תרשה לי להטיל בכך ספק.
מבחינתי הארה היא אידאל.
הארה מבחינתי זה איחוד מוחלט עם ההויה , והמשמעות היא שהאדם איננו תלוי בזמן ובמקום ובתודעה , ויכול להיות בכל מקום ובכל זמן ובכל תודעה.
כל מה שמתחת לזה איננו הארה מבחינתי.
אולי היו אנשים בודדים בודדים במהלך ההיסטוריה שהגיעו לכך (משה רבינו ? בודהה ?)
אך גם לגביהם אני בספק.
מה כן יש , והרבה ?
יש חוויות של אחדות ברמות שונות.
והיום כל מי שחווה חוויה כזאת , החל מהחוויה של "אין אני" (שבעיני איננה שווה הרבה) וכלה בחוויות של ראיה על חושית (אותו כנ"ל) הופך את עצמו למואר.
אז למה בכל זאת אני משתמש במילה הזו "הארה" , והרבה ?
כי למרות שאין לי הוכחות ממשיות שמישהו באמת הגיע למקום עליו אני מדבר , יש בהחלט טעם לשאוף אליו.
ועובדה שכאשר שואפים למקום הזה , אולי לא מגיעים לכל הזמנים ולכל המקומות ולכל התודעות , אבל כן מגיעים לזה באופן חלקי.
ואת זה גם אני מרגיש בבירור - שהתודעה שלי כוללת יותר זמנים מקומות ותודעות.
אני חווה את המקום הזה של "הארה" כמו "שמש" שאני מתקרב אליה.
האם אגיע אליה או לא ? האם אפשרי להגיע ? האם כשאגיע אשרף כמו עוף החול ואיוולד מחדש ?
זה לא באמת מה שמשנה.
מה שמשנה זה ההתקדמות כלפי המקום הזה.
וכפי שאמר מורה הזן סוזוקי רושי - "למעשה, אין אנשים מוארים, יש רק פעילות מוארת".
אותו כנ"ל לגבי אמת מוחלטת הנכונה לכל הזמנים , המקומות והתודעות.
אני בספק רב האם מישהו הגיע לשם.
וגם אם הגיע , זה לא משנה לי הרבה.
מה שמשנה זה שאני שואף לשם.
וכרגע זה אומר להגיד את האמת לפי המדרגה בה אני נמצא.
וזהו.
וממליץ לקרוא גם כאן :
http://www.nrg.co.il/online/15/ART1/684/819.html