אם כבר, אז כבר -
לפני הכל - מה שבאמת חשוב, אחותי בחדר לידה
. אני מתה לנסוע אבל עדיין מוקדם אז חבל לי על הזמן אז בינתיים אני יושבת בשיעור ולא מקשיבה.
in other news - ויצמן התקשרו וביקשו לזמן אותי לעוד ראיון אם אני רוצה
.
למי שלא דיבר איתי מאז הראיון - זו הייתה אחת החוויות היותר מזוויעות שעברתי בחיים שבה הם שאלו אותי חומר עיוני בביולוגיה שלא ידעתי לענות עליה במשך רבע שעה ארוכה, ולא שאלו אותי כלום על הפרויקט שאני עושה במעבדה שעליו אני דווקא פחות או יותר יודעת לדבר (לפחות נראה לי, יכול להיות שהם היו מוכיחים לי אחרת אם הם כן היו שואלים).
בכל מקרה, היום הם התקשרו להגיד לי שהם רוצים עוד ראיון. שזה אומר אני מניחה שהייתי מספיק סבירה כדי שהם לא יגידו 'לא' אבל מספיק מעפנה כדי שהם לא יוכלו להגיד 'כן'. ואני בכלל לא יודעת אם שווה לי לעבור את ההיסטריה הזאת עוד פעם (שתהיה גם ככה יותר גדולה כי עכשיו אני אשכרה יודעת כמה מזעזע הדבר הזה), אם גם ככה אני רוצה להישאר בירושלים. השאלה המכריעה כרגע היא בעיקר האם אני מוכנה להתפשר על התנאים ולוותר על וויצמן כבר עכשיו, או לנסות ויצמן בכל זאת ולהשאיר לעצמי אופציה לתנאים יותר טובים. אני עדיין לא יודעת מה ההבדל יהיה בפועל (יש סיכוי שאדבר עם המנחה שלי על זה בקרוב), אבל יש להניח שהוא לא יהיה גדול.
בקיצור אני לא יודעת, ובמקום מסוים הייתי מעדיפה אם הם כבר לא היו מקבלים אותי מאשר שהם נותנים לי את האופציה לעבור שוב את העינוי הזה.