timetraveler900
New member
אז קודם כל - פתיחה ישנה. כבר חיוך ענקי על הפנים.
רוז היא בעצם הממשק. הממשק הוא רוז. יצאה להם דמות אדירה. החוכמה, החוצפה, הרגישות.. היא והדוקטור של הארט היו אדירים ביחד.
הדוקטור של דיוויד - הוא לא היה כמו שאני זוכרת אותו. הוא היה קצת יותר חלבי. אבל עדיין הדוקטור
כל העלילה עם אליזבת הייתה מאוד משעשעת. כל פעם שהדוקטור ניסה לתפוס אותה על חם הוא זה שבסופו של דבר הסמיק חח
קלרה - אוי קלרה.. אני לא רוצה להגיד מושלמת אבל היא מאוד מאוד קרובה לזה. אני פשוט שמחה שהיא עם הדוקטור.
הנפילה של גאליפריי. או בעצם ההקפאה של גאליפריי. כל הסיפור הזה נותן מימד אחר לדוקטור שראינו כל הזמן. האשמה שהוא מרגיש, הזעם, הכעס העצמי.
כשהדוקטור שאל את עצמו "לקח לך רק 400 שנה כדי לשכוח?" רגע מאוד עוצמתי. הדוקטור מתעמת עם עצמו. עם הדחפים, והרצונות והצרכים. הוא צריך לשכוח כדי להמשיך הלאה אבל הוא לא יוכל אף פעם.
כששלושתם עמדו מעל היהלום האדום, מעל הרגע, כשהם אמרו לו שהפעם הוא לא צריך לעשות את זה לבד. זה מדהים איך המשמעות של בדידות משתנה.
וכל הדוקטורים ביחד, מצילים את גאליפריי. כל ה- 13 (!) אני באופן אישי לא הפסקתי לחייך כמו ילדה שנתנו לה חבילת ממתקים. עשו את זה בצורה מדהימה.
ובסוף כשהדוקטור של דיוויד אומר "עכשיו כשאני יודע לאן אנחנו פונים - אני לא רוצה ללכת" ואז הדוקטור של מאט אומר "הוא אומר את זה הרבה"
ובסוף כשקלרה אמרה שאיש זקן רצה לדבר איתו ושהיא חושבת שהוא האוצר של הגלריה הייתי בטוחה שזה יהיה הדוקטור ה - 13. ואז כשהדוקטור מדבר לעצמו ואומר שהוא יכול להיות אוצר מצוין הייתי עוד יותר בטוחה כי אליזבת כתבה שהיא ממנה אותו לאוצר הגלריה.
לגלות שזה בכלל הדוקטור הרביעי.. בגרסה מבוגרת.. אני לא בטוחה איך זה עובד... אם מישהו הבין, הסבר יתקבל בברכה
אני עדיין בהתרגשות ומערבולת רגשות וכנראה צריכה ללכת לישון.. חח