i'm back
היי, אני יודעת שדי נעלמתי בשבוע וחצי- שבועיים האחרונים. ולא, לא התאבדתי למרות שבלי אינטרנט די אפשר להתאבד. המחשב שלנו קרס, כי מי שאנחנו שכרנו ממנו את הבית היה די דביל ותיחזק את המחשב שלו די גרוע ויום אחד הכל קורס, וצריך לתקן את זה אבל אבא עסוק מדי עד שבשבת צרחתי עליו והוא דאג לתקן את זה. בכל אופן, מה שלמוכם? האמת היא שדי התגעגעתי אליכם כי אתם קבוצת התמיכה שלי. אז מה ? יענין אתכם תקציר של כל מה שעבר עלי? מה זה משנה, אני בכל אופן הולכת לכתוב את זה. אז ככה..... קודם כל, אני לא יודעת מה קורה במדינות שאתם גרים בהם, אבל פה זה די סוער בקשר למלחמה עם עיראק. גם בבית ספר כל הזמן מדברים על זה, ואני מרגישה שאני נציגת ישראל בענין כי אני וההוא מהתיכון הישראלים היחידים כאן. בכל אופן גם בכתות מדברים על זה ובגלל שאני מישראל הייתי צריכה לדבר בשיעור בכתה. ניסיתי להסביר להם איך זה היה במלחמה הקודמת והבאתי תמונות שלנו עם המסיכה לפני 12 שנה. זה היה די מצחיק, אבל קישרתי את זה למה אני חושבת שהמלחמה מוצדקת. ניסיתי להסביר להם ממתי הטרור הזה, ושזה לא רק בשנתיים וחצי האחרונות אלא שזה מקום המדינה וכל הבלה בלה בלה הזה, והם די הקשיבו. כמה מפגרים צעקו על פלסטין והסברתי להם את דעתי בענין הזה, בכל אופן לאלה המפגרים שצעקו על הבעיה של הפלסטינאים ושישראל עושה מה שהיטלר עשה בשואה , אמרתי להם שאני לא רוצה להגיב על זה כי אני חושבת שזה crap of bulshit ובכל אופן, זה די העלה את המעמד החברתי שלי בכתה כי די קלטו שאני לא רק שותקת אלא גם יודעת לדבר. בסוף מה שדברתי אמרתי להם שאני לא רוצה להתווכח על הנושא הזה כי אני מאמינה שלכל אדם יש דעות אישיות בנושא, וראיתי שהם מאד כבדו את זה שאני יודעת ומבינה בפוליטיקה, ובהסטוריה של העם שלי והסברתי להם פשוט שכל ילד במדינה שבה מתפוצצים אוטובוסים ידע הסטוריה ויתענין קצת לפחות בפוליטיקה, בכל אופן, אני באמת רואה שהמצב פה שלי בבית ספר משתפר. אני עדיין די לא מדברת עם אבא שלי, וסופרת את הימים עד פסח שאז סבא וסבתא מגיעים. יום נעים
היי, אני יודעת שדי נעלמתי בשבוע וחצי- שבועיים האחרונים. ולא, לא התאבדתי למרות שבלי אינטרנט די אפשר להתאבד. המחשב שלנו קרס, כי מי שאנחנו שכרנו ממנו את הבית היה די דביל ותיחזק את המחשב שלו די גרוע ויום אחד הכל קורס, וצריך לתקן את זה אבל אבא עסוק מדי עד שבשבת צרחתי עליו והוא דאג לתקן את זה. בכל אופן, מה שלמוכם? האמת היא שדי התגעגעתי אליכם כי אתם קבוצת התמיכה שלי. אז מה ? יענין אתכם תקציר של כל מה שעבר עלי? מה זה משנה, אני בכל אופן הולכת לכתוב את זה. אז ככה..... קודם כל, אני לא יודעת מה קורה במדינות שאתם גרים בהם, אבל פה זה די סוער בקשר למלחמה עם עיראק. גם בבית ספר כל הזמן מדברים על זה, ואני מרגישה שאני נציגת ישראל בענין כי אני וההוא מהתיכון הישראלים היחידים כאן. בכל אופן גם בכתות מדברים על זה ובגלל שאני מישראל הייתי צריכה לדבר בשיעור בכתה. ניסיתי להסביר להם איך זה היה במלחמה הקודמת והבאתי תמונות שלנו עם המסיכה לפני 12 שנה. זה היה די מצחיק, אבל קישרתי את זה למה אני חושבת שהמלחמה מוצדקת. ניסיתי להסביר להם ממתי הטרור הזה, ושזה לא רק בשנתיים וחצי האחרונות אלא שזה מקום המדינה וכל הבלה בלה בלה הזה, והם די הקשיבו. כמה מפגרים צעקו על פלסטין והסברתי להם את דעתי בענין הזה, בכל אופן לאלה המפגרים שצעקו על הבעיה של הפלסטינאים ושישראל עושה מה שהיטלר עשה בשואה , אמרתי להם שאני לא רוצה להגיב על זה כי אני חושבת שזה crap of bulshit ובכל אופן, זה די העלה את המעמד החברתי שלי בכתה כי די קלטו שאני לא רק שותקת אלא גם יודעת לדבר. בסוף מה שדברתי אמרתי להם שאני לא רוצה להתווכח על הנושא הזה כי אני מאמינה שלכל אדם יש דעות אישיות בנושא, וראיתי שהם מאד כבדו את זה שאני יודעת ומבינה בפוליטיקה, ובהסטוריה של העם שלי והסברתי להם פשוט שכל ילד במדינה שבה מתפוצצים אוטובוסים ידע הסטוריה ויתענין קצת לפחות בפוליטיקה, בכל אופן, אני באמת רואה שהמצב פה שלי בבית ספר משתפר. אני עדיין די לא מדברת עם אבא שלי, וסופרת את הימים עד פסח שאז סבא וסבתא מגיעים. יום נעים
