יונג והעורב
(Rosarium Philosophorum, Ed. J.Telle, Weinheim 1992.
לינק
http://www.israjung.co.il/chochma/chochma7/vered.htm
לפני כשנה וחצי, באוקטובר 2009 הגיע פרופ. סונו שאמדאסני עורך הספר האדום למכון היונגיאני בקונסנאכט ציריך כדי להשיק את הוצאתו לאור של הספר האדום. ההתרגשות באויר היתה גדולה ולא ניתן היה עדיין להסביר את כל מרכיביה במילים. היה ברור, כי הגיח לעולם בכלל- ולזה היונגיאני בפרט, מסמך מרהיב ומשמעותי, שיש בכוחו לפלס דרך ולהאיר נדבכים בכתיבתו וברעיונותיו של יונג שהיו לפני כן מחוזות עמומים ודי מסתוריים. ספר מסע שעל קיומו נרמז ב"זכרונות חלומות ומחשבות", כמו גם לאורך כתבי יונג ובאלה העוסקים במחקרי האלכימיה בפרט.
דברי שאמדאסאני באותה פגישה , היו עמומים גם הם. הקהל הנרגש, שהורכב רובו ככולו מאנליטיקאים יונגיאניים העובדים בציריך, כמו גם מקאנדידאטים העוברים שם הכשרה אנליטית הקשיבו למיסתורין דבריו מבלי שהצליחו באותה עת לרדת לכל עומקם. רובם ככולם ראו לראשונה את הספר האדום באותו בוקר או יום יומיים קודם לכן.
מעבר לתאור המפורט של עבודת התרגום המוקפד מלטינית לגרמנית ואנגלית, ותאור הסודיות שאפפה את כל תהליך ההוצאה לאור שנמשך כמעט כמו כתיבת הספר האדום עצמו: כ-16 שנים, סיים שאמדאסאני את דבריו באותה פגישה ואמר שלדעתו - כפרופסור להיסטוריה של הפסיכולוגיה, עשוי הספר לשנות את כל ההבנות והחשיבה היונגיאנית מכאן ואילך. המשפט המסכם הנוסף לדבריו היה , כי יש להעמיק לקרוא וללמוד, להתנסות בספר ימים רבים אולי שנים בטרם נמהר להסיק מסקנות לשאת הרצאות או לפרסם מאמרים....
אולם,
כפי שאמר שאמדאסאני עצמו בתחילת דבריו, הדי הופעתו של הספר היו כה חזקים ומשמעותיים, עד כי לא ניתן היה לדחות את הצורך לדבר על הספר בפומבי. תוך חודשים ספורים, התקיימו בכל רחבי העולם היונגיאני , ימי עיון שבמרכזם הניסיון להבין את הנאמר בין הדפים, נסיונות להבין את הרקע ההיסטורי האישי והמקצועי להופעתו של הספר, את האמנות והציורים , או להתחקות אחר מקורותיו הפילוסופיים התרבותיים או הדתיים .
בהרצאות שני נכדיו בני ה-60 וה-70 של יונג בציריך , אולריך הורני , והארכיטקט אנדריאס יונג, כמו גם בסדרת הרצאותיו של מורי סטיין, נשיא המכון היונגיאני של ציריך , ניסו הדוברים להבין להיכן לקחו את יונג השנים אותן הגדיר "כתקופות הבלבול וחוסר הכיוון בחיי". מה היה משקלן של שנות העימות עם הלא מודע בהן תירגם את רגשותיו לדימויים ודיבר עימם - על הפסיכולוגיה האנליטית בכללותה. כל הדוברים חזרו והדגישו כי מהות הספר היא בעצם "הפגישה עם חווית הנפש", ובעשותם כך , פתחו גם צוהר אל נפשם הפרטית, ותארו איך במפגש האישי שלהם עם הספר נדרשו לאומץ רב כדי להתקרב באמת אל נפשם וגם לחוות סוג של השתנות אישית .
