בוקר טוב חברים וחברות
אחחחח איזה יום יפה היום בחוץ,
ואני כלואה בבית ולא יכולה לצאת,
ואלה הם הקטעים בחיים שאתה אומר לעצמך, איך הכל יכול היה להיראות לי אחרת
אם היה לי בית עם גינה, הייתי יכולה להסתובב לי בין ערוגות הפרחים,
או צמחי התבלין, לשכב לי על ערסל בין שני עצים,
עם הקפה של הבוקר והנייד ביד,
עוברת על ההודעות שלכם שנכתבו בלילה, בודקת בהודעות הפרטיות
למי הפריעה הודעה כזאת או אחרת ומצא לנכון להתריע בפנינו,
והייתי נהנית לי ככה מהשמש בכיף ולא פוחדת
מנחשים או מרמשים כאלה ואחרים...
אז בינתיים אני נאלצת להסתפק במרפסת הקטנטנה שלי
ולהתבונן באיזו ציפור שלא מבינה מאיפה בא לה כל השקט הזה
ביום שבת. הכבישים ריקים. במקום המיית מכוניות, אני שומעת
שירת ציפורים.
היום יש לנו חמישה מודחים. אחד אחרי השני. הסדר לא משנה.
גם הם רוצים כבר הבייתה. הם עדיין לא יודעים באיזה גן עדן קטן הם מסוגרים.
אנחנו נעזור להם לצאת כמה שיותר מהר.
פעם ראשונה בכל העונות מאז שעלה האח הגדול לאוויר העולם
שממש ממש לא איכפת לי מי ייצא אחרון ולא ארים ידיים ואצעק ישששששששששש
כי באמת זה לא משנה. העיקר שנהיה בריאים כולם