ושכחתי להתייחס לעצמי
אני חושבת שמצד אחד יש משהו שיטחי בעיסוק הזה של האיפור. זה נורא מכונס בעצמך. וגם הקולקציות החדשות, והרכישות התכופות יש בזה משהו שהוא קצת מנותק מהמציאות היומיומית (AKA שבוע האופנה במהלך המצב המתוח שהיה בדרום..)
וכשאני חושבת על זה, אולי אני אוהבת את התחביב הזה כ"כ כי הוא מאפשר לי להתנתק מצד אחד (ולהיות עם עצמי ודברים שמתאימים לי) ומצד שני, מאפשר לי להתחבר (לאנשים שיש להם תחביב דומה לשלי).
רק אתמול היתה מלחמת עולם באיזו קבוצת פייסבוק סודית (שהייתי) חברה בה. סתם קבוצה של בנות (לא חובבות או קשורות לאיפור). ואז בצורה אקראית אני ועוד 2 בנות התחלנו לדבר על איפור כי קלטנו שאמנם המכנה המשותף של הקבוצה הוא שונה לחלוטין, אבל באותו רגע עניין אותנו לדבר על זה.
אחת מבנות הקבוצה התעצבנה ורצתה שנפסיק את הדיון כי הוא לא מעניין את רוב הקבוצה וכמובן שקראה לי שטחית (ואמרה שדי ברור "ממה אני עשויה" אם זה מה שמעסיק אותי..). הייתי מאוד משועשעת מהעניין הזה. כי אם היא לא מבינה על מה אני מדברת (וזה מה שמעצבן אותה) וזה נראה לה משעמם ובגלל זה היא רוצה שנסתום ת'פה - איך היא יכולה לדעת אם זה שטחי או לא? ובעצם האם זה לא הופך אותה לשטחית הרבה יותר?
רציתי לכתוב שבעניין של איפור יש כאילו יותר תחושה של שטחיות בגלל שזה עיסוק ביופי מושרה, במשהו לא אמיתי. ומתוך זה אני יכולה להבין למה אנשים חושבים שהוא שיטחי.
ואז חשבתי על הכלבנות הגזעית שאני גם חלק ממנה בשנים האחרונות. וזה לא הרבה יותר טוב... אני עסוקה בזיוותים האחוריים של הכלב שלי, עומק בית החזה שלו, האם השפתיים שלו משורבבות יותר מידי או פחות מידי. האם רוחב הגולגולת בהשוואה לרוחב הזרבובית הוא נכון או שאולי הוא יותר מידי. וכמובן שאני יכולה להמשיך...
אבל בסופו של דבר אריק יהיה אריק ואני מתה עליו. אבל זה לא משנה את העובדה שאני עסוקה ב"קקה" - סתם שטויות במיץ עגבניות, שטחיות וחסרות משמעות לחלוטין ביחס לחיי היום יום שלי שבהם אריק "מככב".