i`m baaaaack baby

[erlich]

i`m baaaaack baby

לא נרחיב בהסברים פשוט לא הייתי כאן וזהו. אפשר לחשוב שמישהו דאג לי אולי אימא קצת, אבל זה מצב סטטי אצלה. אתמול נכנסנו בפעם המיליון לשיחה מה יקרה כשאני אעזוב את הבית. ואם אני אבוא פעם בשבוע לבקר, וכמה נדבר בטלפון. ובלה בלה בלה... אתם יודעים על מה אני מדבר? אוף לאימא שלי נורא מפריע שאני לא מדבר איתה על מה שקורה אצלי בחיים. ושאני לא משתף ושבלה בלה בלה. והאמת, אני לא יודע מה יהיה כשאני אעזוב את הבית, וכמה אני אדבר איתה בטלפון וכו´. אבל אני בחיים לא אדבר איתה על הכל, ותמיד היא תצטרך להבין מקטעי מילים וכו´... זה יהיה בערך כמו עכשיו. וגם אם אני כבר מספר לה קצת והיא מתחילה לשאול שאלות זה נורא נורא מפריע לי... לא יודע למה, אני פשוט לא יכול ממש לדבר איתה. מה אני יכול לעשות בשביל לגרום לה להבין? LOL אולי תספרו לי קצת על המערכות יחסים שיש לכם עם אימאבא... אפי? נוטמג..? מישהו שכבר לא גר בבית... סופשבוע מטריד לכולכם, ארז.

 

[אפי היקרה]

רגע רגע רגע

למה השאלות שלה מפריעות לך? מה בשאלות מפריע לך? למה אתה מרגיש שאתה לא יכול לספר לה קצת יותר ממה שאתה מספר? (פירוט לגבי יחסיי עם אמי הורתי יגיע בהמשך. לשם כך אזדקק לשני ווליומים בהיכון, קופסת סיגריות וגם טישואים בשלל צבעים).

 

[ךיתח]

ככה זה בדיוק אצלי!!

רק שאצלי זה גם הסבא והסבתא ואבא!! וגם החברים!

 

[נקמת המלפפונים]

ואללה

בדיוק היום דיברתי עם אמא שלי על הפלאפונים שלנו ועל העובדה שהיא משלמת על השיחות-הודיתי לה.. ואז היא אמרה שנראה לה שגם הרבה אחרי שאני אעוף לי מפה ואפילו כבר אתחתן היא תמשיך לשלם לי את החשבון למה באמת? כדי להבטיח את העובדה שאני אתקשר... אנחנו בקשר מצויין-קצת לוחץ אבל היא תלמד הכל יבוא בזמנו

 

[nutmeg]

