בשנה שעברה נפתחו 4,200 תיקים על אלימות של נשים נגד בני זוגן
כמה ציטוטים נבחרים מהכתבה המלאה על אלימות של נשים כלפי גברים, הקישור לכתבה המלאה נמצא למטה.
"תבינו את גודל האבסורד: כמה שעות קודם לכן היא לא הפסיקה להרביץ לי ואיימה לרצוח אותי - והשוטרים שיחררו אותה. פסיכיאטר כתב שיש לה בעיה של התפרצויות אלימות אבל שהיא מטופלת בכדורים, וזה הספיק להם כדי לשחרר אותה, בלי צו הרחקה ובלי שום הגבלה. פחדתי ללכת לישון, שהיא לא תהרוג אותי תוך כדי שינה."
"התחלתי לראות את המבט המטורף שלה בעיניים. הכול עיצבן אותה. כשהגענו הביתה היא התחילה להרביץ לי בלי הכרה. משמונה בערב ועד הבוקר למחרת. מכות וזריקת חפצים מכל הבא ליד. אז החלטתי שאני מזמין משטרה ואחר כך מתגרש ממנה."
"הוא הגיע להכרה שאף אחד לא מבין אותו. שלא מאמינים לו. "יש חוסר מודעות מתסכל מצד הגורמים המטפלים, ולכן גברים במצבי נאלצים להתמודד לבד ובשקט עם האלימות הקשה הזאת. ברווחה ידעו שאשתי מרביצה לילדים, ובכל זאת השאירו אותה איתם. אני חותם לך שאם המצב היה הפוך, אם אני הייתי זה שמרביץ, ההתייחסות היתה שונה לגמרי."
"אחד הלקוחות שלי הגיע לבית החולים עם חתך בראש, וכשזה נודע לי, הכרחתי אותו להתלונן במשטרה. הוא פנה עם קרובת משפחה לתחנה בכפר סבא. בשובו הוא סיפר לי שהם כל הזמן ניסו לבדוק אם האלימות של האישה כלפיו לא נבעה מהגנה עצמית. שהיה להם מאוד קשה לקבל את העובדה שהוא הקורבן בסיפור הזה".
"בהתייחסות לאלימות בין בני זוג ("אלימות אינטימית") שולט נרטיב אחד: גבר אלים ומזרה אימה מול אישה חלשה. אלא שמאות מחקרים שבחנו את הנושא מראים כי שיעור הנשים האלימות כלפי בני זוגן משתווה לשיעור הגברים האלימים, ולעיתים אף עולה עליו."
"כשד"ר יעל וילצ'יק־אביעד מהמחלקה לקרימינולוגיה באוניברסיטת אריאל מדברת עם הסטודנטים שלה על גברים מוכים, פרצי צחוק שוטפים את אולם ההרצאות. "זה מעורר גיחוך, ולא רק בקרב סטודנטים. גם גורמים שאמורים לטפל בתופעה, ובהם המשטרה, ממעיטים מאוד מחומרתה. אנחנו יודעים את זה מעדויות של גברים שהעזו להתלונן."
"באחד המאמרים בספר, "הגבר כקורבן של אגרסיה נשית", סוקרת ימית נפטוב, דוקטורנטית בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית, מאות מחקרים מהעולם העוסקים בנושא. הסקירה מנפצת בזו אחר זו כמה תפיסות נפוצות, דוגמת הטענה שנשים נוהגות באלימות כאמצעי להגנה עצמית. "
"בבדיקה שערך מזא"ה הוא מצא שבמקרים רבים, כשגבר מתלונן במשטרה על אלימות מצד בת זוגו, ויש להם ילדים - הוא זה שיורחק מהבית, "ולא משנה אם זה אומר שהאישה האלימה, לכאורה, תישאר עם הילדים"."
"בשיחה שתיעדנו בין שוטר לגבר שנדקר בעבר על ידי בת זוגו מסביר השוטר: "פעם למאה מקרים ירחיקו מהבית את האישה הפוגעת. בדרך כלל, ב־99.9 אחוזים, מרחיקים את הגבר. יותר שומרים על האישה מאשר על הגבר שמתלונן... שוטרים מסתכלים על זה שאתה גבר וחזק, אז אתה האשם"."
"התייחסות רצינית לאלימות הנשית נועדה לא רק להגן על הגברים ועל הילדים, אלא לא פחות מזה - על הנשים עצמן. "אלימות של נשים נגד גברים מסכנת אותן", אומר פרופ' זאב וינשטוק מבית הספר לעבודה סוציאלית ומהמרכז לחקר החברה באוניברסיטת חיפה. "היא עלולה ליצור תגובת נגד, שתוצאותיה הפיזיות יהיו קשות עבורן. מחקרים מהעשור האחרון מראים שהמנבא החזק לפציעתן של נשים הוא האלימות שלהן כלפי בני זוגן מכל סיבה שהיא, לרבות הגנה עצמית."
