מצפה לגאולה1
New member
פרפראות לפרשת השבוע "ראה"
ראה ר"ת ראה אלול הגיע. אלול ראש השנה.
"את" הברכה, ואצל הקללה לא כתוב "את" הקללה, אם ה' נותן ברכה זה בשפע מא' עד ת'. המלה "והקללה" מתחילה באות ו' ומסתיימת באות ה' שהם אותיות סמוכות זה לזה שיהא מה שפחות.
את הברכה אשר תשמעון. עצם אשר תשמעון זאת הברכה הכי טובה.
הברכות הם נגד הר גריזים והקללה נגד הר עיבל, הרבי אומר לתלמידיו סימן ב' ג' ברכות גריזים.
המוחק את שם ה' או המקלקל דברים בבית הכנסת עובר על הפסוק לא תעשון כן לה' אלקיכם. כתוב בגמ' סוכה שבזמן שדוד כרה את השיתין למזבח, כתב על חתיכת חרס שם המפורש, וזרקו לתהום כעצת אחיתופל שלא ישטוף את העולם, וזה מרומז בפסוק לא תעשון כן לה' אלקיכם, אבל לבית המקדש מותר, וזה שאמר כי אם אל המקום אשר יבחר.
במדבר 39 שנה היה המשכן, והיה אסור להקריב בבמות. בגלגל 14 שנה והותרו הבמות. בשילה 369 שנה היה ונאסרו הבמות. בנוב 13 שנה והותרו הבמות. בגבעון 44 שנה והותרו הבמות. בית ראשון 410 שנה. בית שני 420 שנה בהם נאסרו הבמות לעולם אפילו אחרי שנחרב, בגלל זה נקרא בית המקדש בית עולמים, כי הקדושה לעולם, ונאסרו הבמות אפילו אחרי שנחרב.
על במה קטנה היה מותר להקריב רק קרבנות שבנדר ובנדבה עולה ושלמים ותודה, ועל במה גדולה היה מותר להקריב גם קרבנות הקבוע להם זמן כמו קרבן פסח וכדומה, אבל חטאת ואשם וכו' אסור, ובשילה היה מותר להקריב את כל הקרבנות.
בשילה היתה עדיפות שהיה מותר לאכול קדשים קלים בכל מקום שראו משם את משכן שילה, אבל במקדש רק בתוך חומת ירושלים, והטעם לזה משום שמשכן שילה היה בחלק של יוסף, ויוסף שמר את עיניו מאשת פוטיפר, בגלל זה היה קדוש כל האויר שראה את שילה.
במדבר היה אסור לאכול בשר תאוה פירוש בשר חולין, שאם רצה לאכול בשר היה חייב להקריבו שלמים ולאכלו, אבל משנכנסו לארץ ישראל הותר לאכול בשר תאוה.
כתוב בבשר תאוה וזבחת וכו' כאשר צויתיך. אומרים חז"ל שמכאן נלמדו החמש הלכות של שחיטה. "שהיה" שאסור להפסיק באמצע השחיטה, "דרסה" שאסור ללחוץ את הסכין על הסימנים, "חלדה" שצריך שהסכין יהא מגולה כגון שיתחיל מתחת הסימנים לכיוון חוץ, "הגרמה" לא לירד עם הסכין ממקום השחיטה, "עיקור" אסור שהסכין יעקור את הסימן שלא יהיה הסכין פגום.
לא תוסף עליו ולא תגרע ממנו. ובפר' ואתחנן כתוב עוד פעם "לא תוסיפו ולא תגרעו", אומר הגר"א שבפר' ואתחנן כתוב לא להוסיף מצות חדשות, וכאן מדובר באותה המצוה שאסור להוסיף כמו 5 פרשיות בתפילין וכדומה.
רש"י אומר לשון "אחר" הוא קרוב ולשון "אחרי" הוא מופלג פירוש רחוק כמו אחרי דרך מבוא השמש. שאל החפץ חיים את ר' אברהם מרדכי מגור בכנסיה הגדולה, אם אחרי לשון מופלג רחוק אם כן למה כתוב אחרי ה' אלקיכם תלכו, ח"ו להתרחק מה', ענה לו הרבי מגור, אני יתרץ לך תירוץ חסידי, "אחרי" אם בן אדם מחזיק עצמו רחוק מה' אז הוא קרוב לה'.
