מצחיק - ויש גם ערכות גדולות של גומיות שמשתלם לרכוש.
לטעמי צמידים בסיסיים קלים לילדים אבל בת העשר שלי שמאוד אוהבת את זה מוצאת שהצמידים המורכבים יותר גורמים לה תסכול אבל יכול להיות שזה אישו מוטורי אצלנו (משהו שתמיד היה).
אנחנו שמנו את כולן בקופסת ברגים גדולה שהייתה לנו כבר בבית עם מחיצות.
אני יודעת שבכיתה שלה יש ילדה שעשתה הרבה צמידים אבל זה לא ממש תפס - היא מאוד התלהבה וביקשה ליום ההולדת אז הלכתי על איביי. אני חושבת שצריכים ידיים טובות בשביל זה והרבה סבלנות... היא מופרעת קשב ואני לא בטוחה שזה בשבילה אבל זו הייתה הבקשה, אז זרמתי.
הרומבה שלנו כבר חודשיים שואבת גומיות מכל מקום בבית. אשקרה נהיינו מרכז הגומי. אפילו החתולים מנערים בעדינות גומיות שנתקעות להם בכפות לפני שהם מתיישבים לנפוש להם אחרי כמה צעדים בבית. שתי בנותי הגדולות מתות על הקשקוש הזה. הן בנות 9 וחצי ודקה לשמונה. אפשר גם להכין את הצמידים האלה בלי הנול - רק אם האצבעות. בכורתי האמנית האלופה עושה את זה כל הזמן כשאצבעותיה שלה משמשות לה כנול. וזה שוס אצלנו כבר שבועות רבים - כנראה שזה לא נמאס מהר.
אגב - אין לי מושג איך זה הגיע אלינו - לדעתי כמתנה ליום הולדת, והילדות מסנג'רות את האב רך הלב והאוהב בלי שאני שמה לב כדי לרכוש עבורן עוד ועוד סטוקים של גומיות.
ופינקה אותם בשתי מזוודות מלאות בגומיות בשלל צבעים (כולל הזוהרות בחושך!).
כמו שאמרתי, אשכרה מפעל נהיה אצלנו בבית.
גם אני אוספת כל היום גומיות שצצות בכל מיני מקומות מוזרים בבית…
האמת שלחיות זה מסוכן (זה לא מתעכל) אז שימי לב!