""עד שהגעתי לקבוצה, הסביבה התייחסה אלי כאל הקורבן. כאילו פעלתי מתוך צורך להגן על עצמי. אף אחד לא אמר לי שרק אני יכולה לשלוט באלימות שלי. תמיד האשמתי אותו. אמרתי לעצמי שהוא התגרה בי, שהוא גרם לי לאבד שליטה, ושאם הוא לא היה מעצבן אותי לא הייתי מגיבה ככה. בקבוצה הבנתי לראשונה שאני לא יודעת לשלוט בעצמי, וכשאני מתעצבנת אני דורסת את כל מי שנמצא לידי"."
"בגלל שאלימות גברית היא לרוב קטלנית יותר מאלימות נשית, יש נטייה להקל ראש בסטירה, בבעיטה או אפילו בדחיפה מצד האישה. נשים נפצעות פי שלושה מגברים, מכיוון שהן פחות חסינות גופנית. סטירה מאישה יכולה להיות משפילה וכואבת, אבל סטירה מגבר יכולה להעיף לאישה שיניים מהפה."
"שנית, יש פמיניזציה של האלימות במשפחה. התנועה הפמיניסטית מילאה תפקיד חשוב בהעלאת המודעות לאלימות במשפחה ובזוגיות, אך יצרה התייחסות מוטה לנושא. תנועות הנשים נאבקות בניסיונות לבטא התייחסות שוויונית, או סימטריה מגדרית, של אלימות במשפחה. המאבק הזה מגיע עד כדי הפחדה והחרמה של חוקרים ושל גישות סותרות."
"גם בארץ יש מקרי הפחדה מצד אנשי אקדמיה בכירים בכל הנוגע לאלימות נשית. בכירים ובכירות באקדמיה תבעו לבצע שינויים בתוכנית של כנס שערכנו לפני שנתיים על אלימות במשפחה, שבו הופנה זרקור גם לנושא האלימות כלפי גברים, ולהוסיף הרצאות 'מאזנות' של מרצים שידועים בזהותם הפמיניסטית."
"במקרים אחרים נדחו מאמרים שנכתבו בנושא אלימות נשים, כיוון שהנתונים שהובאו בהם סתרו נתונים שמצביעים על שיעור נמוך של קורבנות גברים, או מאחר שלא צוטטו בהם מאמרים פמיניסטיים. גישה כזאת גורמת לזילות של הממסד האקדמי ולעיוות המידע והמחקר המדעי בתחום."
http://www.israelhayom.co.il/article/238831
כמה ציטוטים נבחרים מהכתבה המלאה על אלימות של נשים כלפי גברים, הקישור לכתבה המלאה נמצא למטה.
"תבינו את גודל האבסורד: כמה שעות קודם לכן היא לא הפסיקה להרביץ לי ואיימה לרצוח אותי - והשוטרים שיחררו אותה. פסיכיאטר כתב שיש לה בעיה של התפרצויות אלימות אבל שהיא מטופלת בכדורים, וזה הספיק להם כדי לשחרר אותה, בלי צו הרחקה ובלי שום הגבלה. פחדתי ללכת לישון, שהיא לא תהרוג אותי תוך כדי שינה."
"התחלתי לראות את המבט המטורף שלה בעיניים. הכול עיצבן אותה. כשהגענו הביתה היא התחילה להרביץ לי בלי הכרה. משמונה בערב ועד הבוקר למחרת. מכות וזריקת חפצים מכל הבא ליד. אז החלטתי שאני מזמין משטרה ואחר כך מתגרש ממנה."
"הוא הגיע להכרה שאף אחד לא מבין אותו. שלא מאמינים לו. "יש חוסר מודעות מתסכל מצד הגורמים המטפלים, ולכן גברים במצבי נאלצים להתמודד לבד ובשקט עם האלימות הקשה הזאת. ברווחה ידעו שאשתי מרביצה לילדים, ובכל זאת השאירו אותה איתם. אני חותם לך שאם המצב היה הפוך, אם אני הייתי זה שמרביץ, ההתייחסות היתה שונה לגמרי."
"אחד הלקוחות שלי הגיע לבית החולים עם חתך בראש, וכשזה נודע לי, הכרחתי אותו להתלונן במשטרה. הוא פנה עם קרובת משפחה לתחנה בכפר סבא. בשובו הוא סיפר לי שהם כל הזמן ניסו לבדוק אם האלימות של האישה כלפיו לא נבעה מהגנה עצמית. שהיה להם מאוד קשה לקבל את העובדה שהוא הקורבן בסיפור הזה".
"בהתייחסות לאלימות בין בני זוג ("אלימות אינטימית") שולט נרטיב אחד: גבר אלים ומזרה אימה מול אישה חלשה. אלא שמאות מחקרים שבחנו את הנושא מראים כי שיעור הנשים האלימות כלפי בני זוגן משתווה לשיעור הגברים האלימים, ולעיתים אף עולה עליו."
