מצעד שנות ה-80 שלי - 100 הגדולים

1Shir

New member
זה נכון מאוד אבל

בד"כ היו אורחים של פרק אחד (מעניין אם זו נחשבת סדרה "פרוצדורלית" - מושג שלמדתי בפורום טלוויזיה) ובון ג'ובי (אגב דיון שהיה לנו - הוא חתיך!!!) היה שם דמות קבועה (לא דמות ראשית אבל דמות אורחת קבועה אאל"ט הוא היה חבר של אלי)
 
אני חושבת שהיא נחשבת סדרה פרוצדורלית

כי כל פרק עמד בפני עצמו

(אגב דיון שהיה לנו - הוא חתיך!!!)
הוא לא רע אבל היה עדיף מבחינתי לא לדעת את זה
בגלל כל אלו שלא נחשבים כאלה בעינייך


תאמת אני בכלל לא זוכרת איזה אורחים היו בה
חוץ מאחד שאני אוהבת אז בגלל זה אמרתי שהיו שם אורחים שווים


אגב באירוח של בון ג'ובי בבית הלבן מה שלא אהבתי בזה זה שלא היו שירים שלו למרות שהוא דווקא כן שיחק את עצמו (זה יותר ללונה מאשר לך)
אז נראה לי היה מבאס אותי לראות אותו בתפקיד אחר כמו שאת מספרת שהוא היה באלי מקביל
שאני לא זוכרת אם ראית את העונה איתו או לא
 

Lhuna1

New member
מקום 94


מהזמרות הכי מוערכות עלי מאז ועד היום (למרות שלא מכירה ממש הרבה שירים שלה, הכל יחסי), כנראה בעיקר בזכות הטקסטים שלה (אני לרוב מקשיבה בתשומת לב לטקסטים של שירים), וגם הסגנון הרוקיסטי השקט והעדין שלה מאוד נוגע בעיני.
ויותר מהכל כנראה בזכות אחותי הגדולה שהיתה שומעת אותה הרבה בחדר לידי כשהייתי ילדה

&nbsp
Suzanne Vega - Marlene On The Wall
(1986)
&nbsp

 

feldman89

Well-known member
נפלא


גם אני לא מכיר הרבה מהדיסקוגרפיה שלה אבל היא מצוינת מהמעט שאני מכיר
 

אריה31

Member
מנהל
זמרת של גל"צ

אחד משני השירים האהובים עליי שלה
השני זה Tom's diner
 

Lhuna1

New member
מקום 93


פשוט כי זה שיר כיפי ומדליק.
&nbsp
The Bangles - Walk Like an Egyptian
(1986)
&nbsp

 

Lhuna1

New member
מקום 92


שוב סוזן, ושוב בזכות טקסט, שמדבר אלי ועלי באופן די מדויק.
&nbsp
Suzanne Vega - Left Of Center
(1986)
&nbsp

 

kobyz21

New member
אכן שיר נוגע ומיוחד להפליא, שיר מדהים

יש בו משהו שמזכיר ברעיון הכללי את לוקה האגדי שלה שמניח נראה גבוה בהמשך...
 

Lhuna1

New member
מקום 91


שיר ראשון של הלהקה הכי בולטת במצעד - עם 6 שירים במאה הגדולים.
(גם לאר.אי.אם יש 6 שירים, אבל רק 2 מהם במאה הגדולים).
&nbsp
זו הלהקה שאולי שמעתי הכי הרבה בעשור הזה, ולהקת הרוק הכבד הראשונה שאהבתי (ובין הבודדות בכלל).
כל השירים פה הם מאותו אלבום שנקרא Appetite for Destruction משנת 87,
אלבום שחרשתי על הקלטת שלו הרבה מאוד, וגם עזר לי ברגעים של דיכאון בגיל ההתבגרות.
יש משהו ברעש הכבד הזה של הגיטרות שכנראה עזר לי להשקיט את המחשבות העצובות/כועסות, או אולי דווקא לתת להן ביטוי? קשה לומר מה הפרשנות הפסיכולוגית הנכונה.
&nbsp
Guns n’ Roses - Night train
(1987)
&nbsp
&nbsp

 
למעלה