אסיף אידיוט, אבל!
חברו הסופר "תה" קצת פחות.
הנה טקסט שפרסם בפייס שלו, האמת אהבתי!
תה
אתמול ב-11:56 · [ציבורי]
ידידי, הסופר הצעיר
Asif Elkayam
נכנס לתכנית הטלוויזיה 'האח הגדול' לפני קרוב למאה יום. מחר הגמר ואני עומד לעשות מעשה בלתי-אופייני ולבקש מכם להצביע לו.
מספר אנשים אמרו לי שאין זה מתאים לאופיי לכתוב על התכנית. אך אם נקרית על דרכי ההזדמנות הנדירה לתמוך בחברי, אקח אותה. ואני בטוח שתהיו סלחניים עמי, כי גם לנו הסופרים מותר, לפרקים, להעדיף את חיינו הפרטיים על פני היצירה. והרי, בשם החברות - לא רק זו שביני ובינו, אלא זו שנרקמת בצורה בלתי-מוסברת בין סופר לקורא - נדמה לי שהכול נסלח.
אם אין ברצונכם לקרוא הרבה מעבר לכך, אז לכו להצביע לידידי בקישור הבא:
https://app2.reshet.tv/big-brother-2020
- ותזכו לתודתי הנרגשת.
אסיף גר אצלי במשך חודשיים לפני הכניסה לתכנית. הוא ישן בסלוני, בדירה קטנה מדי לשני אנשים. הוא היה לאחר פרידה קשה אז. אני זוכר, בימים הראשונים שלאחריה, את העצב הכבד ששרר בבית. ובתקופה ההיא, אף כתבתי עליו את הקטע הבא:
"יש לי חבר הישן בסלוני לאחר פרידה. אני מתבונן בו מדי יום מעשן בכבדות על אדן החלון, לצדו כוס קפה שחור, בוצי וקר. אני שוטף מספר כוסות כאלה לעת ערב, מרוקן מאפרות ומטאטא רצפה. איני אומר דבר על המצעים הסתורים והבגדים הפזורים בחדר. כשאדם מתפרק, אין מעירים על המקומות שבהם נופלות החתיכות."
זמן קצר לאחר מכן הגיעה ההצעה מהאח, ואסיף, שהיה בצומת דרכים בחייו, התלבט עמי: תה, מה לעשות? תכנית ריאליטי יכולה אולי לשמש מקפצה לקריירה, אבל מה לגבי הקוראים שלו? האם הם יעריכו אותו פחות בשל כך, האם הוא יעריך את עצמו? מה לגבי האקסית, מה היא תחשוב? שוחחנו על כך ארוכות, והמסקנה שאליה הגענו הייתה אחת שאליה אנו חוזרים תמיד - הפלטפורמה היא כלי. בדיוק כפי שהכתיבה ברשת, בפייסבוק, באינסטגרם, נחשבת לעתים לכתיבה פופוליסטית, כך גם תכנית ריאליטי עלולה להיראות משונה לאנשי רוח. אבל לאסיף היה חזון, להפוך ספרות לדבר מעניין, שנער או נערה יכולים לשאוף אליו גם אם הם לא קראו מגיל צעיר, גם אם הם לא מבית 'משכיל' באמות המידה הרגילות. כל עוד יתנהג כראוי, אין סיבה שהפלטפורמה תפגע בו או באחרים. ובמפתיע, בניגוד להרבה מהדיונים שלנו, לא חלקתי עליו. וכך, לאחר שהדיון נסתיים, החלו ההכנות, ולי לא נותר אלא לצפות מהצד.
צפיתי בו כשהתכונן לתכנית, וצפיתי גם הרבה לאורך העונה הזו. לא כל הזמן, לא, כי כמה אפשר לסבול אותו, בינינו, אבל הרבה. התגעגעתי אליו מאוד לאורכה, כי שנינו היינו רגילים לדבר כמעט מדי יום, אבל לא הופתעתי ממה שראיתי. דעותיו, פגמיו ויתרונותיו של חברי היו כולם ידועים לי. חייכתי לא פעם כשזיהיתי רגע אותנטי במיוחד בו, רגע 'אסיפי', או כשלא הצליח להימנע מהצגה קטנה עבור המצלמה, תמיד אהב את המלודרמה, וגם בכך הייתה 'אסיפיות' רבה.
כשנשבר, ברגע מסוים, כמעט והתקשרתי להפקה וביקשתי להיכנס לראותו. באופן בלתי צפוי, האקסית שלו היא זו שהרגיעה אותי בשיחת טלפון ארוכה. היא אמרה: תה, אסיף חזק מספיק כדי לעבור הכול. אבל הנטייה של הסובבים אותו היא תמיד להיות שם בשבילו, להציל אותו, להוות משענת. תן לו הזדמנות לעמוד בעצמו. ואני חשקתי שיניים, האזנתי לה, ואכן, אסיף התאושש והתחזק בשל המשבר, ואני נשמתי לרווחה. עליי להודות, לא ששתי לוותר על האנונימיות שלי באופן הזה.
ועתה, ידידי עומד לקראת סיום. אינני יודע אם יזכה, ואיני יודע מה יעשה לאחר שייצא מהתכנית, לעולם שהשתנה בינתיים. איני יכול לומר לכם שאני מסכים עם כל דעותיו, או אפילו לטעון שהוא תמיד האדם הטוב ביותר בחדר. כפי שאסיף מכיר את פגמיי, אני מכיר את שלו. לכן אני יודע רק שהוא מנסה כמיטב יכולתו להיות טוב, להשתפר, ובעיניי, הוא ראוי לחברות ולהערכה.
אקווה שתצביעו לו. הדבר ישמחני.
כחבר לחבר.
תודה.
שלכם,
תה.