מחשבות על הפרק, בלת"ק
(שרשרתי לשרשור לא נכון מרוב עייפות, אז מחברת שוב לכאן ועמכם הסליחה).
לא היה לי זמן אתמול בלילה לכתוב כי התחלתי לעבוד היום בחמש (
), אז אני מצטרפת עכשיו.
נתחיל מהשורה התחתונה - כפרק פילר היה יופי של פרק חמדמד. פילר זה לא משהו רע בעיני ואני לא מתכוונת אליו כאל מילת גינוי, הכוונה היא לפרק שאמור להוות סיפור בפני עצמו שלא מקדם את העלילה הגדולה, או, אם תעדיפו, למשוך זמן עד שהעלילה הגדולה מתניעה מחדש (כי נאמר שומרים את הגילויים החשובים לפרקי הפינאלה).
זה לא היה פרק גאוני ומבריק שישאר לעד בזכרוני ואני אחזור ואצפה בו שוב ושוב ושוב, אבל בתור פילר זה היה פרק חמוד ואלגנטי ביותר ואם כל הפרקים של גאטיס יראו ככה מעכשיו, אז יש תקווה.
חצי פרק בלי דוקטור וקלרה - מוצלח מאוד. לא עושים את זה כמעט ואני חושבת שכל עוד לא עושים את זה כמעט זה מאוד מענג שזה קורה. זה מאוד מעניין לראות את הדמויות האחרות פועלות עצמאית בלי שהדוקטור מפעיל אותן (אפילו מפעיל מעצם ההמצאות שלו ולאו דווקא ישירות, אולי המילה משפיעה מתאימה יותר).
אני מאוד אוהבת את ג'יני וסאטרה (אני זוכרת את שמה נכון?). היה לי חבל שלא הראו את האחרונה יותר. הסונטארן ממשיך להיות סייד קיק קומי מיותר בעיני. אבל הקטע שהוא מתפרץ עם הטומי גאן הענק בהתלהבות עזה היה משעשע.
ג'יני הייתה אדירה! אדירה! אני ממש מקווה שנראה אותה עוד. היא עצמאית, אסרטיבית, לא מתעלפת ליד הדוקטור או אף אחד אחר ותופסת פיקוד. גוד פור הר!
כן, אני יודעת, אני יודעת, אני "לא אמורה להתלהב מזה שמראים לי אישה שיש לה שכל משלה", אבל מה לעשות שבדוקטור, באופן טבעי, היות והוא תמיד הבחור הכי חכם בחדר וגם זה שיש לו הכי הרבה ניסיון וידע ובד"כ גם הכי הרבה כריזמה, אז בד"כ מקשיבים לו ובד"כ מתעלפים ממנו (ובוא נודה באמת, הדוקטור, על אחת עשרה גילגוליו, הוא גבר די מעלף
You are mad! I can see why she likes you).
לא הבנתי מה היה הקטע עם הילד הקטן, חוץ מאשר להראות את הפרשי הגבהים הלא קיימים ולא הבנתי בשביל מה צריך את האידיוט המתעלף בצורה צפויה, אבל... נו, גאטיס.
אגב, גם לא ממש הבנתי למה בסוף הן מחליטות לשמור את הרעל, במקום לעשות משהו הגיוני כמו נאמר לשפוך אותו לאיזה מקום שהוא לא יוכל להזיק בו. עכשיו אני תוהה אם הרעל הזה אמור להופיע שוב. אני תוהה על זה כי זה הו וזאת סדרה של מופאט, אם כי ברמה הסבירה הריאלית, לא נראה שהוא יתן עוד הופעה. אבל היי, דוקטור הו מעולם לא הייתה סדרה סבירה או ריאלית
האמת? ניחשתי שהמפלצת היא הדוקטור, אבל בכל זאת אהבתי את הרעיון, אהבתי את איך שג'ני מצילה אותו (פעמיים), אהבתי את איידה (הבת) והערצתי את עבודת המאפר/מאבזר שעשה לה את העיניים והפנים. בכלל אהבתי את הסיפור שלה ואהבתי שזה לא נגמר באיזה קיטש שהדוקטור משחרר קצת אנרגיית התחדשות ומרפא אותה, אלא היא קבלה/לקחה את הצ'אנס לבנות את החיים שלה בעצמה.
אהבתי מאוד את הדרך שבחרו לסיים את הסיפור שלה עם זה שהיא דווקא לא סולחת לאמא שלה (כלומר מפסיקה להיות קדושה מעונה) והורגת את השרץ.
בעיני זה היה אדיר והנה דמות משנה, שהסיפור שלה בנוי יפה מאוד.
הגברת גיליפלאוור האיומה והשחקנית המהממת שמשחקת אותה - בדיוק כמו שציפיתי. לא מתרגשת מזה שהתכנית שלה מטורפת ומטופשת להחריד. אני לא חושבת שכל נבל צריך להיות סופר חכם עם מניעים עמוקים. לפעמים יש אנשים מטורפים וזהו.
לא ממש אהבתי את החיידק/וירוס/שרץ הזה (אם כי הוא היה ממש חמוד) והקטעים אתו היו מטופשים בעיני. אבל... נו, גאטיס.
כן אהבתי את האווירה השרלוק הולמסית שמתחילה מהשם של הפרק וממשיכה בהרבה דברים בתוכו, כולל הדוקטור עם המבחנות. מחווה יפה. הכל כמובן מרפרר לסוכנות הבלשית.
ועכשיו סוף סוף לקלרה ולדוקטור - הם היו מצוינים, למרות ששניהם והדוקטור במיוחד תפסו מושב אחורי בפרק הזה (וזה בסדר גמור מפעם לפעם). ההתנהלות שלהם והתגובה לכל מה שקורה הייתה מאוד אמינה בעיני.
אהבתי את זה שהדוקטור מנסה לחשוב איך להסביר לאחרים את הקטע עם קלרה ולא מצליח, כי גם הוא בעצם לא יודע את התשובה ולכן הוא מסתפק ב"זה מסובך" וב"זה סיפור ארוך".
Wait, i've got a screwdriver!
And i've got a chair!