בכללי היא מאוד בודדה שם
היא מרגישה כאילו היא יכולה ללכת ואף אחד לא ישים לב
ושהיא הלכה לנסט לשעה ואף אחד היא לא הייתה חסרה זה ממש הבליט לה את כל העניין שהיא "מיותרת" בבית הזה
רק ששמו את השיר "מריה מריה" מגי רצה אליה
(תאמת שמגי כמה פעמים שאלה איפה מריה והיא הייתה בטוחה שהיא בחדר האח) אבל חוץ ממגי לאף אחד לא היה אכפת
ככה שמה שמציק לה זה משהו שבאמת קורה
החברות העמוקה נוצרת בבית הזה מהחוויות המשותפות ורגעי הקיצון של הרגש שהם עוברים ביחד.
 
כן הם כבר פיתחו סוג של חברויות והתקרבויות אבל הכל שטחי , לאף אחד שם אין עדיין רגישות של ממש לאחר.
 
כל עוד הם לא עוברים דברים מטלטלים שגורמים להם להכיר יותר, להיחשף, להישבר ולהישען אחד על השני.... לא תהיה שם דאגה ואכפתיות אמיתית ביניהם.