יחסי הורים

איפה להתחיל? בזה שהורי ממש ממש בסדר... ובאמת שלא היו נודניקים להחריד, אבל היה גם משהו שאני למדתי לעשות. למדתי לספר להם על עצמי על מה עבר עלי היום ומה אני חושבת ובמקביל לשמור חלקים שלמים בפרטיות. בעיקרון, לא את כל הדברים הורים צריכים לדעת, רק את הדברים החשובים להם כהורים. תשאל מה חשוב להם? או! חשוב להם לדעת שאתה מאושר. שבסדר לך עם חייך. ואם לא בסדר, גם חשוב להם לדעת כדי שיוכלו לעזור. חשוב להם לדעת שיש לך תכניות לחיים. לא בהכרח מסלול ישיר לדוקטורט בטכניון אלא שיש לך כוון כלשהו, ענין, נכונות להתפתח. חשוב להם לדעת שיש לך חברים שאתה יכול לסמוך עליהם חשוב להם לדעת שאתה עדיין סומך עליהם גם חשוב להם לדעת שהם חשובים לך ושאתה אוהב אותם בקיצור (ובלי קוסמטיקה) חשוב להם לדעת שהם עשו "עבודה טובה" כהורים ולכשתצטרך, תוכל לעמוד על הרגלים לבד. כי הם, להבדיל ממך, גם חושבים על איך תסתדר בחיים בלעדיהם - למרות שהם לא אומרים לך את זה. הם רוצים להיות יכולים לישון בלילה כי בגדול הכל בסדר איתך והם יודעים שניתן לסמוך עליך שלא תעשה שטויות המסכנות את חייך (נהיגה מופרעת, סמים, אלכוהול, מין בטוח - כל מיני זוטות שכאלו). הם רוצים ילד בריא ומבסוט שיודע לשמור על עצמו ולהסתדר בחיים. מה כל כך קשה להבין? והחלק השני: מה ממש ממש לא חשוב להגיד להם שנשאר בפרטיות: מתי ועם מי אתה מקיים יחסי מין מה אמר חבר זה או חבר אחר רכילות על ההורים של החברים שלך מה אתה כותב במחשב מה אתה חולם בלילה (את זה אתה יכול לספר לי) איך אתה אוהב שיעשו לך נעימים בגב... ... נו - הבנת את הפואנטה. לגבי החלק הראשון - אתה לא יושב איתם ואומר להם משהו כמו "כן אני מבסוט, יש לי חברים ואני לא נוהג אם אני שותה באותו ערב" מה שאתה עושה זה לוקח שתי דקות מהחיים שלך ומספר להם איך היה הבילוי בערב, לאיזה פאב הלכתם, מה מיוחד בו (תאמין לי, הם לא יודעים) ובעדינות תשחיל את האינפורמציה שכל כך חשובה להם על איך כולם שתו בירה ואתה לא כי אתה היית הנהג לאותו ערב. זהו. ככה פשוט. ועדיף שהכל יהיה אמת! יחסי הורים טובים (ויחסים טובים בכלל) רצוי שיהיו אמיתיים וכנים.

 

[erlich]

אוקיי

אבל איך אני יכול להסביר לאימא אחרי שאני מספר לה שנפרדתי ממעין שזה לא ממש עניינה למה נפרדתי ממנה? ואיך אני עושה את זה בעדינות? ואיך אני לא צוחק אם כשאבא שלי שואל אותי למה אני שתיתי ספרייט (ובאמת שתיתי ספרייט ואם זה קול היום... או נראה לי שהם אמרו גזעי. פליטי שנות השבעים שמונים שכמותם אני ממש אובד עצות בקטע הזה... ארז. נ.ב. לאנשים שאני אוהב אני לא משקר אף פעם.

 

[nutmeg]

אז ככה

קודם כל - זה לא עניינה שנפרדת והסיבות לכך - מה שכן עניינה זה לשמוע שאתה בסדר (קראת מה שכתבתי למעלה?) השאלה על מעיין אתה יכול לפתור בקלות בלי לספר על מעיין כלום רק על עצמך - כי בינינו זה מה שחשוב לאמא שלך. מעיין חשובה לה כשלג דאשתקד. כל מה שעליך לעשות זה לספר על עצמך קצת. למשל שנפרדת ממנה כי אתה אוהב אנשים קצת פחות אנוכיים, כי נפגעת ממנה - ולא ממש חשוב להכנס לפרטים ממה ואיך נפגעת רק שנפגעת. או שהרגשת שאתה לא חשוב לה מספיק - לא משנה מה היא היתה בכל העסק, מה שחשוב הוא מה אתה. אמא שלך רוצה לוודא שאתה בסדר לא איך ומה מעיין. ובקשר ל-"קול" אתה יכול לצחוק בקול רם ולהגיד לאבא שלך שמזמן לא שמעת את המילה קול ושזה ממש מצחיק. ושאתה אוהב ספרייט כי זה טעים לך בלי קשר לטרנדים. אם אתה רוצה להיות ממש לארג´ איתו, תשאל אותו בחזרה איזה משקה היה קול כשהוא היה בגילך. ועכשיו באמת, למה זה כל כך מרגיז אותך השטויות הללו? למה זה נראה לך פולשני? אין מספיק צרות אמיתיות בעולם?

