[Celluloid Hero]

kraz היקר- מוזמן להשלים את ההתרשמות שלך מהמיקסטייפ של תומר. אלא אם זאת הדרך היצירתית שלך לומר שהחצי השני בלתי שמיע/ הקשבת למיקסטייפ הלא נכון וגילית את זה רק עכשיו?

 

[kraz11]

גיבור צלולידי יקר

ההתרשמות תושלם בקרוב ...אני פשוט חייב להתאושש קצת מהסגנון הרגוע
ולשמוע קצת גאראז' קצבי ומטומטם כדי שאני אוכל לחזור עם כוחות מחודשים ולשמוע כמו שצריך את ההמשך של המיקס
בינתיים אנשי הפורום מוזמנים לחוות את דעתם על המיקס המשובח

 

[Celluloid Hero]

בתור אחד ששמע את המיקס המשובח

אני מבין בדיוק על מה אתה מדבר

הלכתי גם להטמטם קצת

 

[Barmelai]

בשום אופן! אנחנו מחכים לנעל השניה...

 

[kraz11]

המיקסטייפ של AeroTom-חלק ב

8- The head and the heart- Lost in my mind

אז אחרי אחד השיאים של המיקס מגיע השיר הזה וכנראה בדיוק בגלל המיקום שלו אני מוצא אותו די משעמם מה גם שהוא דומה יותר מדי
לשירים שכבר היו קודם במיקס וארוך מדי לטעמי.

9- The grease band-let it be gone

אהבתי את המעבר בין השירים שכמובן שזה אחד הדברים הכי חשובים במיקסטייפ טוב, ובכלל רוב המעברים במיקס הזה נשמעים טוב מה שבאמת יכול להפוך
את הדיסק הזה לאחלה של תוכנית רדיו או אלבום.
לגבי השיר הזה לעומת הקודם שומעים שזה שנות ה70 שזה הגיוני כי השיר הרבה יותר גרובי מהקודם- אין מה לעשות בסיקסטיז והסבנטיז היה גרוב שכיום בקושי אפשר למצוא
במוזיקה. אהבתי גם את ההגשה של הסולן פה למרות שאין לו קול מי יודע מה ובסה"כ אחלה של שיר

10- pearl jam-smile

להקה שאף פעם לא הצלחתי להתחבר אליה...ת'אמת גם לא ניסיתי יותר מדי. נירוונה דיברו אלי הרבה יותר וגם השיר הזה לא ממש עושה לי את זה

11- Little feat-trouble

מהלהקות הבודדות במיקס שאני כן מכיר.... שוב מזהים שזה הסבנטיז גם אם לא הייתי מכיר את הלהקה ...כל מי שטוען שהמוזיקה כיום לא פחות טובה
כדאי שיבדוק את עצמו ( תכלס החדש של גריזלי בר פאקינג מדהים אז כנראה שזה תלוי בז'אנר גם ) השיר עצמו קצר וחמוד עם קמצוץ של הומור
בדומה לשיר של הגריז בנד זורם ממש טוב בתוך המיקס רק חבל שפרל ג'אם תקועה ביניהם

12- Tom Rush-Hobo's Mandolin

שיר מצויין והזמר נשמע ממש טוב ....מהזמרים היותר חזקים פה במיקס , לפחות ממה שאני שומע בשיר , נשמע מה עוד יש לו להציע. גם פה יש סאונד קלאסי של שנות ה60-70

13- The Sadies- Another year again

או ...סוף סוף יש קצת שינוי קצב שמיקס שזה בחלט אחד החסרונות שלו שזה קורה מעט מדי (אני מתכוון שהוא לא אקלקטי מספיק, לטעמי לפחות )
השיר עצמו שיא נוסף במיקס - שיר שנותן בראש לכל אורכו ...גאראז'י קצת (גם בגיטרות המייללות וגם בנושא של להשאר צעיר וכל זה ) בדיוק לטעמי בקיצור....הדקה האחרונה - ענק

14- Vetiver- worse for fear

עוד מעבר מושלם ...בשיר עצמו אהבתי במיוחד את את חטיבת הקצב שנשמע ממש droney ... מזכיר לי קצת את וולווט אנדרגראונד (הרואין) בשילוב של העדינות עם האגרסיביות וזה המחמאה הכי גדולה שיכולה לבוא ממני לשיר מסוים
עוד שיא? אכן

15- Jonathan Wilson- Valley of the silver moon

במיקס טוב יש חשיבות עליונה לשיר הראשון והאחרון שבו....השיר הראשון התחיל את המיקס באופן מושלם והשיר הזה שמסיים את המיקס
מסיים אותו באותו האופן ...עם המקצב המזרחי בהתחלה והריף המדהים שבא ישר לאחר מכן השיר שבה אותי עוד מהדקה הראשונה וזה עוד משתפר בהמשך

