את ממשיכה בזה... זו לא אשמתך, זה אופי ישראלי שמוכר לי לפעמים
אנשים שחושבים שהם יודעים הכל, עברו הכל, שמעו הכל, הרגישו הכל..... שלפעמים... לא יודעים הכל... והאמת, כייף להם- לא לדעת, לא להכיר, רק לחשוב שהם יודעים הכל.
 
אני הייתי נתקלת בזה עם התאונה שעברתי... שאנשים היו אומרים ״נו טוב הכל נגמר... אז סבלת שנתיים שלוש... בואי נגזים.. 10 שנים... ועכשיו הכל טוב, תראי אותך... ״ ואז מסיימים במשפט המוחץ ״לפחות קיבלת פיצויים״....
 
אז לכי תסבירי לבן אדם, שאין דבר כזה ״נגמר״, זו מילה שלא קיימת בלקסיקון, כאב נשאר לנצח ולא יעזור העולם (כן, כל אדם שעובר משהו בחיים, המשהו הזהממשיך איתו בחיים עד הסוף)... ופיצויים לא שווים שנייה אחת של כאב. כאב שמרבית האנשים לא מכירים.
 
אז גם את לא יודעת ״מה הסיפור שלה״ עם האוכל, זה לא תפקידנו לדעת, או לבקר... אבל להתעסק באופי ובכל שאר הירקות רצוי ואפשרי.. עדיף תמיד להתעסק במה שאנו רואים, ולא במה שאנחנו לא יודעים/ או מכירים.