כשחשבתי מה לבחור ועל מה לדבר מתוך השפע האין סופי עליו ניתן לדבר בהקשר לספר האדום, איזה חלון הסתכלות נוסף הייתי רוצה לפתוח , חשבתי על נקודת המעבר שהתרחשה ברגע שיונג הפסיק לעסוק בספר האדום ועבר בבת אחת לעיסוק שליווה אותו מאז ועד לסוף חייו – חקר האלכימיה. נמשכתי לראות מה קורה באזורי המעבר, איזורי הסף והמפתן, שם נרקמת ריקמת החיבור ושם עומדת על פי המיתולוגיה היוונית האלה הקטה עם הזאבים המלווים אותה כשהיא חשופת חזה ומיסתורית, או לחילופין עומד שם הרמס מרקורי הטריקסטר כדי ללוות את העוברים בצומת הדרכים. ניסיתי לראות כיצד נראה התפר בין סיום העבודה על הספר האדום והמעבר לעיסוק באלכימיה, כשאני זוכרת כל הזמן כי כל מעבר סף הוא בעיתי. רציתי לראות כיצד התחברו הדברים והרגשתי כי חלק מהחיבור בין הספר האדום לעיסוק באלכימיה התאפשר והתממש באמצעות הדימויים הזהים המופיעים בשני מרחבי הנפש האלה, ובדיאלוגים עם הדימויים אותם ניהל יונג גם אם כלל לא היה מודע לעוצמת נוכחותם של דימויים כאלה בדיוק בעיסוק האלכימי מאות שנים קודם לכן. התחלתי לחפש את הדימויים האלכימיים אותם כבר היכרתי ולראות באיזה הקשר כבר הופיעו בספר האדום.
כוח המשיכה הכריזמטי , החזק ומעורר ההשראה של הספר משך אותי אל מה שאני שבה וחוזרת אליו והוא קשור כנראה גם להיותי מטפלת באמנות . זהו רומן ארוך ומתמשך שיש לי עם דימויים ודיאלוג דימויים אותו אני מנהלת בעבודה הקלינית וגם עם עצמי. ובאמת, הדימויים אשר חיפשתי ומצאתי בספר האדום, מפתיעים, מרגשים, מנחמים, לא בהכרח מובנים, ולעיתים גם דוחים אך כדרכם של דימויים אפשרו לי להאחז בהם כמו במצפן ולשוטט בעזרתם בספר. דימויים אלה לעולם אוטונומיים ועמוסי משמעות, או כמו שיונג הגדיר לא פעם, דימויים המצויים בהריון עם עצמם על כל מגוון משמעותם..... מתחת לדימויים ומתחת לדימיון הפעיל שהתרחש באמצעותם זרמו כוחות אשר הובילו את מסע האינדבידואציה המתועד בספר. כמו בספר האדום כך היה גם באלכימיה, המפגש עם החומרים הממשיים ועם הדימויים שלהם היו בסיס העבודה האלכימית הגדולה ויעד עבודת האלכימאים - האינדבידואציה. בדרכים כמעט זהות בשפה לא בהכרח מובנת, ארכאית, מסתורית , די אפלה , אך עשירת דימויים ניווטה האלכימיה את דרכה אל עבר אותו יעד.עד היום, לרבים מאיתנו נראית האלכימיה מאיימת, אפלה לא בהכרח ברורה ועמוסת דימויים טעוני משמעות.
לקראת 1930, ללא סיבה ידועה, הפסיק לפתע יונג את העיסוק בכתיבת הספר האדום. הספר נפסק במקום מעניין, ולא ברור מדוע. האם לא היה נכון ליונג להמשיך ולעסוק בו ?? האם נגמר לו הכוח לכך ? בסוף שנת 1928 פגש יונג את ריכרד ווליהלם סינולוג גרמני אשר תרגם ספרות ופילוסופיה סינית לגרמנית. ווילהלם שהכניס את את כל תורות החשיבה מהמזרח הרחוק לסדר היום, לשפה ולתרבות הגרמנית, ביקש מיונג לכתוב את התרשמותו והערותיו מחיבור טאואיסטי אלכימי בשם " סודו של פרח הזהב" . יונג סיפר כי היה המום מההקבלות שבין דימויים בטקסט הסיני לבין המנדלות אותן צייר בספרו, וכי הפגישה עם האלכימיה הסינית עוררה בו את השאיפה להכיר לעומק טקסטים אלכימיים באשר הם אשר ניצבו זה מכבר בספריתו אך עד אז לא נמשך אליהם. הוא נטש באחת את העיסוק בספר האדום, והקדיש את עצמו במלואו לחקירה ולימודים חוצי-תרבות של תהליכי אינדבידואציה כשהוא מתמקד בעיקר באלכימיית ימי הביניים, ומשתמש במקביל בחומרים משל עצמו כאמצעי להצגת התהליך כולו. האם יתכן כי השפעת ווילהלם עליו היתה כה גדולה עד כי החליט להפסיק את העיסוק בספר האדום ?? סימן שאלה זה אמר מוריי סטיין נשיא המכון היונגיאני בציריך, ישאר כנראה לתמיד עמום ולא ברור.
