גברת זקנה הלכה למרכול לקנות אוכל לחתול שלה.
> היא הביאה ארבע פחיות לקופה כדי לבדוק את מחירן .
>
> הנערה שליד הקופה אמרה, "אני מצטערת, אבל ג'ים המנהל אומר שאנחנו לא יכולים למכור
> לך אוכל לחתולים ללא הוכחה שיש לך באמת חתול.
> הרבה אנשים זקנים קונים מזון חתולים כדי לאכול אותו בעצמם,
> ההנהלה רוצה הוכחה שאת קונה מזון חתולים - באמת - לחתול שלך. "
>
> הזקנה הלכה הביתה, לקחה את החתול שלה והביאה אותו בחזרה לחנות.
> ואז הם מכרו לה את מזון החתולים.
>
> למחרת, היא ניסתה לקנות שתי פחיות של מזון כלבים. שוב אמרה הקופאית:
> "אני מצטערת, אבל אנחנו לא יכולים למכור לך מזון לכלבים ללא הוכחה שיש לך כלב.
> הרבה זקנים קונים מזון לכלבים - כדי לאכול אותו בעצמם,
> אבל ג'ים המנהל רוצה הוכחה לכך שאת קונה את מזון הכלבים - לכלב שלך ".
>
> אז הזקנה הלכה הביתה והביאה את הכלב שלה.
> ולאחר מכן הקופאית הסכימה למכור לה את מזון הכלבים.
>
> למחרת הזקנה הביאה קופסה קטנה עם חור במכסה.
> הזקנה בקשה מהקופאית להכניס את אצבעה לחור .
> הקופאית אמרה, "לא, זה מסוכן, יכול להיות שם נחש בתוך הקופסה ".
>
> הזקנה הרגיעה אותה שאין בקופסה שום דבר מסוכן שיפגע בה.
> ואז הקופאית הכניסה את אצבעה לתוך הקופסה (דרך החור שבמכסה) ובמהירות
> משכה אותה החוצה.
> היא אמרה לגברת הזקנה, "זה מריח כמו חרא."
> והזקנה אמרה, "זה נכון, אני רוצה לקנות שלושה גלילים של נייר טואלט ...."
>
