DAL@WAS

[omrili77]

DAL@WAS

אוקיי, מסתבר שהחוקים לא תקפים כשמדובר ברומו, שקיבל סנאפ לא סתם כשה-play clock היה על 0, אלא על -2 בערך, ועשה מזה טאצ׳דאון. ידעתי שזה יגמר רע

 

[ESPN]

WAS-DAL

לטוני רומו יש חוקים משלו. אז אולי הplay clock קצת שונה, בקטנה. העיקר שעל החוק הלא כתוב לפיו טוני רומו חייב לבעוט בדלי במשחקים הכי חשובים ולעשות שטויות ברגע הכי לא נכון מבחינתו - על החוק הזה הוא תמיד מקפיד.

 

[erezc11]

DAL @ WAS

לא אהבתי את השריקה ל- roughing the passer בסוף אבל הקאובויס יכולים להאשים רק את עצמם על האינטרספשן האידיוטי של רומו בסוף במינוס שלוש. רדסקינס-סיהוקס יכול להיות משחק צמוד והפכפך אבל גם יכול להגמר 10-7 לסיאטל. יהיה מעניין. ברכות לשנאהאן.

 

[omrili77]

DAL@WAS

למה הכוונה "לא אהבת את השריקה"?
לא אהבת את זה שהוא דפק לו לאטמה לפנים?
אין פה שיקול דעת אפילו, אם תלך על הראש של ה-QB זו תהיה עבירה 99 מתוך 100 פעמים (הפעם הבודדת היא אם יש שופטים מחליפים

)

 

[omrili77]

 

[REDSKINS]

DAL@WAS

לפני הINT האחרון חשבתי לעצמי: "איזה מצב מסוכן, טוני רומו QB טוב. מזל שהוא אידיוט".
ובאמת מזל שהוא אידיוט.

 

[אביתר הכהן]

 

[yonatanpollak]

שאלה לגבי רומו

בתור אחד שהתחיל לראות NFL השנה.
מישהו יכול לתת לי את תקציר הקריירה הטראגית של רומו?

 

[erezc11]

DAL @ WAS

הכל סובייקטיבי. אני לא אוהב להשתמש במילים כמו טראגי או אסון בהקשר לספורט. בגדול הוא נחשב לקוורטר-בק מוכשר אבל ככזה שלא מסוגל להתעלות במשחקים הגדולים. ב-2006 הוא קודם להיות קוורטר-בק פותח במקום דרו בלדסו. דאלאס הגיעו לפליי-אוף ובמשחק בסיאטל לקראת הסוף הקאובויס ניסו פילד-גול שהיה מעלה אותם ליתרון. רומו היה זה שהחזיק את הכדור בשביל הבועט אבל הוא שמט את הכדור, ניסה לרוץ איתו לדאון ראשון אבל נכשל ודאלאס הפסידו. מהלך "טראגי" שבעקבותיו הדביקו לו את התווית לוזר. בעונת 2007 דאלאס היו אחת הקבוצות הכי חזקות בליגה ומועמדים לסופרבול, אבל הפסידו במשחק הפליי-אוף הראשון שלהם לג'איינטס שזכו בסופרבול. ב-2009 דאלאס ניצחו משחק פליי-אוף ראשון אחרי יותר מ-10 שנים אבל לא הגיעו לפליי-אוף מאז

לא חושב שהקריירה שלו טראגית. הוא הגיע מקולג' די נידח מבחינת פוטבול, איסטרן-אילינוי והגיע להיות קוורטר-בר פותח בדאלאס , ממש לא לוזריות בעיניי. חוץ מזה בזכות הקריירה שלו הוא יצא עם ג'סיקה סימפסון אז איך אפשר להגיד קריירה טראגית?

 

[yonatanpollak]

חח תודה

כמובן שטראגי זה הגזמה לצורך המחשה.
הבנתי שהיו עוד מקרים שדאלאס פישלה בשבוע 17 בשנים האחרונות לא?

 

[yonatanpollak]

ספויילרים בתגובות שלי מעל

הבנתי רק עכשיו לשים את השם של המשחק בכותרת...

 

[JayneCobb]

תשובה חלקית, כולל דעה אישית.

בגדול, טוני רומו הוא פשוט מה שמכונה בעגה המקצועית - CHOKER... אחד שנחנק ברגעים חשובים...
כפי שאמרו בהודעה לפני, הקריירה שלו מלאה במקרים שבהם הוא לא משחק טוב (שלא לאמר משחק בצורה מחרידה) דווקא כשהקבוצה שלו הכי זקוקה לו.

