אחרי הלילה הזה. רוצה. כ"כ רוצה. ../images/Emo7.gif
לאונרדו הוא בחור. שיר ההומו שמתאר אותי הכי טוב ועושה לי עצוב. "הקסם עובד בקולנוע"... שורה שאני כ"כ מתחבר אליה. הקולנוע בונה עולם בדיוני ומנסה ברוב המקרים להכניס את הצופה אל העולם הבדיוני אותו הוא בונה. ללאונרדו, ההומו שנמצא בארון, הקולנוע קורץ. הקולנוע הוא כל מה שמותר, אין גבולות. יש קסם. הקסם הזה מושך את לאונרדו, כיוון שאין בו גבולות ולאף אחד לא אכפת ממה שיש לו לספר ולא ייחסו לזה כזאת חשיבות. אם נלך רחוק יותר, אולי השם נבחר בגלל שהוא שם לא שגרתי, שמתאים יותר לשחקן קולנוע (בשליפה - לאונרדו דיקפריו?). "ויש לו אקדח, מתנת יומולדת..." - נו, אפשר לפרש את זה בכ"כ הרבה כיוונים. בכיוון ה'שואב' והצפוי - לאונרדו משתמש ב'אקדח' שלו בדרך שרק הוא יודע (ועוד עשרה אחוז מאוכלוסיית העולם, ואולי יותר). או שהאקדח יותר מייצג את הסוד, במובן המטאפורי. משהו שהוא נולד איתו וצריך לשמור לעצמו, בינתיים. "אם בא לכם להיות חברים שלו בחורף הזה..." - לאונרדו "נולד מחדש", מסיבות שאפשר להבין בהמשך. החורף הוא עונה רומנטית, סוג של מוטיב בשירי עברי. החורף הוא התחדשות. הקריאה היא להיות חברים של לאונרדו, כי כנראה שהוא חושש לאבד את החברים הנוכחיים שלו. "הוא החליט לספר, את מה שיש לו בלב.." - אני מייחס את זה להומוסקסואליות, אבל אפשר להתייחס לכל דבר אחר. הוא מחליט לספר סוד גדול שיערער את העולם שלו, ולכן הוא מרגיש שהוא צריך להוציא את זה ו"להיוולד מחדש", הסוד הזה יהפוך אותו לאדם אחר. "בקיץ הבא הוא יהיה באירופה, כי שמה לא חם..." - אירופה, מקום מרוחק. "לא חם" - הכוונה היא לא רק כפשוטה, לדעתי, אלא פשוט העובדה שיש שם אנשים אחרים, האווירה אחרת. "הוא לא צריך לפחד מה יגידו כולם". הוא בורח מה"קיץ" - בארץ. תפיסות העולם, הבורות, כל מה שהוא מפחד שלא יכבד את מה שהוא רוצה לספר, אל החורף באירופה - מקום חדש, אווירה חדשה. אנשים חדשים. חופש מוחלט. אירופה.
"אם בא לכם להיות חברים שלו בזמן הקרוב..." - שוב, קריאה לחברה. מפחד להישאר לבד. מבטיח שהוא יעשה לכם רק טוב. "ביום שישוב, עייף ועצווב, תזכרו שיש אנשים יותר חלשים..." - בסופו של דבר הוא יצטרך לחזור אל המציאות שלו. הוא קורא לאנשים שנוכחים בה לזכור שהוא נמצא בעמדת חולשה, כי הוא מפחד מהתגובות שלהם. כי קשה לו לחשוף את עצמו, אבל הוא חייב, כי זה "מה שכואב". "היא רועדת בחדר, אז אל תדליק את האור..." - "היא" - מייצגת כל אדם, לדעתי, בן או בת. כל אדם קרוב ששומע את מה שיש ללאונרדו לספר ונאלץ להתמודד עם זה. לבד, בחדר, בחושך. בסופו של דבר, כבר לא צריך אור. החושך הוא גם סוג של חופש - מחשבתי, אישי. לא צריך לראות הכל, לא צריך לחשוב על הכל. בסוף היא תהיה בסדר, והיא לא תצטרך אותו. "לאונרדו בטוח, הלב לא צריך לנוח, ושוב מתאהב..." - לאונרדו הוא בחור תמים. מי מאיתנו לא מכיר את הקטע הזה, שהוא מרשה לעצמו להתאהב בלי לחשוב. שהוא מפרש לא נכון מסרים מהצד השני, ומתחיל לבנות "ארמונות באוויר" - תוכניות לעתיד, למה שהוא חושב שזה הולך להיות. גם אם זה לא בהכרח, ואפילו ברוב המקרים, לא נכון.
"מוות בטוח זה מוות מהיר" - כל מילה מיותרת. כמה שהמציאות מכה יותר מהר, ככה יותר קל "למות" מהר, בלי ייסורים, בלי כאב, בלי התמודדות. למות, ואולי להיוולד מחדש. שיר על בחור תמים בעל סוד מסוים, שהולך לחשוף את הסוד הזה, לשנות חייו ולהיוולד מחדש, למה שנראה לו טוב יותר, חופשי יותר, אמיתי יותר. בדיוק כמו מה שרואים בקולנוע. הוא צריך הפוגה, ולכן הוא מחליט 'לברוח' למקום רחוק, שבו לא מכירים אותו ולא אכפת לו מה יגידו על זה. הוא רוצה חברה, הוא מפחד להישאר לבד. השיר הוא דיאלוג בינו לבין הסביבה, הסביבה בכלל והסביבה שקרובה לו. הוא משווע לקשר וחברויות, מבטיח שיש לו רק טוב להציע. הוא מאוד נאיבי, ולא יודע "לשים גבולות" ללב שלו (מי מאיתנו יודע, בעצם?) הוא שבוי במצב טראגי שבסופו ברוב המקרים הוא יתאכזב שוב ושוב. הוא יודע שבסוף הוא יצטרך לחזור למציאות וכן להתמודד עם "מה שיגידו כולם", הוא מבקש הבנה והתחשבות, מבקש
לא להישאר לבד. מסיים באופטימיות. תוספת ההופעה רק מדגישה את האופטימיות... או אולי פסימיות של הצד השני. "היא" - הסביבה, לא תהיה תלויה בך יותר. לאונרדו יהיה אדון לעצמו... היא רוצה ש"תישאר", מה שהיא מכירה וקרוב לה, אבל היא לא צריכה אותך. ויהיה. יהיה קשה, יהיו רעידות, אבל בסוף...
יהיה בסדר.
זהו. מצטער שהגזמתי... זה פשוט. כ"כ עכשיו. כ"כ מה שעברתי, כ"כ מה שראיתי. כ"כ מה שאני הולך לעבור. השיר שלי, בלי ספק. מקווה שהארתי למישהו משהו. ברק.