Hris alexiou and poliker
היוונייה הגדולה מאת אבירמה גולן | אתונה חאריס אלקסיו, הבכירה מבין זמרות יוון, חוזרת לישראל אחרי 15 שנים. מי שהתחילה את דרכה כפליטה ענייה, נהפכה לנערצת גם בגלל קולה הצרוד והופעתה הדרמטית אבל בעיקר בזכות היותה סמל לגורל המיוסר של מולדתה. היום מתייחסים אליה ברחובות אתונה כאל אלה מודרנית, אבל היא הראשונה שמבקשת לנתץ את הדימוי הזה . חאריס אלקסיו. את כל החיים שלי אני מספרת בשירים חאריס אלקסיו צחקה כמו ילדה קטנה כששמעה שהכרטיסים לשתי ההופעות שלה ביוני בקיסריה נמכרים בקצב משוגע. "מה באמת?" היא אומרת, "איזה יופי". אבל היא גם דואגת קצת: כבר זמן רב שאינה מופיעה במקומות פתוחים גדולים כל כך, והלחות הקייצית של ישראל, הדומה לזו של יוון, לא מיטיבה עם מיתרי הקול. חוץ מזה, מה יהיה אם פתאום, חס וחלילה, משהו יקרה בהופעה ויהיו הרוגים בגללה? כשהגעתי לביתה של אלקסיו באתונה, בשבת בצהריים, עדיין לא התפרסמה בארץ הידיעה על העצומה נגד ישראל שגם יורגוס דאלארס, אחד הזמרים היוונים האהובים כאן במיוחד, חתם עליה. אלקסיו, שכל חייה נזהרת מפוליטיקה כמו מאש, ואף ספגה על כך לא פעם ביקורת, הודתה באיפוק רב שהופעל עליה לחץ. "בוודאי שמותחים עלי ביקורת שאני נוסעת לישראל. אבל אני אף פעם לא שואלת אף אחד מה דעתו על מה שאני עושה. שום דבר במעשה שלי לא מכוון נגד מישהו. זה מעשה של אהבה". חשבתי שאם אשאל אותה על המדיניות של ישראל בעזה היא תקפוץ על ההזדמנות לומר כמה משפטים חגיגיים שיאפשרו לה, למרות הנסיעה, לא להתקוטט עם השמאל הרדיקלי היווני. אבל אלקסיו הקשיבה בכובד ראש לשאלה, הינהנה בשקט, וכמעט בלחש אמרה: "אני מוכרחה להודות שאני כבר לא יודעת מה האמת. יש כאן אווירה מאוד שלילית כלפי ישראל, וקשה לשפוט. ברור שחשוב מאוד שלפלסטינים תהיה מדינה משלהם, ושאלימות לא תפתור שום דבר, אבל למרבה הצער, גורל האנשים נתון בידי פוליטיקאים, שלא מסוגלים לפתור שום בעיה". ניכר באלקסיו, שהיא מעדיפה לא לדבר עוד על "המצב". אולי בכלל לא השתוקקה לדבר. יום קודם, שעות אחדות לפני שהיתה אמורה להתארח לשלושה-ארבעה שירים בערב מחווה לתמלילנית האהובה שלה לינה ניקולקופולו, שכתבה רבים מהלהיטים הגדולים ביותר שלה, חלתה פתאום, בבת אחת, גרונה בגד בה, חומה עלה, והיא הודיעה שהיא מבטלת את ההופעה ואת הראיון. אלא שכמו תמיד אצל האמנים הגדולים, שמחויבותם לקהל גדולה מכל דבר אחר, כולל בריאותם ורווחתם האישית, חלה אצל אלקסיו התאוששות מפתיעה ככל שהתקרב מועד ההופעה, ולקראת חצות, כשהקהל שהצטופף באולם קרן התיאטרון היווני הבינלאומי במרכז העיר כבר גילה סימני קוצר רוח, היא עלתה לבמה, ולא ירדה ממנה עד ששרה תשעה משיריה הידועים ביותר בזה אחר זה, וסיימה במה שהפך כבר לקלאסיקה: "אם יש אלוהים", למוסיקה של המלחין הסרבי ברגוביץ' (את הגרסה העברית הקליטה בזמנו עפרה חזה בהופעה נדירה עם המלחין ולהקתו). בשבת בצהריים הודתה שהיתה במתח נורא, אבל הסתירה את עיניה מאחורי משקפיים כהים, ודיברה כל כך בשקט, עד שלא פעם נאלצתי לרכון כדי להקשיב לה. נראה שבימים של הופעות, היא נזהרת שלא לבזבז אפילו מילימטר ממיתרי הקול הרגישים שלה. טיפת מזל חאריס אלקסיו מתגוררת בבית פרטי יפהפה בשכונת אלימוס, פרוור אתונאי שבתיו הלבנים ורחובותיו הגולשים אל הים מזכירים מאוד את הכרמל הוותיק בחיפה. מהסלון רחב הידיים, שרצפתו עץ ממורט וקירותיו עמוסי ספרים ותקליטים ישנים, ציורים ופסלים גדולים, נשקפה גינה פורחת, ורוח ים נעימה נשבה מהחלון הגדול. קשה לנחש, לנוכח העיצוב טוב הטעם, המשלב בלי