אני מעריך את האינפורמציה שאתה מביא לכאן
אתה משדרג הדיונים כאן.
אבל, לצד האינפורמציה, הפעם הוכחת שחסרה חשיבה.
בנורבגיה יש ערפל כבד ראות לקויה ולכן יש אולי היגיון להיות חד חד ערכי כמו שאתה הגדרת את זה.
בארצות אירופה האחרות אין חד חד ערכיות כזו אלא יש מקום להשתמש במיומנות הנהג כדי לאפשר לתנועה לזרום באופן אופטימלי תוך כדי בטיחות טובה של המשתמשים בכביש.
אל תשכח שבנורבגיה צפיפות האוכלוסייה נמוכה, צפיפות הרכבים נמוכה, ובהחלט יתכן שתדירות החלפת האורות ברמזור היא בתדירות גבוהה שהמשמעות שלה לא מאוד רחוקה מלהבדיל תמרור עצור לכל הכיוונים
 
צריך להיות לך ברור שהרבה יותר פשוט להיות חד חד ערכי כי זה משפר בטיחות אבל זה נעשה על חשבון קיפוח הזרימה של התנועה.
לא בכדי האופציה לפנות באור ירוק שמאלה היא בו זמנית עם נסיעה באור ירוק לבאים ממול כי אלו שפונים שמאלה רואים בקלות יחסית את המגיעים ממול וזה כמובן חוסך זמן. תזכור שהאופציה האחרת היא להמתין ולא לנסוע כלל שמאלה עד שתקבל ירוק רק כאשר הרמזור לבאים ממול יהפוך להיות אדום.
 
החוכמה היא לאפשר התקדמות במינימום עצירות כלומר מקסימום זרימה אבל זה בתנאי שאתה יכול לסמוך על הנהגים ומיומנותם.
 
אני כנראה שייך לנהגים הארצישראלים ששונים ממרבית הישראלים. אני רכבתי על אופנוע שנים ארוכות ולמדתי שאני לא סומך לא על רמזור ירוק ולא על רמזור אדום לכן אני כנראה candidate מצויין לשיטה לפיה הנהג מקבל אחריות וגם חירות.
כרוכב אופנוע רכבתי תמיד עם המוטו אם אין אני לי, מי לי וידעתי תמיד שאני צריך לסמוך על עצמי לבדוק את הכל מסביבי ב7 עיניים.
 
הייתי תמיד הזריז מכולם על הכביש הציבורי אבל גם הזהיר מכולם בכביש הציבורי וכך ידעתי לנצל את האופנוע ככלי נוח שימושי זריז אבל גם בטיחותי למרות היעדר הטמבונים.