רק עכשיו הגעתי לסכם...
זה מסוג הפרקים שבהם הפרומו יוצר ציפיות והפרק עצמו מגלה כמה שהן היו בלון נפוח (לא שאנחנו לא מכירים את זה מסדרות אחרות). כל מה שראינו בפרומו לגבי המעקב של אבא של מאיה אחריה ואחרי גיא, הוא בערך כל מה שראינו בפרק - שרון מתקשרת אליו ומספרת לו בהתלהבות שמאיה יוצאת עם "יוד-ביתניק", יואל מגיב בציניות כי הוא כבר יודע במי מדובר, אבל גם בהמשך הפרק הוא לא מגלה מי שיקר למי, ומאיה בעצמה רק בוכה לאמא שלה על זה שגיא עזב אותה, אבל גם כאן שרון לא מגלה שום פרט נוסף על הסיפור. וכדי להוסיף על האנמיות - המרדף המשטרתי לא מביא לכלום, ואיש לא נתפס. כן, ברור שזה יתפתח בפרקים הבאים, אבל המתח שהיה לנו בסוף הפרק הקודם כבר עבר. אולי מבחינה תסריטאית זה היה נכון והגיוני לתת למאיה להתמודד עם ההיזרקות מגיא כשהיא בוכה לאמא שלה, שרון, אבל אם לפחות הייתה בסוף הפרק עוד התפתחות שתכניס אותנו למתח לקראת הפרק הבא לא היינו מאבדים את המומנטום (מעצר פתאומי של גיא על-סמך צילומים מהשטח, ביקור של שרון והבת שלה אצל דנה בבית, שבו מאיה מגלה את גיא, שהרי דנה נשואה לאבא של גיא, וכו').
עוד נקודה שכדאי לשים לב אליה ביחס למאיה, למרות שהיה לזה חלק קטן הפעם - החברות שלה עם רומי. רומי מתגלה (די כצפוי) כבוגדנית, ולא נמצאת לצד מאיה כשהיא צריכה לאכול את מה שרומי עצמה עזרה לה לבשל. נורא קל לדרבן את מאיה להתחיל עם גיא הבגיר ולהתחזות לסטודנטית בת 24, רק כדי לא להיות "הבתולה היחידה כבפר-סבא", אבל כשהסיפור מסתבך, ומאיה צריכה תמיכה, להיות לצידה זו כבר לא בעיה של רומי.
הזירה של ויצמן-מרקוביץ' ממשיכה לעצבן, ולהזכיר יותר מדי טלנובלות. אנחנו רק לומדים שהנישואים של גלי עם מרקוביץ' הם לא רק תמוהים, הם גם מאוד לא מוצלחים, כי גם מרקוביץ' מהרהר על בגידות. אנחנו עדיין לא יודעים כלום על הבן שלהם, יונתן, בינתיים הוא מתפקד כסטטיסט וכמעט שאין לו חלק דומיננטי, למרות שכבר הבנו שאפילו נסיבות הלידה שלו היו מעניינות ביחס להיסטוריה הזוגית של גלי עם מרקוביץ', רק שלא ממש הבנו עדיין מה. מן הסתם זה מחכה להמשך. אבל ההתרחשות הכי מעניינת בינתיים היא סביב אנה. אבל גם עם כל המתח שהיה בפרק הזה סביב החיפושים אחרי אנה, הבנו עדיין די מעט לגבי היחסים בינה לבין ויצמן. הבנו שהיא לא הבת שלו, אבל זה שאנחנו עדיין לא מחוברים לסיפור המלא ביניהם, זה מקשה לחוות את העוצמות שיש שם.
אבל מה שעבד חזק בפרק הזה הוא הצד הרגשי: מרקוביץ מבין שוייצמן "הוא עדיין ילד", ומתכתב עם העבר שלהם ועם מה שיצא מזה כיום אצל וייצמן. תובנה כזאת יכולה להיות חזקה במיוחד בסדרת-המשך, כשהצופים מכירים את הדמויות גם מהעבר, וכשאומרים על מישהו שהוא כן התפתח או לא התפתח ביחס לעבר שאנחנו מכירים, זה בעל עוצמות חזקות מסצינה כזו בסדרה דרמתית רגילה.
