הטוב , הרע והלא נורא - סיכום השבוע שהיה

[גלים גלים]

שובר לב. אני מציעה לך לדבר איתה ולהעלות את זה

להגיד לה שאת כואבת איתה ואוהבת אותה ,רוצה להיות איתה ובשבילה אבל תביני אם קשה לה עכשו לראות אותך .לתת לה מקום להגיד מה יעזור יותר מבחינתה. אולי זה גם דבר דינמי שהיום מתאים לה ככה ומחר אחרת. אולי להכין לה אוכל מחזק ולשלוח לה באמצעות מישהו אחר.
יכולה רק לספר שזוג חברים קרובים של אבי ילדי, נכנסו להריון כמה חודשים אחרינו. נולד להם פג בשבוע הריון מאד מוקדם, ולצערי נפטר מזיהום כשבכורתנו היתה בת שבועיים. שאבתי שעות כדי שאוכל להשאיר את התינוקת שלי ולבוא לניחום אבלים בלעדיה. התחבקנו בלי להגיד מילה. תוך כמה חודשים הם נכנסו להריון נוסף, אני לא זוכרת מה היה בין לבין..אם נפגשנו בלי התינוקת או שרק הגברים נפגשו.

 

[pinkkit]

אוי זה שובר את הלב ‏

כמה עצוב לשמוע... קיוויתי שיהיה לזה סוף טוב... מלחיץ שיכול להיות שזה מהמי שפיר! שבוע 30, כבר רואים את הסוף ולידה שקטה זה כ"כ עצוב

 

[Kasey]

עצוב ביותר, ממש מצטערת לשמוע

נורא וכואב ומפחיד.
אגב, לא נראה לי הגיוני שהדיקור גרם לזה... דיקור מי שםיר עלול לגרום לירידת מים מוקדמת ולאובדן ההריון בדרך זו, לא נראה לי שהוא עלול לגרום למות העובר ברחם... אם יש זיהום אמורים להיות תסמינים של זיהום חריף... ועם הא״ס היום אין סכנה לפגיעה בעובר עם המחט... אולי באמת היו תסמונת או מום כלשהם...
כך או כך זה אובדן קשה מאוד, עצוב לקרוא.

 

[פסק זמן27]

לא הדיקור אלא זיהום, אבל זה באמת לא משנה

זה אובדן קשה מאוד אך עם זאת הקלה מסוימת שהחליטו על המצב בשבילה כי אחרת ייתכן והייתה צריכה לקבל היא את ההחלטה הקשה...

 

[Kasey]

זה באמת פשוט אובדן טרגי

אני הבנתי שאם יש זיהום ברחם בעקבות הפרוצדורה יש חום גבוה... אבל זה באמת לא משנה.

 

[Kasey]

וכן, לקבל החלטה כזו זה בוודאי קשה מאוד

אני מניחה שאם יש משהו מאוד חמור התשובה יותר ברורה, אבל עדיין... סיטואציה איומה.

 

[פסק זמן27]

נכון, מאוד. שנשמע רק בשורות טובות

 

[Kasey]

בהחלט

 

[פרנצסקה שלי]

אויש עצוב מאוד

 

[healerit]

איזה סיפור כואב

הלוואי שתתאושש מהמכה הזו ותתגבר עליה ותחווה הריון שלם ותצא בידיים מלאות

מתנות מארה"ב זה שווהההה איזה כיף. תתחדשו!

 

[ברי ואן דה קאמפ]

ממש מצער לשמוע, אין מילים

 

[mormor231]

יום חמישי היום? פשש....ליגה!

אז איך היה השבוע?

הטוב- ביום ג', יום הבחירות עברנו מעלאש לעלאש....תענוג וגם...יש ביום ו' צעדת הגלבוע מהגן ואנחנו הולכים כל המשפוחה, תענוג

הרע - אני עולה במשקל בלי הכרה, אין לי סוגר בפה וזה פשוט מבאס אותי כל כך.
אני מתה מפחד שאהיה כמו בהריון הקודם, אעלה 30 קילו בלי בכלל לשים לב. גם מצאו לי קצת חלבון בשתן, אבל הלחץ דם בסדר אז זה "מפצה"

הלא נורא - יש פה איזה בחורה במשרד שמנהלת רומן עם הבוס, וכנראה שזה יתפוצץ בקרוב. אז זה לא נורא...כי יהיה קצת אקשן וארים את הראש מהמחשב

 

[אנה חדשה]

השבוע שלי

הטוב: מתחילה להשלים עם ההריון. יהה כל כך קשה, אבל אין מה לעשות.
הרע: לא ישנה טוב מתחילת השבוע. ממש סיוטים מטורפים, כל פעם משהו אחר.
כל יום כמה יותר ויותר עייפה. בקושי מצליחה לקום מהמיטה.
וכשחוזרים הביתה, גם אין מנוחה עם הקטן (והגדולים).
בקיצור, אני שבר כלי ולא רואה איך זה יעבור (כי לא ברור למה זה התחיל).