לטעמי, הוא פשוט QB ממוצע...הוא לעולם לא יכלל בשיחה על הטובים בליגה, פשוט כי הוא לא כזה...
הוא לא מספיק מדוייק, עם זרוע לא מספיק חזקה, לא מספיק מהיר בשביל לרוץ, והרבה פעמים עושה שגיאות שכמו שאומרים אצלנו - הן לא מחוייבות במציאות...

ומעל הכל יש את העובדה שהוא פשוט לא הוכיח בכל שנותיו שהוא יכול לנצח את ה BIG ONE...כשדאלאס ניצחו משחק פלייאוף סוף סוף לפני שנתיים, כולם התייחסו לזה כאילו הם כבר בסופרבול, אבל כמובן, שבשבוע שאחרי זה, רומו "הוביל" את הקאובויז לתבוסה של 34-3...

וזה מה שיש לי לאמר עליו...

 

[aditeman]

טראגי - בהחלט טראגי

בתור אוהד של הקאובויז, אין ספק שהקריירה של רומו טראגית.

אני לא מסכים לגבי זה שרומו ממוצע. הוא הרבה הרבה מעל הממוצע, אבל הוא באמת Choker, מה שמונע ממנו להיות גדול. אבל זה לא כל הסיפור ולא סתם מדברים עליו כל כך הרבה בשיחת ה"טוב, לא טוב". כמו איליי מאנינג, רק עם "סוף שונה".
איליי הרבה פחות טוב (לפחות לדעתי ואני בטוח שהרבה אנשים לא יסכימו איתי) ברמת הכישרון והיצירתיות, אבל איליי מחזיק בשני סופרבולים ורומו לא מסוגל אפילו להביא את הקבוצה שלו לפלייאוף.
אבל טוני הוא Choker מוזר. מה זאת אומרת? יש לו איזה גרף של פרבולה הפוכה כזו. כשלא צריך אותו - הוא לא משהו. כשצריך אותו - הוא מגיע לשיא. בשבועות האחרונים הוא פשוט היה ענק, הוביל את הקאובויז לקאמבקים מדהימים שבוע אחרי שבוע. אבל כשהם הכי צריכים אותו (במילים אחרות - שבוע 16-17 של העונה הסדירה ובמעט פעמים שהגיעו לפלייאוף) הוא פשוט נורא ואיום. הייתי אומר שהוא נשבר תחת הלחץ והציפיות, אבל באמצע העונה (כשעדיין יש המון לחץ וציפיות - בעיקר בדאלאס), הוא מתעלה על עצמו. אז כנראה ברמת לחץ וציפיות מסויימת זה פשוט עובר כל גבול.

