מקום 3
חורף 73 - חיל חינוך
מילים: שמואל הספרי
לחן: אורי וידילובסקי
עשור: שנות ה-90
מהשירים העצובים ביותר שידעה המדינה הזאת. אולי העצוב יותר מכולם.
השיר הזה יצא בשנת 93 והושר בידי להקת חיל חינוך, שמבצעיה היו הילדים שנולדו לימים הכואבים שלאחר מלחמת יום הכיפורים, וזכו יותר מכולם להבטחות שלהם זה לא ייקרה ושעד שהם ייגדלו כבר לא יהיה צבא. מה שמדהים הוא שהשיר הזה מצליח להתחבר לכל אחד, וזאת למרות שהוא מצד אחד שיר זיכרון ומצד שני שיר שבא להבהיר מסר מאד מובהק, שכמו "שיר לשלום" קשה שלא לקוות לו - גם עד כמה שקשה להאמין שזה אכן יבוא.
נוסיף לכל המלודיה העצובה והמילים שכבר דיברתי עליהם את הביצוע המרגש ביותר של להקת חיל חינוך (שממנה יצאו גם ליאת אחירון
וטל מוסרי כידוע) שמעלה בכי בכל השמעה - ומביאה את השיר הזה שמגיע עד למקום השלישי שלי במצעד. אני לא אגזים אם אגיד שהשיר הזה הולך להישאר עם מדינת ישראל עוד שנים רבות רבות, ויכול להיות שעוד עתיד לעקוף את "עטור מצחך" בתואר 'קלאסיקת הענק שלא יתעלו עליה מעולם'.
וכן - זוהי גם הפרידה משנות ה-90 במצעד שלי.
http://www.youtube.com/watch?v=gp9sO89a32I
אנחנו הילדים של חורף שנת שבעים ושלוש
חלמתם אותנו לראשונה עם שחר, בתום הקרבות
הייתם גברים עייפים שהודו למזלם הטוב
הייתן נשים צעירות מודאגות ורציתן כל כך לאהוב
וכשהריתם אותנו באהבה בחורף שבעים ושלוש
רציתם למלא בגופכם את מה שחיסרה המלחמה.
כשנולדנו היתה הארץ פצועה ועצובה
הבטתם בנו, חיבקתם אותנו, ניסיתם למצוא נחמה
כשנולדנו ברכו הזקנים בעיניים דומעות
אמרו הילדים האלה הלואי לא ילכו אל הצבא
ופניכם בתצלום הישן מוכיחות שדיברתם מכל הלב
כשהבטחתם לעשות בשבילנו הכל להפוך אויב לאוהב.
הבטחתם יונה
עלה של זית
הבטחתם שלום בבית
הבטחתם אביב ופריחות
הבטחתם לקיים הבטחות
הבטחתם יונה
אנחנו הילדים של חורף שנת שבעים ושלוש
גדלנו, אנחנו עכשיו בצבא עם הנשק, קסדה על הראש
גם אנחנו יודעים לעשות אהבה, צוחקים ויודעים לבכות
גם אנחנו גברים, גם אנחנו נשים, גם אנחנו חולמים תינוקות
ולכן לא נלחץ, ולכן לא נדרוש, ולכן לא נאיים
כשהיינו קטנים אמרתם: הבטחות צריך לקיים
אם דרוש לכם כח ניתן, לא נחסוך, רק רצינו ללחוש
אנחנו הילדים של החורף ההוא שנת שבעים ושלוש
הבטחתם יונה
עלה של זית
הבטחתם שלום בבית
הבטחתם אביב ופריחות
הבטחתם לקיים הבטחות
הבטחתם יונה