Im Only Happy When It Rains
חשבתי וחשבתי על מה אני אכתוב הודעה רצינית ובסוף זה בא לבד. מכירים את התופעה הממש מעצבנת הזו, שאתם מאזינים לשיר...ישנה הרמוניה מדהימה בין המילים ללחן אתם מתחברים אליו ומזדהים איתו ומרגישים כמה הוא עמוק (וכל ההתפלצפויות הללו) ופתאם אתם מגלים שהשיר הכל כך אהוב וכל כך עמוק בעצם נכתוב על משהו (בהשראת משהו/בהקשר למשהו) הרבה יותר שטחי והרבה פחות מעמיק ממה שחשבתם? זה קרה לי בהתחלה עם fade to black של מטאליקה, שזה שיר יפיפה (שמי שלא שמע אותו חייב לשמוע). לצורך העניין הנה המילים: life it seems will fade away, drifting further everyday getting lost within myself nothing matters no one else i have lost the will to live simpley nothing more to give there is nothing more for me need the end to set me free things not what they used to be missing one inside of me deathly lost, this cant be real can not stand this hell i feel emptiness is filling me to the point of agony growing darkness taking dawn i was me but now his gone no one but me cant self myself, but its too late now i cant think, think why should i even try yesterday seems as though it never exsisted death greets me warm, now i will just say goodbye זהו. זה השיר. עכשיו, על מה נראה לכם הוא כתוב? אז זהו ש(כל דבר שחשבתם עליו) לא. השיר נכתב בהשראת תקרית הציוד הנגנב שלהם. נכון שזה דבר מזעזעז ורציני ללהקה שמאוחרי אלבום מוצלח אבל עד כדי רצון למות (איזה ביטויים, איזה עצב) ואני כבר חשבתי... איזה משבר נוראי פקד את חברותו של ג`יימס. בכל אופן זה די גורע מהיצירה, למרות שזה עדיין אחד השירים האהובים עליי בכל הזמנים נו מטר וואט. כנ``ל לגבי בוקרים מהגיהנום של פנתרה. ניסיתי למצוא בו משמעות עמוקה במשך זמן מה עד שביררתי ונוכחתי לדעת ש(אגו זה דבר שמתנפח בקצב מסחרר?) זהו שיר הלל לעצמם. אני מבינה טריביוט...לאיזה אלילי נעורים בלתי נשכחים שלהם, אבל לעצמם? נו טוב אם אני הייתי חברה בלהקה בסדר גודל של פנתרה לא היה אכפת לי לכתוב שיר הלל לחלב (אבל אני לא, אז לא). ובנימה (לא חכמה במיוחד) זו אני פורשת למיטתי כדי לאגור כוחות לקראת תחייה מחודשת בלילה.
חשבתי וחשבתי על מה אני אכתוב הודעה רצינית ובסוף זה בא לבד. מכירים את התופעה הממש מעצבנת הזו, שאתם מאזינים לשיר...ישנה הרמוניה מדהימה בין המילים ללחן אתם מתחברים אליו ומזדהים איתו ומרגישים כמה הוא עמוק (וכל ההתפלצפויות הללו) ופתאם אתם מגלים שהשיר הכל כך אהוב וכל כך עמוק בעצם נכתוב על משהו (בהשראת משהו/בהקשר למשהו) הרבה יותר שטחי והרבה פחות מעמיק ממה שחשבתם? זה קרה לי בהתחלה עם fade to black של מטאליקה, שזה שיר יפיפה (שמי שלא שמע אותו חייב לשמוע). לצורך העניין הנה המילים: life it seems will fade away, drifting further everyday getting lost within myself nothing matters no one else i have lost the will to live simpley nothing more to give there is nothing more for me need the end to set me free things not what they used to be missing one inside of me deathly lost, this cant be real can not stand this hell i feel emptiness is filling me to the point of agony growing darkness taking dawn i was me but now his gone no one but me cant self myself, but its too late now i cant think, think why should i even try yesterday seems as though it never exsisted death greets me warm, now i will just say goodbye זהו. זה השיר. עכשיו, על מה נראה לכם הוא כתוב? אז זהו ש(כל דבר שחשבתם עליו) לא. השיר נכתב בהשראת תקרית הציוד הנגנב שלהם. נכון שזה דבר מזעזעז ורציני ללהקה שמאוחרי אלבום מוצלח אבל עד כדי רצון למות (איזה ביטויים, איזה עצב) ואני כבר חשבתי... איזה משבר נוראי פקד את חברותו של ג`יימס. בכל אופן זה די גורע מהיצירה, למרות שזה עדיין אחד השירים האהובים עליי בכל הזמנים נו מטר וואט. כנ``ל לגבי בוקרים מהגיהנום של פנתרה. ניסיתי למצוא בו משמעות עמוקה במשך זמן מה עד שביררתי ונוכחתי לדעת ש(אגו זה דבר שמתנפח בקצב מסחרר?) זהו שיר הלל לעצמם. אני מבינה טריביוט...לאיזה אלילי נעורים בלתי נשכחים שלהם, אבל לעצמם? נו טוב אם אני הייתי חברה בלהקה בסדר גודל של פנתרה לא היה אכפת לי לכתוב שיר הלל לחלב (אבל אני לא, אז לא). ובנימה (לא חכמה במיוחד) זו אני פורשת למיטתי כדי לאגור כוחות לקראת תחייה מחודשת בלילה.