כתוב בעיר הנידחת שצריך לשרוף את העיר וגם את השלל. שואלים למה לשרוף את השלל, והתירוץ הוא שמפני שעיר שכולם נכשלו בה בעבודה זרה זה סימן שהם היו שקועים בממון, והתיקון שלהם לשרוף את העיר עם השלל.
יש בתורה 3 מיני בהמות ושבע מיני חיות שמותר לאכול, בהמות הם בקר עיזים כבשים. חיות איל צבי ויחמור אקו ותאו ודישון וזמר, ואומר בעל הטורים שהם כנגד עשרת הדברות.
סימני דגים הם "סנפיר וקשקשת". חז"ל אומרים שאם יש לדג קשקשת לא צריך לבדוק אחרי סנפיר מפני שאם אין לו בודאי נפל ממנו, אם כן למה צריכה התורה לפרט את הסנפיר משום להגדיל תורה ולהאדירה.
עופות טמאים הם רק 24, והשאר טהורים ואנו אוכלים כמה מהם, תרנגולים בשר הודו ברווזים לפי המסורת.
למה כתוב בת היענה ולא יענה, אומר הדעת זקנים מפני שיענה היא גדולה, ואי אפשר לאכלה מפני שהיא קשה כעץ, ובת היענה היא צעירה ואפשר לאכלה.
האבן עזרא אומר בפר' שמיני למה כתוב ארנבת ובת היענה לשון נקבה, מפני שאין בהם זכרים רק נקבות.
3 חז"ל אומרים אין עשיר כחזיר, ואין עני ככלב, ובפשטות שהחזיר אוכל כל מיני לכלוך, והכלב תמיד רעב. הגר"א שואל מה מלמדים אותנו חז"ל דברים של טבע, ומסביר שהלא תעשה של חזיר הוא עשיר, שיש הרבה שמקיימים אותו שאוכלי חזיר הם רחוקים ביותר, אבל הכלב שזה מרמז על איסור לשון הרע הוא עני, כי רק מעט שומרים טוב את הלא תעשה של הלשון הרע.
חז"ל אומרים למה נקרא שמו חזיר שיחזור לכשרותו, פירוש שיקבל את הסימני טהרה ויהיה מעלה גרה.
אומרים שאיש שמכניס אורח צריך שיהיו לו 2 סימני טהרה, 1. מפריס פרסה, פירוש שיחתוך פרוסות לאורח שיהיה מוכן לאכילה, 2. מעלה גרה, שגם המארח יאכל עמו שירגיש האורח נעים.
פעמים כתוב בתורה לא תבשל גדי בחלב אמו, 1. פר' משפטים. 2. פר' כי תשא. 3. פר' ראה. ללמד איסור בישול איסור אכילה ואיסור הנאה, עוד למעט חיה ועוף ובהמה טמאה שאין בהם איסור בשר וחלב מן התורה, אבל יש איסור מדרבנן.
מפני מה כתוב "בחלב אמו", אומר הרשב"ם בפר' משפטים, כי כך היה הדרך של הגוים, שטבע של גדי להוליד תמיד תאומים, והגוים היו הורגים אחד ואחד משאירים, ולאם היה עודף חלב והיו מוציאים את החלב הנשאר ומבשלים עם הגדי.
עשר תעשר, אומרים חז"ל עשר בשביל שתתעשר. יש מפרשים כי כתוב שכר מצוה מצוה, שהשכר הכי טוב, שאפשר לעשות עוד מצוה, זה הפירוש עשר בשביל שה' יתן לך ברכה בצמחים שתוכל לתת עוד מעשרות, כמסופר על הגר"א לפני מותו שבכה שהולך מעולם שבכסף מועט אפשר לקנות ציצית ולקיימו ומפסידו שם.
וכי ירבה ממך הדרך כי לא תוכל שאתו. אם אדם עושה מצוה בחשק ובשמחה לא קשה לו, ולכן כתוב שיהיה קשה בגלל כי ירחק ממך המקום, "המקום" פירוש הקב"ה, מפני שהוא רחוק מהקב"ה, שאם היה לו חשק לא היה קשה לו.