לסיכום , המיקס משובח ביותר, אמנם אני תמיד מעדיף מיקסים יותר אקלקטיים עם שינויי קצב אבל למעט 2-3 שירים כל המיקס הזה פשוט שירים מעולים אחד אחד עם מעברים וזרימה מושלמת ביניהם. בנוסף זה שהמיקס גרם לי לרצות לגלות עוד חומרים של חלק מהזמרים\להקות שפה זה לדעתי המחמאה הכי גדולה שיכולה להיות למי שיצר אותו אז תומר כל הכבוד שיחקת אותה!

 

[Celluloid Hero]

טוב אז לגבי המיקס של תומר..

הדברים שאני הולך להגיד מאוד דומים למה שאמרתי על המיקס של אורן. כלומר, בפתיחה של הדברים.

המיקס מאוד תומרי. מרגישים יד מכוונת, יודעים שזה תומר מאחורה שם, מוצץ לו גבעול לצלילי הסטיל גיטאר, בנג'ו, המבטא הדרומי וכל האמריקנה שהוא רק יכל למצוא. בוא רק נאמר שאני לא מכיר שום אומן פה כמעט. אבל אני ידוע שאף אחד מהם לא בריטי...

המיקס מושלם ב Mood שלו. לפחות קונספטואלית הוא יוצר מוד מסויים. האם זה המוד שתומר צייר בפנינו בקובץ ההסברים? .מבחינתי הוא לא. הוא הרבה יותר מדי laid back, הרבה פחות מדי מלנכולי. אפילו כשזה קצבי פה ושם ,זה עדיין laid back. מצד שני- לא קראתי את המילים. לא הקשבתי יותר מ-3 פעמים. מצד שני- מה רע ב מוד laid back? . לי בטוח אין שום בעיה איתו. כמיקס - זה עובד.

השאלה היא לגבי שירים אינדיבידואליים...

יש לי בעיה פה, כי שום דבר לא ממש התבלט לאוזניי, למעט שלושה-ארבעה שירים אולי.

סמייל של פרל ג'אם, שאני מכיר כבר, אבל לא בדיוק משוגע עליו באופן מיוחד. השיר מתחיל את סאגת ה"בדרכים" הבוגרת שלהם. לא בדיוק הסאגה האהובה עליי במקרה שלהם, אם כי- יש לה רגעים נפלאים פה ושם.

השיר של בליינד מלון. ואני מן הסתם מכיר את בליינד מלון מכל הסיבות הלא נכונות, ואת השיר הזה בטוח לא. אבל הקול של הזמור מוכר, ולכן השיר היה ידידיותי וקל להתחבר אליו.

והשיר של הסולן מבלאק קרואז. שוב פעם- לא מכיר את השיר עצמו או הלהקה. מכיר את ההוא מהבלאק קרואז, לכן קל יותר להתחבר.

כן, ככה זה במיקס שאתה כל כך לא מכיר שום אומן, נאחזים בחשיכה במה שאפשר..

לגבי הלהקות האמריקנה העכשוויות- שוב , i'll be damned , אם משהו פה בלט לי במיוחד. תומר ממליץ עליהם כבר כמה שנים, ואני כבר כמה שנים לא נתפס בשום רשת. למעשה יש פה בעיה קטנטנה שאולי לא נעים לציין. חוסר חספוס. וזה במיוחד לא נעים לציין במקרה של סאות'רן-אמריקנה שיט, כשאתה מצפה מהרדנקים שלך ללכת על שלופוחיות ויבלות בכל ס"מ מעוקב בגוף, מרוב הלכאת עבדים שחורים בחצר הבית שלהם. אוקיי, הבדיחה הזאת לא היתה במקום.

בקיצור, הכל פה slick מדי בשבילי. לדוגמא נניח השיר השני (The cave singers) שהיה יכול להיות שיר של לינדזי בקינגהאם באלבום של פליטווד מק, אם לא הייתם אומרים לי אחרת. בקיצור, קליט, אבל... (תכל'ס אני אוהב את הסגנון הזה, אבל יש לי כבר פליטווד-מק אחת בבית, you see..)

מה שכן, אני גאה בעצמי שצלחתי את המיקס בקלות יחסית. לפחות שהוא היה ברקע ולא ניסיתי להתרכז יותר מדי בהבדלים בין השירים. ולמעט ברגעים שהוא היה כבר קאנטרי בצורה שאני לא יכול להתעלם (טום ראש, סורי dude).

