניצחה עבורי פגי לי הנהדרת,
שנות ה-60 (וה-70) בשבילי הן הכי ג'וני מיטשל וקרול קינג,
בשנות ה-70 כיכבה קרן קרפנטר בראשות הקרפנטרס (עד היום, אחד הקולות שהכי מרגשים אותי), וברברה סטרייסנד, שאת האהבה אליה ירשתי מאבא שלי. שנות ה-80 שייכות כמעט לגמרי למדונה, וקצת לויטני יוסטון, ושנות ה90 היו שייכות לאלאניס, טורי איימוס ופיונה אפל. שנות ה-2000 היו של ביונסה, בריטני ואיימי ויינהאוס, והעשור האחרון עבורי, שייך לאחת ויחידה - אדל.
 
אם אוכל, אכתוב בערב גם על הנשים שלנו כאן