בא לי לחשוף משהו אישי על עצמי
בהשראת המשימה הנוכחית..
בתור נערה, כל מה שעניין אותי זה רק חברים וחברות, בריחות מהלימודים וצחוקים, הראש לא היה בלימודים בכלל, והציונים בהתאם!
מכיוון שכך, הדיבור שלי היה מאוד עילג והייתי שוגה המון בשפתי. הטריגר לשינוי שחל בי היה שבמפגש משפחתי כלשהו,אמרתי ליד הנוכחים ״וילונות יפות״ ובאותו רגע הייתי נתונה לביקורת איומה ולהשמצות מצד הנוכחים ה׳ שגרם לי לרצות להבלע באדמה.
לקחתי את זה קשה אבל החלטתי שעליי לא יצחקו יותר ואני אלמד לדבר נכון. לקחתי את עניין העברית התקנית ברצינות והיום, אני כבר רגישה לכל טעות ומשתדלת לתקן אנשים (בידיעה שישמחו לקבלה ושלא ייפגעו) ובעיקר את הילדים שלי...
על זה נאמר: ״אם תרצו, אין זו אגדה״!!!!