 

[erlich]

אצלי זה תמיד תמיד היה ההיפך

דברים שנראים לאחרים צרות אמיתיות אני פותר ומבטל בשניה אחת ודווקא פרטים קטנים כאלו מצליחים להיתפס אצלי אני חושב שזה פגם בייצור או משהו כזה, התלונות לאימאבא inc. אנא לציין כתובת ומספר טלפון בכדי שנוכל לחזור אליכם. לא יודע למה זה נראה לי פולשני, באמת שניסיתי לחשוב. אני מניח שזה פשוט ככה. אולי בגלל הקרבה הרבה שלהם אלי, וזה שאני יודע שהם יודעים כ"כ הרבה עלי וזה איזה מין ניסיון למנוע מהם לדעת הכל... אוף. באמת שאין לי מושג... מרגיז אותי? נהההה זה לא מרגיז אותי קשה להרגיז אותי באמת באמת, אני לא מתרגז בקלות זה יכול להציק לי אבל

. והייתי מספר לך את החלומות שלי אם היו כאלה (כן כן, אני יודע שיש ואני פשוט לא זוכר אותם). תודה וספרייט זה באמת הכי טעים שיש! במיוחד עם לימון! תנסו

ארז.

 

[היידי אור]

טבעי

גם אני מהשותקים... רק ברגעי משבר אמיתיים שיתפתי את אמא שלי, חוץ מזה היא צריכה לרדוף אחרי- טלפונים וכאלה. ואני ממש לא טיפוס שמדבר בטלפון. בכלל לא. חוץ מזה כדי לדבר על מה שקורה לי בחיים יש לי חברות. אמא זה משהו אחר. המצב קצת השתנה מאז סיפקתי לה נכדה, ועכשיו היא מנסה לבוא כל שבוע לבקר- לפני כן היו מצבים שלא התראנו חודשיים... אבל ככה זה- בשביל זה יש אמא , כדי לסלוח ולאהוב כשזקוקים לה...

 

[Dor K]

יחסיי עם ההורים

האמת שאני גר מחוץ לבית, אבל אני המון אצלהם. החברים הכי טובים שלי, אני יכול לדבר איתם על הכל. למרות שלפעמים הם יכולים להיות קרציות רציניות ביותר, אבל אני יודע שזה מאהבה, אז אני משתדל לסלוח להם בסוף...

 

[lemongrass]

לא מבינה אותך.

אני יכולה רק לקנא בך שיש לך אמא שדואגת לכמות ואיכות הקשר בינכם. היית רוצה שתהיה לך אמא שלא תתקשר ולא תבוא אליך אף פעם? אמא שאם אתה פונה לספר לה על חייך, סתם כי אתה רוצה לשתף, היא מיד תחליף נושא ותדבר על העבודה שלה, על הרכילות השכונתית או לחלופין תתחיל לבכות שהיא לא מרגישה טוב, כשאתה יודע שהיא מרגישה מצויין. היית רוצה אמא שלא תשאל איך אתה מסתדר, האם יש משהו שהיא יכולה לעזור בו? מוטב לחיות ללא הורים, מאשר לחיות עם הורים שלא אכפת להם!! בפירוש ככה!! אלוהים נותן אגוזים למי שאין שיניים

 

[אושר מ]

היחסים שלי עם ההורים שלי

הם מהדברים היותר מסובכים שיש. אני לא מספרת להם כלום. למעשה, הם בקושי יודעים עלי משהו. לא איך הלימודים ומה קורה בחיים שלי עם חברים וכו´. הם יודעים שאני יוצאת לאן, כי בכל זאת צריך את האוטו. הם יודעים שאני צריכה עזרה (ואם אני מבקשת מהם עזרה, סימן שאני כבר ממש נואשת..) ואתה יודע מה? הלוואי וזה לא היה ככה. אבל זה ככה כבר כל כך הרבה זמן, שאני כבר לא יודעת איך אפשר לשנות.. זה כבר הנורמה. הדבר הרגיל מבחינתי... זה מה יש... אמא שלך ואבא שלך לא נשמעים שהם רוצים לנדנד לך. רק שהם דואגים לך. אז תן להם כמה פירורים מידי פעם... זה עושה פלאים..

