- זהירות יצא ארוך בטירוף
דבזז הוא שם החיבה שלי מגיל 0. אבא קרא לי כך. ואכן, בת"ז , כתוב לי שחור על גבי תכלת, דבורה.
יש כמה תוכניות קונקרטיות לעתיד הקרוב - להכין עוד ילדה, לשפץ את הדירה הישנה שרכשנו ולהפוך אותה לבובה'לה, לעבור לגור בה, לצאת לחופשת לידה, (לגלות שזה תאומים בנים).
וכאן מוסיפה את החלומות - לצאת לטיול כל המשפחה , ללא הגבלת זמן , ללמוד משהו. לא ברור מה. אני סטודנטית מעולה, ואני מתה על זה . נורא אוהבת ללמוד. אני נורא נורא רוצה לעזוב את העבודה הבאמת דבילית ולא משמעותית שלי, ולעשות משהו עם עצמי מבחינה מקצועית. הבעיה הכי גדולה שלי היא אני. אני נורא ביקורתית כלפי עצמי, ואני עושה לעצמי רע. מקווה נורא להתבגר מבחינה הזו. להיות קצת פחות פרפקציוניסטית, וקצת פחות לפחד מהצל של עצמי, ומהביקורות של הסביבה. ובאמת לעשות משהו עם מעט הדברים שחנן אותי בהם האל. כי כרגע, מבחינה מקצועית, אני קמלה. לא זוכרת מתי ציירתי משהו בשנה האחרונה.
ובנימה אופטימית זו
בעוד עשר שנים, אנחנו עדיין בזוג + שתיים , גרים בדירה חדשה (אחרי שמכרנו את הקודמת ברווח אדיר בגלל שעשו לה תמ"א ) אני משגשגת בעסק ביתי כלשהו שעוסק בידיים טובות (בישול, איור ) דריה מתבגרת בת ארבע-עשרה עם קרחת סגולה (חושבת שהיא עושה עלי רושם עם הפירסינגים שלה...) בעלי סתם עם קרחת - אבל חוזר סוף סוף מוקדם יותר מהעבודה,שדרך אגב, עברה מהרצליה להוד השרון (אם כבר ווישפול ת'ינגינג) , בת הזקונים שלנו בת 9 , והיא חמודה מאוד... (קשה לי לדמיין יותר מזה).
כולנו מחכים לטיול הענקי בחו"ל שסוף סוף הצלחנו לפנות בשבילו שנה (חוץ מדריה, שמגלגלת עיניים , ואומרת שאנחנו הורסים לה את החיים ומרחיקים אותה מהחברים שלה ושאנחנו בעעעע ) אבל היא תתגבר
נתראה בפעם הבאה