אבל . ואבל הזה הכי חשוב- אומן אחד עשה לי את זה פה ואני אבדוק עוד דברים שלו - מדובר ב Jonathan Wilson שהשיר האחרון שלו פה פצצה, ואפל על אמת, ולכן שונה ובולט מעל כל האחרים. אה, וגם הסיידיס היו נחמדים ואנרגטיים בצורה לא טיפוסית למיקס, אבל רק את ג'ונתן וילסון אני ממש אבדוק.

לסיכום- לא היה מזיק לי פה איזה דינוזאור ג'וניור או משהו, שיהיה קצת רעש אמיתי. היה מוסיף המון. מצד שני- נחשפתי לאומן חדש מעניין, והמוזיקה לא פגעה בי או העליבה אותי אישית (וחבל). אז כן, זה בהחלט הישג מבחינתי.

 

[האוזן המחתרתית]

יאללה אתה והרוק רעש שלך

תקליק פה ותחנק!

אבל בנימה רצינית, ידוע שהרוקנרול צמח ממוסיקת בלוז וקאנטרי. משום מה פה בארץ כולם נמשכים לבלוז ושוכחים את הקאנטרי כאילו לא היה קיים בכלל. אפילו להקות בריטיות כמו הרולינג סטונס, לד זפלין הושפעו למדי מקאנטרי (אם כי באמת הן לא הדגישו את הצד ההשפעתי הזה עליהן). אולי זה פשוט לא "קול" כמו בלוז. או שאולי זה פשוט נקשר יותר מדי לתרבות אמריקנית מכדי לייצא את זה כמוסיקה אוניברסלית... לא יודע.

 

[Celluloid Hero]

אתה יודע, זו לא חוכמה גדולה

להגיד שקאנטרי זה אמריקאי מדי, ושאף אחד פה בחיים לא יבין עד כמה הוא טוב. באותה מידה אני יכול להגיד שרגאיי זה ג'מייקאני מדי, ברמלאי יכול להגיד שדרים פופ זה ישנוני מדי, וזנערלן יגיד שמוזיקה איטלקית היא אחד הדברים הכי נוראיים ששמעתי בחיי, וכל אחד ייתבצר בעמדתו ואף אחד לא יכיר משהו חדש.

זאת לא החוכמה. החוכמה היא לקחת את ענקי הז'אנר, ואת אלבומי הענק של ענקי הז'אנר ולעבור איתם אחד אחד בפורום הזה, שיכול לשמש כאחלה פלטפורמה לדברים כאלה (או לפחות בעברו), ולקדוח על הדברים האלה, עד שמשהו ישמיע ,'קליק', בראש שלנו.

וכן, הדבר הנכון לעשות הוא לחפש את נקודת ההשקה. ביטלס וסטונס למשל, שציינת, שכולנו מכירים. אבל- שים לב, ביטלס וסטונס עשו בעיני את הקאנטרי הכי גנרי , מזוייף ונוראי שקיים. מצד שני- אומנים כמו ג'רי לי לואיס, מייקל נסמית', וג'וני קאש, עשו את הקאנטרי הכי טוב שיצא לי לשמוע. אז יש קאנטרי טוב , החוכמה היא לחפש דברים לא גנריים, שעומדים בזכות עצמם, עם חפיפה לדברים שבפורום הזה אוהבים חוץ מקאנטרי.

אגב, אין לי מושג איך עברנו לדבר על קאנטרי. כי בחיי, שיש מעט מאוד דברים שהייתי מגדיר קאנטרי מוחלט במיקסטייפ של תומר. אבל כן, הם נורא משעממים בעיני. ולמה נתת קליפ עם מוזיקה אירית?

 

[האוזן המחתרתית]

חחח, הרמתי לך להנחתה

סבבה, אני אשתדל לכתוב פה יום אחד על אלבומי קאנטרי. למרות שגם אני לא שומע כיום קאנטרי "מוחלט" הארדקור-כזה. אולי קצת פה ושם אבל אני מתמקד בעיקר באמריקנה הזה שיש היום שזה עירבוב כל הג'אנרים הקיימים בערך...

הקליפ הוא קאנטרי-אירי

 

[Theoretical Fool]

קאנטרי זה אחלה

כבר דיברו פה על חלק מגיבורי הז'אנר. נראה לי שהקונצנזוס הכי גדול פה בפורום הוא townes van zandt, שהלך על הגבול בין פולק לקאנטרי. הוא ענק, ויש לו לא מעט אלבומים מופתיים.
אפשר ללכת מסורתית יותר, ואז כמובן שיש את האנק הענק. יש גם את הצד הבלו-גראסי, ביל מונרו וארל סקראגס למשל, אבל בשניים הללו פחות התעמקתי. קיצור, זה עולם ומלואו, מלא בכל טוב.

