אז ככה
הייתרון הראשון בכל קבוצה הוא האנשים, יש עם מי לדבר מעבר לתקשורת וירטואלית.
הרעיון בארגון הוא להכיר אנשים שונים, עם דעות שונות, ולכן לא מפריע לי להכיר אנשים השותפים בארגונים אחרים.
אכן לכל קבוצה יש סוג של מכנה משותף, אבל זה לא אומר שכל מי ששייך לקבוצה מזדהה עם כל מה שאומרים בקבוצה.
אחרת לא יהיה אפשרי ליצור קבוצות בכלל, כי ההוא לא חושב בדיוק כמוני, וההוא סתם לא נראה לי וכו'.
באופן כללי לגבי הדעה האישית שלי:..
טיפולי המרה עוזרים לחלק מהאנשים, אבל עצת נפש דוחפת יותר מדי ופוגעת במי שזה לא מתאים לו. הכי טוב זה פשוט למצוא פסיכולוג שאתה מזדהה איתו אישית ואמונית, כדי שתוכלו להבין אחד את השני.
הבעיה העיקרית היא הסדנאות שנועדו ליצור מוטיבציה לעבור טיפול המרה, שזה כלי לא מקצועי ואגרסיבי. מי שהוא מספיק בוגר ובמצב נפשי בטוח, יש פחות חשש שהסדנה תזיק לו, השאלה היא האם במצב כזה היא תעזור.
נישואין עם אישה זאת שאלה כבדה, כי יש כמה מצבים. כאשר מישהו נמשך מינית לנשים, אבל לא מתחבר רגשית, אז יש חיבור גופני, אבל לטעמי יהיה קשה לחיות ביחד, אלא אם כן דוגלים בזויות פתוחה. ואז הבית מבוסס על כך שיש ילדים.
לעומת זאת, כאשר אין משיכה מינית, אבל יש חיבור רגשי, אז נראה לי שהקשר הוא יותר אפשרי, בגלל שלא כל החיים מבוססים על חיי מין. אם כי זה יכול להיות חסר, אבל לגברים תמיד יש בעיה כאשר האישה מזדקנת, גם ואולי אפילו יותר אצל סטרייטים, ככה שאני רואה בזה פחות בעיה.
הסיבוך הכי גדול הוא כיצד ומתי לספר, מאחר ואני לא מדבר על בעיה שאני יכול להיפטר ממנה, גם לא באמצעות טיפולי המרה שיכולים לעזור אולי רק להגביר את המשיכה לנשים מינית או רגשית, לכן אין מצב שלא לספר, או לחכות עם זה לאירוסין או בכלל לאחר החתונה.
כאשר מישהו ניסה ולא הצליח, אז זוגיות עם גבר היא אופציה. הדבר הבעייתי בעיני הוא שיש הרבה שמתלבטים עד גיל מאוד מאוחר, ובעצם לא משאירים לעצמם שום אופציה. איפה עובר הגבול הוא נקודת מחלוקת די עקרונית. ובכל אופן עם מישהו לא מתחבר לנשים גם רגשית וגם מינית, אז מן הסתם שהתהליך יהיה קצר יותר