"כשד"ר יעל וילצ'יק־אביעד מהמחלקה לקרימינולוגיה באוניברסיטת אריאל מדברת עם הסטודנטים שלה על גברים מוכים, פרצי צחוק שוטפים את אולם ההרצאות. "זה מעורר גיחוך, ולא רק בקרב סטודנטים. גם גורמים שאמורים לטפל בתופעה, ובהם המשטרה, ממעיטים מאוד מחומרתה. אנחנו יודעים את זה מעדויות של גברים שהעזו להתלונן."
"באחד המאמרים בספר, "הגבר כקורבן של אגרסיה נשית", סוקרת ימית נפטוב, דוקטורנטית בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית, מאות מחקרים מהעולם העוסקים בנושא. הסקירה מנפצת בזו אחר זו כמה תפיסות נפוצות, דוגמת הטענה שנשים נוהגות באלימות כאמצעי להגנה עצמית. "
"בבדיקה שערך מזא"ה הוא מצא שבמקרים רבים, כשגבר מתלונן במשטרה על אלימות מצד בת זוגו, ויש להם ילדים - הוא זה שיורחק מהבית, "ולא משנה אם זה אומר שהאישה האלימה, לכאורה, תישאר עם הילדים"."
"בשיחה שתיעדנו בין שוטר לגבר שנדקר בעבר על ידי בת זוגו מסביר השוטר: "פעם למאה מקרים ירחיקו מהבית את האישה הפוגעת. בדרך כלל, ב־99.9 אחוזים, מרחיקים את הגבר. יותר שומרים על האישה מאשר על הגבר שמתלונן... שוטרים מסתכלים על זה שאתה גבר וחזק, אז אתה האשם"."
"התייחסות רצינית לאלימות הנשית נועדה לא רק להגן על הגברים ועל הילדים, אלא לא פחות מזה - על הנשים עצמן. "אלימות של נשים נגד גברים מסכנת אותן", אומר פרופ' זאב וינשטוק מבית הספר לעבודה סוציאלית ומהמרכז לחקר החברה באוניברסיטת חיפה. "היא עלולה ליצור תגובת נגד, שתוצאותיה הפיזיות יהיו קשות עבורן. מחקרים מהעשור האחרון מראים שהמנבא החזק לפציעתן של נשים הוא האלימות שלהן כלפי בני זוגן מכל סיבה שהיא, לרבות הגנה עצמית."
""עד שהגעתי לקבוצה, הסביבה התייחסה אלי כאל הקורבן. כאילו פעלתי מתוך צורך להגן על עצמי. אף אחד לא אמר לי שרק אני יכולה לשלוט באלימות שלי. תמיד האשמתי אותו. אמרתי לעצמי שהוא התגרה בי, שהוא גרם לי לאבד שליטה, ושאם הוא לא היה מעצבן אותי לא הייתי מגיבה ככה. בקבוצה הבנתי לראשונה שאני לא יודעת לשלוט בעצמי, וכשאני מתעצבנת אני דורסת את כל מי שנמצא לידי"."
"בגלל שאלימות גברית היא לרוב קטלנית יותר מאלימות נשית, יש נטייה להקל ראש בסטירה, בבעיטה או אפילו בדחיפה מצד האישה. נשים נפצעות פי שלושה מגברים, מכיוון שהן פחות חסינות גופנית. סטירה מאישה יכולה להיות משפילה וכואבת, אבל סטירה מגבר יכולה להעיף לאישה שיניים מהפה."
"שנית, יש פמיניזציה של האלימות במשפחה. התנועה הפמיניסטית מילאה תפקיד חשוב בהעלאת המודעות לאלימות במשפחה ובזוגיות, אך יצרה התייחסות מוטה לנושא. תנועות הנשים נאבקות בניסיונות לבטא התייחסות שוויונית, או סימטריה מגדרית, של אלימות במשפחה. המאבק הזה מגיע עד כדי הפחדה והחרמה של חוקרים ושל גישות סותרות."
"גם בארץ יש מקרי הפחדה מצד אנשי אקדמיה בכירים בכל הנוגע לאלימות נשית. בכירים ובכירות באקדמיה תבעו לבצע שינויים בתוכנית של כנס שערכנו לפני שנתיים על אלימות במשפחה, שבו הופנה זרקור גם לנושא האלימות כלפי גברים, ולהוסיף הרצאות 'מאזנות' של מרצים שידועים בזהותם הפמיניסטית."
"במקרים אחרים נדחו מאמרים שנכתבו בנושא אלימות נשים, כיוון שהנתונים שהובאו בהם סתרו נתונים שמצביעים על שיעור נמוך של קורבנות גברים, או מאחר שלא צוטטו בהם מאמרים פמיניסטיים. גישה כזאת גורמת לזילות של הממסד האקדמי ולעיוות המידע והמחקר המדעי בתחום."
http://www.israelhayom.co.il/article/238831