 

[האוזן המחתרתית]

יש אחלה סדרה דוקומנטרית

שאפשר למצוא ביוטיוב כאן: http://www.youtube.com/watch?v=y8cNmdr28bE (מהר תצפו לפני שיורידו)

מכל הסדרות שראיתי תמיד מתחילים עם ה-Carter Family הלא הם ההורים (אל תשאלו אותי מי האבא ואמא...) של ג'ון קארטר, אישתו של ג'וני קאש. בעיקרון משפחת קארטר לא היו עדיין "קאנטרי" - הם היו מן נקודת התחלה כזאת של לפני קאנטרי ולפני פולק. הסאונד הזה של משפחת קארטר (שכמובן לא הם המציאו, זה פשוט מה שהתפתח בהרי הדרום-מזרח של ארה"ב) היה הסאונד השורשי של מוסיקה אמריקאית שאחר כך התפתח כפולק וקאנטרי.

אני חושב שזה די מוסכם שזמר הקאנטרי הראשון (והקליט שירים באותה תקופה, אולי אפילו קצת מוקדם יותר מהקארטרים) הוא צ'ארלי פול (Charlie Poole), נגן בנג'ו שניגן בטכניקת ה-clawhammer. נגינה "פרימיטיבית" יותר על הבנג'ו עוד לפני שהבלוגראס החל עם ארל סקראגס... הנה, השיר הזה של פול אתם בטוח מכירים, רק בגרסת הקאנטרי שלו הפעם.

אחריו אפשר למצוא את ג'ימי רוג'רס שאולי עדיין נמצא בג'אנר הפולק-קאנטרי הזה כמו הקארטרים. יודלהיהו. אחרי המשבר של 1929 היה קשה למוסיקאים להמשיך להתפרנס אז רובם הפסיקו את מלאכתם בדרך כזו או אחרת. אני חושב שפריחת הקאנטרי השנייה היתה בשנות הארבעים עם לפטי פריזל והאנק וויליאמס האגדי. ומתקופה זו גם סגנון הבלוגראס החל לצמוח. את השמות הגדולים אני תמיד חושב שאני מכיר, עד שאני שומע על שם חדש, כביכול עוד "ענק קאנטרי" שאני בכלל לא מכיר. זה די כיף לגלות את העולם הזה. מזכיר לי מאוד את הפשפושים בעולם הבלוז כאשר כל הזמן יש עוד ועוד שמות לגלות.

אני זוכר פה שרשורים על גראם פרסונס ו-Flying Burrito Brothers. מקום מצוין להתחיל בו כי זה קאנטרי-רוק. ג'וני קאש כמובן יכול להרגיל את האוזן למוסיקה הזו. אבל מה אני יודע - לכל אחד זה יכול להיות אומן אחר שיסובב לו את האסימון...

 

[Theoretical Fool]

יפה

תודה על הדוקומנטרי - הסדרה הזאת של ה-BBC היא מעניינת, גם אם קצת שטחית, במגבלות הזמן...
הקרטר פאמילי הם מאבות הקאנטרי ללא ספק, ולא ידעתי שיש קשר לג'ון קארטר-קאש, אישתו של...
בכל מקרה, יש לי את האוסף הזה של הסמית'סוניאן, ללא ספק מוזיקה מיוחדת במינה. לא בדיוק קאנטרי כמו שאנחנו מדמיינים אותו, אבל ללא ספק המקור הוא משם.

 

[Celluloid Hero]

זהו רק שני אנשים העזו להקשיב למיקס של תומר??

תומר העז להקשיב למיקס של תומר?

 

[noosh]