יונג החל לאסוף ספרים אלכימיים, ולמרות הקושי העצום בהבנת השפה האלכימית הוא נדחף להעמיק בהם ולבנות איזה שהוא מילון מונחים אלכימיים שיסבירו לו על מה מדובר, שיעזרו לו לבנות מפת התמצאות בתוך עולם חשוך ולא מובן הזהה לעולם אליו נדד בימי כתיבת הספר האדום. ככל שהעמיקה הבנתו , הפכו הדברים למשמעותיים ...." הבנתי כי האלכימאים דיברו בסמלים ודימויים שהיו מוכרים לי מהעבר, ועלי רק ללמוד לפענח אותם...." כך אמר.
בגילוי האלכימיה הבין יונג כי זהו הגשר לו היה זקוק כדי לחבר את העבר עם המתחולל בפסיכולוגיה בהווה. הוא הרגיש כל הזמן כי עליו למצוא הוכחות ועיגון היסטורי תרבותי או חברתי כמו גם אינסטינקטואלי לחוויות אותן עבר במסעו אל הלא מודע שלו. האלכימה העניקה לו את העיגון הזה. היה לו כל כך מהותי וחשוב להשאר פסיכיאטר נטוע בתוך מדעי הטבע, לכן חיפש הוכחות שיצדיקו את הדימויים והתכנים הסהרוריים והמוזרים. האלכימיה אשר התבססה על מדעי הטבע של ימי הביניים הנכיחה את השתנות החומרים הטבעיים במעבדות כמו גם את תהליכי הנפש של העוסקים בה. ולכן יכלה להוות גשר לפסיכולוגיה המודרנית. ברגע שהבין כי האלכימאים עסקו בסמלים ודימויים אותם הכיר בעצמו מעברו האישי – היתה לו תחושת דה- ז'ה-וו. הוא הבין כי חווית האלכימאים את המציאות היתה זהה לחוויות אשר חווה בעת עימותיו עם דימויי הלא מודע שלו. האפלה, הניגרדו, המסע אל האור, השאיפה לטרנספורמציה והשתוקקות האלכימאים למצוא את אבן החכמים - הקבילו למסעו.
האפשרות להשוואה עם האלכימיה והרצף האינטלקטואלי שנוצר העניקו ליונג את הבסיס המוצק לפסיכולוגיה האנליטית שהגה. התכנים שעלו בו באופן כה מיוסר הובנו כעת,והדימויים הקדומים, בעלי האופי הארכיטיפי הפכו לאבן היסוד של הפסיכולוגיה האנליטית, ולנקודת המוצא לעבודתו המדעית . בספרו האוטוביוגרפי "זכרונות חלומות ומחשבות" מודה יונג כי התהליך אותו עבר באותה תקופה , בשנים של התנסותו הפרטית עם הלא מודע שלו – תאם את התהליך האלכימי אותו למד להכיר מאוחר יותר.
דוגמא לדיאלוג דימויים קטן מאוד שנערך ממש לקראת סיום הספר השני ( ליבר סקונדוס) שבתוך הספר האדום, יוצר סוג של חיבור סמוי בין דיאלוגים ודימויים בספר האדום לדיאלוגים עם דימויים אלכימיים שנערכו מאות שנים קודם לכן והפכו לאחר מכן ל
