אבל מה זה חשוב אם אנחנו מכירים אותם או לא?
מי ישמע. כאילו השוודים ידעו מי זו לורין לפני שהיא היתה במלודי לפני שנתיים (ואופוריה היה כולה הסינגל השני שלה, ולפני זה היה היתה לפני מיליון שנה באיידול). האלו מאזרבייג'אן, מישהו באייזרבייג'אן ידע מי הם בכלל לפני שהם נסעו לאירוויזיון? אחרי? כשריבאק השתתף בקדם הנורבגי הוא היה מישהו שהודח בשלבים המוקדמים של איידול, אבל הוא הביא את השיר הנכון וזכה בקדם וזכה באירוויזיון. לנה, כמובן, היתה אלמונית לחלוטין לפני ההשתתפות שלה בקדם הגרמני, שאמנם היה בשיטה אחרת, אבל מי ידע מי היא עד שהיא הופיעה בתכנית בפעם הראשונה? וזה רק במנצחים, אם תחטט בטופ 5-10 של השנים האחרונות תראה הרבה זמרים שאף אחד לא שמע עליהם במדינות שלהם לפני שהם זכו בקדם שלהם והביאו הישגים נהדרים.
קטלין רייטר אולי יודעת לשיר - אבל היא לא היחידה, ואגב, מחיטוט ביוטיוב אתמול על השמות שלא היכרתי, יש שם כמה זמרים מצוינים, באמת - אבל מה זה קשור לאיכות השיר שלה? למה זה הופך אותה אוטומטית לנציגה הראויה היחידה? כמה זמרים שיודעים לשיר מצוין אבל הגיעו עם שירים לא משהו נשארו בחצי או סיימו במקומות נמוכים מאד בגמר? מה זה מבטיח? כל הקדם הזה זה בדיוק מה שהם אמרו על הרעיון של תכנית ריאליטי - כלומר, שנכיר בו גם מתחרים שלא הכרנו קודם (זה שאנשים לא מפורסמים או עוד לא פרצו לא הופך אותם לגרועים) ושנשמע הרבה שירים. כשיש קדם פנימי לאמן אחד או שבוחרים שיר באופן פנימי אנחנו מתלוננים ומתים לשמוע את שאר השירים שהוגשו. כשנותנים לנו לשמוע הרבה יותר שירים מהוגשו ממה שיוצא בדרך כלל אנחנו מתלוננים גם. מקסים.