 

[בועת sabon]

יש תקופות כאלה

שהכל קשה ומציף ולא רואים איך יוצאים מזה אבל זה עובר בסוף.
אולי את יכולה לנסות לדבר עם איש מקצוע? להשיג קצת עזרה בבית? להתאוורר מדי פעם?
נשמע באמת קשה ומתיש. אגב, סיוטים בהריון הם תופעה נפוצה וידועה. אין לי עצות אבל בסופו של דבר הכל עובר, גם ההריון.

 

[mitmit11]

השבוע בבית מיתמית

חג חמישי, יום חופש באמצע השבוע, מזג אויר טוב ואתמול פגשתי חברה בספונטניות

רק שבוע חזרה בעבודה והמצב עגום יותר ממה שהיה לפני החל"ד... כולם פה בדיכאון מתחת לבלטות וזה ממש לא מעורר מוטיבציה

עוד לא התאפסתי על הלו"ז עם החזרה לעבודה, מטלות, ילדים וזמן לעצמי
&nbsp

 

[P B and J]

זהירות התבכיינות....

אז אני אתחיל מהרע- רע לי!!! הבחילות גומרות אותי, אני לא מצליחה לעבוד, חסרת סבלנות עם הקטנה ולא מצליחה להישאר ערה אחרי 8 בערב. אם זה לא מספיק אני אכולת יסורי מצפון. ההריון הזה היה לגמרי מתוכנן אבל עכשיו שהוא הגיע אני מלאה במחשבות על איך אני עושה את זה עכשיו?? שוב לילות ללא שינה, שוב עצבים והורמונים. ואיך לעזאזל עושים את זה עם 2??
אני כאילו פחות מתרגשת מההריון הזה והרגשות אשמה הורגות אותי

&nbsp
הטוב- החברה הכי טובה שלי ילדה השבוע

&nbsp
הלא נורא- יש לנו היום סוף סוף את הבדיקת דופק, אולי זה יעורר אותי קצת וההרגשה שלי כלפי ההריון תשתפר....

 

[mitmit11]

תאמיני לי - זה אפשרי

הייתי בסרט הזה, לא יודעת בת כמה הבת שלך אבל אצלי בהפרשים של שנתיים ו-וואלה שרדתי כדי לספר ואפילו במצב טוב

 

[P B and J]

תודה מיטמיט, את לגמרי סופרוומן מבחינתי

הקטנה בת שנה ו9 עכשיו אז ההפרש יהיה כנראה כמעט שנתיים וחצי.
היא פשוט הגיעה לגיל נורא מתסכל וקשה, כל הזמן רוצה ידיים וצורחת בהיסטריה כשלא מקבלת מה שהיא רוצה. וזה חוץ מהנשיכות והמכות שהיא מחלקת.
אז בזמן שאני צריכה את כל הכוחות הנפשיים והפיזים שלי כדי להיות סבלנית אבל תקיפה ולהתחיל בתהליך החינוכי הלא פשוט הזה פשוט אין לי כוחות, אני לגמרי מרוקנת....
קשה לי לראות קדימה עכשיו ולחשוב שיהיה טוב, מקווה מאוד שהרוב נובע מתופעות הלוואי של השליש הראשון והם יעברו בשבוע 14 כמו בהריון הקודם

 

[mitmit11]

גיל נוראי....

צריך המון סבלנות ואסרטיביות. אני התעקשתי כמה ימים והתמודדתי עם הצעקות עד שהם הבינו שאני לא עושה מו"מ עם טרוריסטים... מוזמנת גם לפורום הורים לפעוטות להתייעץ לגביה

&nbsp

 

[mafe]

גם אני חווה על בשרי!
בן שנה ו-9, ואני בחודש שישי.
אתמול היינו בלי אוטו, הולכים ברגל מהגן הביתה. אני סוחבת 2 תיקים, ומתה להגיע כבר. כשהיעד הנכסף כבר קרוב אחרי כחצי שעה, הקטן מחליט שהוא רוצה לראות "אוטו גדול" שחונה תמיד כ-100 מ' מהמקום שהיינו. הסברתי שלא כי זה בדיוק בכיוון השני, אבל בדרך הביתה יש משאית וזה הרבה יותר מגניב!
זעקות השבר שנשמעו בכל השכונה לא היו מאפשרות לי לנהל מו"מ עם טרוריסטים גם אם הייתי רוצה.
האמת - כבר היה בא לי להרים אותו על הידיים וללכת לראות את האוטו הגדול ולהתמודד עם כאבי הגב בערב.
אבל מתוך מחשבה קדימה חיבקתי והכלתי ונתתי לו להבין שזה מתסכל אבל אין מה לעשות. אוףףףףף זה קשה!!!