ועכשיו לתירוצים. (כפי שאתה יכול להבין, יש לי מקום בלב לרומו - לא יודע למה, כי הוא כל פעם גורם לי לדיכאון, אבל קשה לא לאהוב אותו...)
הקאובויז השנה (ושים לב, זה השנה בלבד, כי בעבר המצב היה ממש אחר) היו קבוצה בינונית-מטה וזה שהם נלחמו על הפלייאוף היה רק בזכות רומו. הפציעות אכלו אותם מבפנים. ההגנה שסועה לחלוטין וברוב העונה לא היה להם את דמרקו מורי שמהווה את כל משחק הריצה שלהם. ברייאנט ומיילס אוסטין - אולי שניים מהרסיברים הטובים בליגה ("אולי" גדול, כי אולי הם רק טובים בגלל רומו ולפעמים הם נעלמים ועושים שטויות) פצועים ומדעדעים רוב העונה. הליין הקדמי שלהם זוועה. הדיפנסיב ליין שלהם לא מסוגל לעצור כלום (ראינו ביום ראשון). בסופו של דבר יש רק Constant אחד בקבוצה וקוראים לו רומו.
המשחק נגד וושינגטון היתה דוגמא מצויינת לסיפור של רומו והקאובויז. הם הגיעו למשחק עם פציעות נוראיות בהגנה. שון לי הוא אחד המגנים הטובים בליגה - לא משחק כבר חצי עונה. ג'יי ראטליף הוא סטאר כבר הרבה זמן - פצוע כמה שבועות. דמרקוס ווייר - אחד pass rushers הטובים בכל הזמנים (!!!) פצוע אבל הופיע למשחק באופן חלקי מאד עם מגנים על שני צידי הגוף (נדמה לי כתף אחת ומרפק שני). עוד שחקן בליין ההגנה, קארטר, גם פצוע כבר כמה שבועות. עם ארבעה מתוך שני קווי ההגנה הקדמיים פצועים, דאלאס היתה צריכה להוציא מהאזרחות כל מיני שחקנים ששוחררו מכל מיני קבוצות שיבואו ויצילו את היום. מה שהם קיבלו זה את אלפרד מוריס שפשוט עשה כל מה שבא לו. זה היה ממש נורא לראות אותו נתקל בהגנה פעם אחר פעם והם פשוט לא יכלו להוריד אותו לקרקע. מזעזע. RG3, שהיה ברבע מהירות הצליח לרוץ נגדם. לא היה אפילו קמצוץ של Pass Rush. כלום. זיפ. זילץ'.
אז בלי הגנה היה רק מזל ש-RG3 באמת פצוע והיה בינוני מאד. ככה לא היתה תבוסה, אלא ההגנה הצליחה להשיג כמה עצירות (גם בזכות כמה הפלות כדור של הרסיברים). אז וושינגטון נתנו להם צ'אנס.
אבל בהתקפה, דאלאס גם הגיעו בצליעה בלתי פוסקת. דז בראיינט - באמת אחד השחקנים שהכי הרבה השתפר במהלך העונה, כי הוא היה אשם בהרבה אינטרספשיינים בהתחלה - עם אצבע שבורה כבר כמה שבועות, מה שמקשה עליו לתפוס כדורים. אמנם הוא הצליח לשחק ככה, אבל ברבע הרביעי הוא יצא מהמשחק ולא חזר.
אבל יש את אוסטין - גם רסיבר טוב. רק שהוא עם בעיית hamstring כל העונה ושבוע שעבר ראו כמה הוא היה חלש (למרות הטאצ'דאון שהביא אותם להארכה). וגם זה לא הספיק כי הוא סובב את הרגל במחצית הראשונה ולמרות שהצליח לחזור, עכשיו הוא היה פצוע כפליים.
אוגלטרי היה מצויין במשחק הפותח של העונה אבל לא קיים מאז. יש סיכוי טוב שהוא אשם באינטרספשיין הראשון בגלל תנועה לא נכונה. אז הולכים למספר ארבע - האריס - שחקן עם פוטנציאל גבוה (למרות שהוא מספר 4 בעומק הקבוצה). גם הוא חטף זעזוע לקראת הסוף.
שחקן מספר חמש הוא ביזלי - קטן מדי לדעתי להיות רסיבר אמיתי - אולי פוטנציאל לסגנון של ווס וולקר, אבל כנראה שוולקר יש רק אחד וכשביזלי חטף תאקל ליד הקווים הוא הפיל כדור שהיה כמעט קריטי.
וכן, כששניים פצועים, צריך להכניס רסיבר שישי (!!!!), בחור בשם האנא שאף אחד לא שמע את שמו מעולם. אז האנא נכנס וכמעט עלה באינטרספשיין מייד.

אז טוני רומו עומד עם צוות פצוע מאחורי קו התקפה שלא יכול לעצור two man rush. הסקינס הבינו ופשוט הביאו בליץ בכמעט כל מהלך. רומו מעולה נגד לחץ, אבל לא כשיש שלשה מגנים חופשיים שרודפים אחריו בכל מהלך. והלחץ הזה שווה אינטרספשיינים. ולמרות זאת, דאלאס הצליחו לשרוד את המחצית הראשונה. במקום להוביל על ההתחלה, רומו נתן את הפיק הראשון ובמקום להוביל בסוף המחצית, גארט החליט לוותר על בעיטת שער שדה עם 50 שניות על השעון כשלוושינגטון יש רק טיים אאוט אחד. Go Figure.
ואז, כשההגנה פשוט הראתה שהיא לא מסוגלת לעצור כלום, רומו שוב נאלץ לקחת את המשחק על הידיים ונראה בכיוון. רק שהלחץ האינסופי הביא למסירה האיומה למאריי, או בעצם לוושינגטון.
אבל המשחק לא נגמר. לא עד לשריקת ה-roughing the passer בדאון שלישי שהיה מכריח את וושינגטון לבעוט בעיטת שדה ולתת לרומו עוד הזדמנות אחת. אבל זה דאלאס.
אפילו הפאמבל של מוריס בסוף היה מאוחר מדי - הוא כבר היה בטאצ'דאון.

עלובי החיים. עלובי הרומו.
ככה זה...

אולי בעונה הבאה (yeah, right!)

אדי