כתבתי תגובה בוואי-נט על כתבה של מעצבת אופנה והבית המפואר שלה
ושמתי לב שזה בדיוק באותו סגנון שהתרגלתי לכתוב בפורום
רמת העוקצנות והביקורת שאנחנו נוהגים פה בדיירי הבית - מן הגבוהות. ואנחנו מתנחמים בכך שהם "הביאו זאת על עצמם" וכך בעצם כל מי ששם עצמו בכתבה נוצצת בעיתון. אז - זה "מגיע להם"? המממ...
הנה התגובה שלי על הטירה שלה בה היא מתגאה וקוראת לה טבעית ומינימליסטית
כל כך הרבה סתירות בכתבה - סלון לבן וילדים קטנים?
איך "נרגעים מול יללות תנים" - אחד הדברים הכי מלחיצים וקריפיים שיש?
איך מניחים גוש ברזל חלוד ליד המיטה? מה קורה אם מעיפים את היד בטעות בלילה? נשרטים ורצים לעשות טטנוס? מקווה שהבריגו אותן לשידות כי אם אחד הילדים הקטנים נתקל ברהיט - הגוש הזה מפצלח אותו שלא נדע...
"אני לא מהבזבזניות האובססיביות" - "הזמנתי את *כל* סנדלי השורש השחורים שיש" - נשמע לי גם בזבזני וגם אובססיבי.
השטיח הלבן עם האוניברסיטה של התינוקת עליו - בהצלחה עם שפריץ הגרבר-דלעת הראשון
חלום חייה היה לגור בקיבוץ, ובסוף בנתה בית בארסוף - מה, מה, מה הקשר לקיבוץ? היית פעם בקיבוץ? פגשת פעם קיבוצניק?
"חשיבה על הפרטים הקטנים באמבטיה" - בואו נניח ערימת מגזינים ליד הכיור כדי שיתמלאו שפריצי מים אחרי כל שטיפה ויעלו עובש וידבקו למשטח. אכן חשיבה על פרטים.
"בעיצוב הבית חשוב שיהיה לנו המינימום שאפשר" - אחלה בדיחה. תפתחי מילון להיזכר משמעות המילה מינימום.
ולסיום - איזה טבע ופשטות בדיוק חווים הילדים שלך פה? מקסימום יחוו כוויות בכפות הרגליים מפס הדשא המלאכותי הרותח ב"גינה" שלך, יחוו גם שפיצים של פינות זכוכית ושיש. בתור מעצבת אם את מתחברת לסגנון הבניה הנובורישי והמנוכר - לכי על זה, אל תתביישי בזה. אם תקראי לזה כפרי או טבעי או קיבוצי או חרטא כלשהי זה לא יהפוך את זה לכזה. זה כן יהפוך אותך להזויה.