לא, גם אני העזתי

האמת שזה אחד המיקסטייפים הבודדים להם הגעתי להקשיב (מבחינת זמן ואנרגיות ללמוד מוזיקה חדשה), ואני מאוד אוהבת אותו, אני חושבת שזה מיקס נהדר, כי הוא מצליח לקחת אוסף שירים שנכתבו לאלבומים אחרים, בזמנים אחרים, על ידי אמנים אחרים, ולחבר אותם יחד ליצירה חדשה שעומדת בפני עצמה ומספרת סיפור.
לא קראתי את הטקסט שנכתב (בכלל, לא קראתי שום טקסט, חוץ מזה שנכתב על המיקסטייפ שקיבלתי, וגם זה רק אחרי מספר האזנות, כי אני חושבת שצריך להגיע נקיים למוזיקה ולא לחפש בה את מה שהיוצר ניסה להעביר), אז אין לי מושג איזה סיפור תומר ניסה לספר. אני יודעת איזה סיפור הוא הצליח להרכיב בשבילי, אצלי, בנסיעות ארוכות ותוך כדי כתיבת עבודות ובלילות לבנים (כי זה לא נגמר השנה) ובבקרים שמשיים. אני לא יכולה לתרגם את זה למילים, אבל זה מאוד נוכח. ולכן המיקס הזה הוא הצלחה, מבחינתי, כי הוא שלם והוא עובד והוא גם חושף אותי לדברים חדשים, גם מכיר לי מחדש כאלו שהכרתי כבר אבל לא ככה, וגם לא משעמם אותי וגורם לי לרצות לחזור אליו, כאלבום, לא כאסופת שירים. נכון, אין בו שום "להיט", כמו שציינת, שום שיר שתופס אותך והוא העוגן (וזה דווקא איפשר לי למצוא בו עוגנים פרטיים שהם בחירה שלי ולא של יוצר המיקס). יש כאן משפטים או פסקאות שהחיבור ביניהם כלכך עדין שאתה לא מרגיש את התפרים. ואולי לפעמים משהו מחוספס יותר מרגיש יותר נכון, כי יש לו טקסטורה בולטת. אבל דווקא זה אילץ אותי להניח את האצבעות בעדינות על הבד ולא לחפש את הקצוות שמשתרבבים החוצה, אלא לעקוב אחרי התפרים לאט, בעיניים עצומות. זו איכות אחרת של מיקס, כזו שלא מנסה לשכנע אותך או למכור לך, אלא מנסה לפתוח לך חלון קטן למציאות של מישהו אחר, לכמה רגעים.

 

[Celluloid Hero]

יפה אמרת. זאת גם דעתי.

אם כי , אני חייב להוסיף פה הסתייגות לגבי מה שאמרת בסוף. שמעתי את כל המיקסטייפים (למעט אחד) , ואני חושב שכל מיקסטייפ ומיקסטייפ הוא חלון למציאות של מי שיצר אותו. אנשים הרכיבו מיקסטייפים משירים שהם אוהבים, שירים שנכרכו בנשמה שלהם, תוך התעלמות לפעמים מהעובדה שהשירים האלה שייכים לפעמים לאלבומים ויצירות שלמות (אצלי היו כמה כאלה למשל), לפעמים תוך פסיעה אמיצה לתוך ז'אנרים לא מוכרים שאף פעם לא דוסקסו פה (נסו את של זנערלן- אני ממליץ בחום). לא היתה פה הרגשה של נסיון "התמסחרות" ,או משהו כזה, מצד אף אחד. סתם היה לי חשוב להבהיר את זה.

 

[noosh]

ברור

גם אני ניגשתי למיקס שלי ככה ואני בטוחה שכולם. אין לי ספק שאף אחד לא ניסה למכור משהו, התכוונתי לזה יותר במובן של... יש מיקסטייפים שמנסים להכיר לך משהו חדש ולשלוח אותך לחפש אלבומים ואמנים, קצת כמו לשרטט לך מפה עם נקודות מוצא וכמה שבילים במטרה שאחת או כמה מהנקודות האלה יתפסו אותך מספיק חזק כדי שתרצה לצאת למסע הזה בעצמך. ויש מיקסטייפים שמנסים לתת לך סיפור ולא בהכרח מפה. כמובן שכל מיקסטייפ הוא גם זה וגם זה (לפחות המיקסטייפים פה, אני משערת, כי הם נעשו מתוך מחשבה והשקעה ולא סתם זריקת שירים לתוך תיקיה משותפת), אבל יש כאלה שהם יותר מפה, ויש כאלה שהם יותר ספר. אז של תומר מרגיש לי יותר ספר (ואולי זו לא היתה הכוונה שלו, אבל ככה זה מרגיש לי). לי אישית הוא גם גרם לרצות לחפש, אבל לא הרגשתי שהמטרה שלו היא לשרטט לי שבילים, כמו המיקסטייפ של השוטה התאורטי, למשל, שישר שלח אותי הלאה. אין רע באף אחד מאלה, להפך.
מקווה שהצלחתי להסביר את עצמי

 

[Celluloid Hero]

זאת התחלה

את ייתחשק לך לכתוב עוד הודעה או שתיים יפות כאלה להסביר את זה עוד קצת, אני לא אעצור בך

אבל כן, הבנתי יותר טוב את כוונתך.

 

[Theoretical Fool]

שלח אותך הלאה, אל המיקסטייפ הבא