הפרשה נפתחת באמירה הכי משמעותית :"קדושים תהיו כי קדוש אני".
כך הקב"ה מצווה אותנו. אתם תהיו בני אדם טובים ,כי אני טוב. אתם תאהבו אחד את השני כי אני אוהב אתכם. אתם תגמלו חסדים כי אני גומל חסדים.
הפרק הראשון בפרשה מלא במצוות , רובן בין האדם לחברו, ורובן צריכים להיעשות "כי אני ה' ". כתזכורת- כי אני קדוש ולכן אתם צריכים לחיות בקדושה,
ואז מגיע הפרק השני.....
התאוששנו מפרשת השבוע האחרונה ? פרק כ, י"ג חוזר על אותו קונספט שיוצר פולמוס בחיינו, לצד רשימה ארוכה של עונשי מוות אחרים על איסורי עריות.
בין כל דיני המוות כל תחושת הקדושה נמחקת. העסוק בעונשים קשים מצמצם את התחושה שהיתה . אנחנו כל כך מתגאים בתורה המקפידה על חוקים בין אדם לחברו ונשאלת השאלה- אולי התורה ממשיכה את הקו הזה גם בפרק כ'? אולי גם כאן היא מנסה לגונן על בן אדם לחברו.
התפיסה של משכב זכר בעולם העתיק לא היתה על מין של זוגיות. הנשכב היה בגדר לא-גברי ועל כן מושפל. הדוגמא הכי טובה להשפלה בצורה זו מובאת במיתוס מצרי בו שני אלים רבים ביניהם וכדי להשפיל את האל השני האל מתכנן לאונסו .
ההשפלה מובאת כדוגמא גם בספור מקראי אחר על מלך יהודה ,יהואש , שהפסיד בקרב נגד פרעה-נכה, וכעונש המלך אנס אותו.
ולא רק שם. אנשי סדום ואנשי גבעה (בראשית י"ט , שופטים כ"א) המגלים אורחים בעירם חושבים על השפלתם בדרך הכי חמורה שהם מכירים- "הוציאם אלינו ונדעה אותם".
ואולי, פרק כ' ממשיך את אותו כיוון של פרק י"ט.
כמו שנאמר "לא תגנובו ולא תשקרו" פרק כ' מזהיר גם לא להשפיל את הנשכב.
ובין התפיסה הזו לבין התפיסה הרווחת בימינו-שמיים וארץ.
זוג גברים המקיים יחסי מין היום לא חושב על השפלת האגו הגברי עד עפר, לא על דרך לבזותו. ואולי הגיע המקום לחשוב על התיחסות אחרת לאותו פסק דין מוות, התיחסות שמתחילה במחשבה על מה שעומד מאחוריו.
שבת שלום לכולנו.
