קשה להיות הומו דתי. למרות שלכאורה זה לא אמור להיות סותר.... הרי סטרייטים חילונים יש למכביר ,
יתרה מזאת- יש רוצחים דתיים וגנבים דתיים. אתם מוזמנים לבקר בכלא באגף התורני ולראות עד כמה הם אדוקים ,ואיך אף אחד לא מרים גבה אלא מכבדים את בקשותיהם לשעות לימוד גמרא ולאכל כשר למהדרין.
ואנחנו לא הם. לא הרענו לאיש ......אבל לנו הרבה יותר קשה מהם,רגשות האשם שלנו שונים משלהם , החברה חנכה אותנו שאנחנו אוקסימורון. שהומואים ולסביות זה משהו "שלהם". לא בצבור שלנו....לא של אנשי שלומינו...
אבל אנחנו כאן, מנסים להיות הטוב ביותר שאנחנו יכולים להיות.
מה הדרך שלכם?
מה מחבר אתכם ליהדות?
אתם מתחברים לקב"ה?
מתפללים?
איך נראית השבת שלכם?
עד כמה אתם מקפידים על כשרות?
ואיך אפשר לשכח את הסימבול הכי מרכזי........האם אתם הולכים עם כפה? ואם כן, איזו? שחורה? כפה סרוגה? כזו ששמים על הצד"סטייל הילד הזרוק"? כפת גרוש או כפת ענק שמכסה על חצי מהראש? כפה שקופה? כפת השמיים?