 

[אפי היקרה]

זה באמת חבל

לדעתי, ובתור מישהי שאת רוב ילדותה, נעוריה, וחלקים נכבדים מבחרותה, בחרה שלא לערב את הוריה במה שקורה, לא נותר לה אלא להצטער על כך. אני מניחה שעם השנים והבגרות שנכפתה עליי (שעד היום נלחמת איתי), הבנתי שכל מה שהורה באמת רוצה לדעת הוא שאכן עשה עבודה טובה, וגם אם לא, כיצד והאם הוא יכול לעזור ליציר כפיו וחלציו. אני מניחה שאמך היא לא נודניקית המילניום, אלא תופסת אותך לשיחות יזומות, בעיקר עכשיו, כשהיא רואה את בנה מדוכדך משהו, ואולי קצת זקוק לעזרה. אך טבעי הוא שהיא תנסה לעזור, ומבחינתך טבעי לדחות את העזרה, כי מה היא בכלל מבינה. אז תתפלא!!! ממקור מוסמך ויודע דבר, הודלף לי, שגם הורינו היו פעם צעירים. אמנם זה היה בתקופה חשוכה, בה עדיין לא היו מכוניות, דלק, פלאפונים, אש בגפרורים ו/או dvd, אבל גם בתקופה הניאנדרטלית ההיא, גם אז התרחשו אירועים בחייהם, איתם הם התמודדו. אתה לא רוצה לשתף עד הסוף? ספר משהו, זרוק מילה, תגיד "אני בסדר, כשיהיה לי מצב רוח יותר טוב, אבוא ואספר". היא לא צריכה יותר מ-5 דקות, לשמוע שנחמד לך בצבא, שאתה עצוב קצת אבל תתגבר על מעיין, שראית סרט חביב אתמול, ושאם אפשר, שתכין מרק עוף למחר, כי נדמה לי שהגרון שלך מתחיל לכאוב. אם היית יודע כמה חשובים לה המשפטים הקטנים והפרטים המיותרים שאתה יכול לספר לה, היית מספר אפילו הרבה יותר. ולאושר, לעולם לא מאוחר מדיי ליצור איזשהו ערוץ תקשורת עם ההורים. ייתכן שבגילכם סביר להניח שהחברים מבינים אתכם הרבה יותר מההורים, אבל הם ילכו, יבואו, ייעלמו וישתנו, וההורים תמיד יהיו שם בשביל לרדת לחייכם, לשמוח בשמחתכם, לדאוג, ובעיקר, לממן את לימודיכם, חתונתכם, דירתכם הראשונה וסגירת האוברדרפט. אפילו רק בשביל זה צריך לשמור איתם על קשרים קונקרטיים.

 

[erlich]

אולי הורינו היו פעם צעירים

אבל אני נולדתי גדול בכלל כל מי ששואל אותי (בד"כ חברים של אחי הקטן) תמיד מקבל את אותה התשובה. אם כל מה שבאמת הם צריכים לשמוע זה את הפרטים הכלליים האלו, והדברים הכביכול קטנים האלו, אז איך זה שכל פעם כשמדברים ועוברים את הדברים הקטנים אז תמיד אחרי 5 דקות של שיחה זה מתחיל להיראות לי כמו חקירת שב"כ? (זה ממש לא ככה בהסתכלות אובייקטיבית אבל "בשטח" עצמו זה ממש מרגיש ככה) ואז אני תמיד קם בזעם (מטפאריקלי ספיקינג אוף קורס) אומר לאימא שתרד ממני כבר והולך ואני חשבתי שאהיה טוב תחת חקירת שב"כ. אפי?

