נאוסיקאיי אופצייה א' לחלוטין, Xanadu היא קישוט נאה נוסף על
זרועו המקועקעת של שי-האן ותו לא, עד העונג הבא...ביות לא בליקסקון שלו - מסגרות הן אלרגיה - מוות קליני עבורו. לא רק על הצבא פסח, זוכרת כשתיאר ו'צמרמורת עצב' (לא באמת, כתבתי קודם, לא קונה אותו ואת סיפוריו ואם אמת בדבריו אז המציאות מכוערת פי שתיים) עברה בגופי כלפי משפחתו המוזנחת רגשית ולא לכאבו הפרטי, כשסיפר בכלוב הרומנטיקה המאולץ, כיצד היה יושב ומסתגר שעות בשירותים עד שאחרון ילדיו היה נרדם כי לא היה בו רצון לומר שלום, לשחק או לחייך למישהו מהם כי הוא לא היה שם...
נו באמת...שיהאן מעוניין לעורר אמפטיה בחסר אמפטיה...
קוראת פה פוסטים של אנשים הנהנים לראותו על המסך, כי בהשוואה לחומר האנושי החוזר על עצמו בכל כך הרבה עונות, שי-האן הוא שינוי מרענן, אך האם עצם היותו שינוי מרענן היודע להציג את מרכולתו בצורה מושכת לעין ולאוזן אלו אמורים להיות אבני בוחן לאישיות 'מנצנצת' ולהסיט מעדר דודו ושות' לעדר שי-האן ודומיו? זה נבלה וזה טרפה, לא משחקו של זה ולא משחקו של האחר ישפיעו על שיקול דעתי.
כותבים כאן בפורום, שצופים ששוב נופלים לטייפ קייסט של דודו-מצוקתי הם כחומר בידי היוצר -יורם זק ומפעלו. עיוורים לכך שנפלו גם הם באותה הרשת, בהערצה עיוורת לשחקן אחר (שי-האן) לא שונה הרבה מדודו בכוונותיו ומשחקיו רק מצידו השני של המתרס 'היותר מפותח' 'היותר אסטטי' 'היותר ורבלי' חושבים לתומם הנה ניצחנו את המערכת אך הם שקועים עמוק במי 'האח הגדול' הרדודים עם תומכי 'דודו-מצוקתי ושות'.
בדיוק כמו שאני נהניתי והזדהיתי עם דמות פסיכופט מתורבת בשם 'דקסטר'
שחווה טראומה נוראית בילדותו - בהיותו בן 5 - טראומה שהפכה אותו לפסיכופת עם חיבה להרג. עם הזמן למד לנווט את יצר הרצח ההמוני שלו ולפגוע רק ברוצחים שהצליחו לחמוק מעונש. וואוו איך אהבתי לאהוב את דמות המטורף החתיך, השרמנטי, החכם, הפורץ כל גבולות.
אין מה להשוות בין השניים, כמובן. אולם מהווה חומר נהדר למחשבה. לעתים אנשים פשוט אוהבים לאהוב וללכת שבי אחרי פורץ הגבולות, המתנער ממסגרות שעל הדרך בשם 'הצדק' רוצח נפשות - בוגד באהוביו כדי להשביע גחמותיו. זה בסדר. כל אחד והכיף שלו.
הכיף שלי הוא תמיד סרט או סדרה טובה על כל פרק מבוים, ערוך, קטוע בלייב בערוץ 26 או בערוץ 22.
לא דודו-מצוקתי ולא שי-האן - הנמסיס לראשון - הם לא בהעדפה אצלי -טיפוסים כאלו לעולם לא יזכו באהדתי לכל היותר יעלו בי חיוך מגחך ומחיאת כף קטנה כי נתנו מעצמם את המיטב הטלוויזיוני במסגרת כישוריהם. יָקוּמוּ נָא הַנְּעָרִים וִישַׂחֲקוּ לְפָנֵינוּ
The Show must go on