ופנית בבקר והלכת לאהליך. הרמב"ם פוסק שכהן גדול צריך שתהיה לו דירה בירושלים, והמפרשים טורחים לדעת מקור לדברי הרמב"ם, ואמר החת"ס שהראיה היא פשוטה מפני שכהן גדול מביא כל יום מנחת חביתין, והדין הוא שצריך לינה, שמי שמביא קרבן צריך לינה בירושלים ככתוב ופנית בבקר והלכת לאהליך מכאן שצריך לינה, וזה לא מכובד שכהן גדול ילך כל יום באיזה מקום ללון, בגלל זה אמר הרמב"ם שצריך שתהיה לו דירה משלו כדי לקיים מצות לינה בירושלים.
קרבנות שקיבלו מום פודים אותם ונאכלים לכולם, אבל מכל מקום אסור בהם גיזה וחלב ועבודה, ואין חייבים לתת לכהן זרוע לחיים והקיבה, ואם נתנבלה אסור לתת לכלבים, וצריך לקבור אותם, חוץ מבכור ומעשר שאם קיבלו מום אסור לפדותם, ונאכלים בלי פדיון, ומעשר בהמה עוד יותר חמור שאסור למוכרם, אבל בכור שקיבל מום מותר למוכרו ואפילו גוים מותרים לאכלו.
מספרים שתלמיד חכם אחד בא אצל האור החיים הקדוש וביקש ממנו שיעזור לו כי מצבו קשה בפרנסה, אמר לו האור החיים אם יגיד לו איפה כתוב בתורה מ-א עד-ת שתי אותיות זהות אחת על יד השניה יתן לו כסף, ענה לו שכל א'-ב' יש חוץ מאות ע', א' מקללך אאר, ב' בביתך, ג' לגגך, ד' דֹּדוֹ, ה' במקום ההוא, ו' ווי העמודים, ז' מזזות, ח' חח, ט' טטפות, י' חיים, כ' ככל, ל' וללוי אמר, מ' ממלכת כהנים, נ' ושננתם, ס' רעמסס, פ' חופף, צ' חצצרות, ק' מחוקק, ר' וימררו, ש' שש, כשהגיע לאות ת' אמר לו העני שהוא מבקש שיקדים מקודם לתת לו ואח"כ יגיד, הסכים האור החיים ונתן לו, ואמר לו העני חז"ל דורשים נתון תתן שיתן ויחזור ויתן, ונהנה האור החיים ונתן לו כפליים.
חז"ל אומרים שרב פפא עלה במדרגות ונשברה מדרגה והיה בסכנה, אמר לו רב חייא בר רב אולי עני בא לידך ולא נתת לו צדקה. אמר הגר"א שזה מרומז בטעמים של "פתוח" כתוב דרגא, "תפתח" כתוב תביר, פירוש המדרגה נשברה.
הגר"א מסביר שכתוב בצדקה הלשון "לא תקפוץ את ידך רק פתוח תפתח" היד כשהיא סגורה כל האצבעות שוות, אבל כשהוא פושט את ידו האצבעות לא שווות אחת גדולה ואחת קטנה, כך בצדקה צריכים לבדוק את כל עני, אחד צריך יותר ואחד צריך פחות, ואינו דומה צדקה לפרנסה לצדקה כמו הכנסת כלה.
מי שלא נותן צדקה עובר על לא תעשה לא תאמץ ולא תקפוץ, ועובר בעשה כי פתוח תפתח.
כתוב בפסוק נתן תתן כפול, יש מפרשים שהתורה נותנת עצות בצדקה, נתן תתן אם קשה לך לתת צדקה תן בהתחלה קצת, ועוד ועוד עד שתתרגל זהו נתן תתן.
יש עוד פירוש בזה, שכשאדם נותן צדקה בדרך כלל יש בזה חסרון כיון שאינו נותן בלב שלם משום שמצטער על חסרון כיס, והעצה לזה שקודם כל יפריש כסף ואח"כ יתנהו כבר בלב שלם כיון שכבר נתייאש ממנו שאינו שלו, ולכן נאמר 'נתן תתן' בשתי נתינות, א. ההפרשה, ב. הנתינה לעני.
עבד עברי שיוצא לחירות הבעלים חייבים לתת לו הענקה, ואם העבד ברח מקודם אין חייבים לתת לו הענקה, ומפרשים שבגלל זה לא רצו ישראל לברוח בשעת מכת חשך כדי שיקבלו את הרכוש הגדול מן הדין.
ושמחת בחגך והיית אך שמח. "אך&qu