ארז.

 

[אושר מ]

למה זה נראה ככה?

כי אין לך כוח לשבת עם זוג זקנים ולהסביר להם הכל. תגיד יש לך אחים קרובים לגיל שלך אולי? הצורה היחידה שבה אני מצליחה לתקשר עם אימי באופן טוב היא כאשר אנחנו יושבים שני ההורים ושלושת הבנות הגדולות באיזו ארוחה ומתחילים לדבר. גם משעשע ולא טרחני, וגם ברגע שלא רוצים לדבר יש את האחיות... בכל מקרה, אתה יכול לנסות לעשות את השיחות האלה לפני שאתה צריך לצאת. כשהם יודעים מראש שיש לך מעט זמן. ואז לא תגרום להם להרגיש רע או תפגע בהם כשאתה הולךב אמצע. ואפי, באמת, שהלוואי וידעתי איך.

 

[אפי היקרה]

אז במקום לקום בזעם

אתה יכול להגיד "אמא, זה המקסימום שאני יכול להגיד בשלב הזה.תאמיני לי שכשיש לי משהו חשוב להגיד, אני אומר. חשוב לי שתדעי מה עובר עליי, אבל את מכירה אותי כבר כמה וכמה שנים, והפרטיות שלי וההתמודדות שלי הם שלי. אני מבטיח לך שכשאזדקק ממש לעזרה, את תהיי הראשונה שאבוא אליה. אל תחקרי אותי, זה רק מעצבן אותי. ולמרות הכל, אני אוהב אותך". יהרוג אותך? לא. ירגיע אותה? כן. היא תפסיק? סביר להניח שלא. אתה יכול להסתכל על זה, לאור הסיפורים האחרים פה כמשהו דווקא טוב? בהחלט. חקירות שב"כ? לא יודעת. אני במוסד. יש לנו מחלקה שלמה של אמהות פולניות בתפקיד מתחקרות וסחטניות מידע. אין כמוהן, כמובן.

 

[לאזארוס לונג]

אני גם לא מספר להם כלום

אני מניח שזה פשוט הרגל. אפי, בתור פסיכולוגית פסיכית, מה את חושבת על העניין?

 

[אפי היקרה]

אני לא פסיכולוגית פסיכית

אני ישות אנושית נוירוטית, וגם אני יודעת שהרגלים אפשר לשנות.

 

[Outlast]

אצלי זה מאוד מורכב..

שאני בכלל לא אתחיל לתאר את יחסינו, סיבוכיישן. אני יכולה לקצר ולהגיד- מזל-מזל-מזל שיש לי אחות גדולה ומדהימה.

 

[סל מיחזור]

לדבר עם ההורים?

לי אין מזל כזה. הוריי לא רוצים שאני אשתף אותם במה שאני, הם רוצים שאני אהיה אחרת. פעם עוד הייתי מנסה לדבר, לשתף, אבל אף פעם לא יצא מזה טוב. והכי קשה לשתף, כשאתה מרגיש שכל מה שתגיד רק יאכזב אותם עוד יותר, רק יגרום להם להבין שנכשלו. כי ברגע שידעו שאני שונה, לא כמוהם- הייתי לכשלון. לא מוסיפה לרצון להתחלק איתם גם עובדה שהם לא שיתפו אותי אף פעם, לא הכניסו אותי פנימה, שמרו אותי במרחק בטוח מהם, מהרצונות שלהם, מחשבות שלהם, חלומות שלהם, מציאות שלהם. הוריי מזמן הפכו רק למספקי צרכיי הפיסים.לכן יש לקנא בך, גם אם זה לא נראה לך כך. אבל כמו שהקלישאה הנודעת אומרת, הדשא של השכן תמיד ירוק יותר. אף פעם אין לדעת מה הכימיכלים שהוא קיבל.