חשש בין ים תיכוניות צבעונית עזה לבין אירופיות כבדת ראש, שהאשה בת ה-57 נולדה במשפחת גולים ענייה - משפחת אמה גלתה מאזור איזמיר ב-1923, במסגרת חילופי האוכלוסייה בין יוון וטורקיה, ואלקסיו עצמה נולדה בעיר תבס שבמרכז יוון - ועד שלא התחילה להצליח בעולם הזמר היווני סבלה מעוני מחפיר, ואפילו את לימודיה נאלצה להשלים במשך השנים בעצמה. "שמעתי אותה לאחרונה מתראיינת בצרפתית", אומר בהתפעלות עיתונאי בכיר בעיתון היווני "קתמריני", "ולהפתעתי הצרפתית שלה בכלל לא רעה, אני חושב שהיא רכשה בעצמה את רוב ההשכלה שלה. חוץ מזה", הואיל להוסיף, "היא אשה מאוד נבונה". כשנכנסה לחדר, הבחינה בהפתעה שעל פני וחייכה. לו ראיתי את האשה הקטנה הזאת, שפניה נקיים לחלוטין מאיפור והיא לובשת מכנסיים וסוודר פשוטים, ברחוב או בבית קפה, ספק אם הייתי מזהה בה את אלילת הבמה הדרמטית והיפהפייה, המחשמלת את האולם כולו ברגע שהיא מרימה את עיניה ומישירה אותן אל הקהל. גם קולה, בשעת הדיבור, לא הסגיר ולו שמץ מן ההדהוד המצמרר, העמוק, הצרוד, מאנפף מעט, שמאפיין את שירתה ומבדיל בינה ובין כל זמרת אחרת מרגע שהיא פותחת את פיה לשיר את השורה הראשונה.
היוונייה הגדולה מאת אבירמה גולן | אתונה חאריס אלקסיו, הבכירה מבין זמרות יוון, חוזרת לישראל אחרי 15 שנים. מי שהתחילה את דרכה כפליטה ענייה, נהפכה לנערצת גם בגלל קולה הצרוד והופעתה הדרמטית אבל בעיקר בזכות היותה סמל לגורל המיוסר של מולדתה. היום מתייחסים אליה ברחובות אתונה כאל אלה מודרנית, אבל היא הראשונה שמבקשת לנתץ את הדימוי הזה . חאריס אלקסיו. את כל החיים שלי אני מספרת בשירים חאריס אלקסיו צחקה כמו ילדה קטנה כששמעה שהכרטיסים לשתי ההופעות שלה ביוני בקיסריה נמכרים בקצב משוגע. "מה באמת?" היא אומרת, "איזה יופי". אבל היא גם דואגת קצת: כבר זמן רב שאינה מופיעה במקומות פתוחים גדולים כל כך, והלחות הקייצית של ישראל, הדומה לזו של יוון, לא מיטיבה עם מיתרי הקול. חוץ מזה, מה יהיה אם פתאום, חס וחלילה, משהו יקרה בהופעה ויהיו הרוגים בגללה? כשהגעתי לביתה של אלקסיו באתונה, בשבת בצהריים, עדיין לא התפרסמה בארץ הידיעה על העצומה נגד ישראל שגם יורגוס דאלארס, אחד הזמרים היוונים האהובים כאן במיוחד, חתם עליה. אלקסיו, שכל חייה נזהרת מפוליטיקה כמו מאש, ואף ספגה על כך לא פעם ביקורת, הודתה באיפוק רב שהופעל עליה לחץ. "בוודאי שמותחים עלי ביקורת שאני נוסעת לישראל. אבל אני אף פעם לא שואלת אף אחד מה דעתו על מה שאני עושה. שום דבר במעשה שלי לא מכוון נגד מישהו. זה מעשה של אהבה". חשבתי שאם אשאל אותה על המדיניות של ישראל בעזה היא תקפוץ על ההזדמנות לומר כמה משפטים חגיגיים שיאפשרו לה, למרות הנסיעה, לא להתקוטט עם השמאל הרדיקלי היווני. אבל אלקסיו הקשיבה בכובד ראש לשאלה, הינהנה בשקט, וכמעט בלחש אמרה: "אני מוכרחה להודות שאני כבר לא יודעת מה האמת. יש כאן אווירה מאוד שלילית כלפי ישראל, וקשה לשפוט. ברור שחשוב מאוד שלפלסטינים תהיה מדינה משלהם, ושאלימות לא תפתור שום דבר, אבל למרבה הצער, גורל האנשים נתון בידי פוליטיקאים, שלא מסוגלים לפתור שום בעיה". ניכר באלקסיו, שהיא מעדיפה לא לדבר עוד על "המצב". אולי בכלל לא השתוקקה לדבר. יום קודם, שעות אחדות לפני שהיתה אמורה להתארח לשלושה-ארבעה שירים בערב מחווה לתמלילנית האהובה שלה לינה ניקולקופולו, שכתבה רבים מהלהיטים הגדולים ביותר שלה, חלתה פתאום, בבת אחת, גרונה בגד בה, חומה עלה, והיא הודיעה שהיא מבטלת את ההופעה ואת הראיון. אלא שכמו תמיד אצל האמנים הגדולים, שמחויבותם לקהל גדולה מכל דבר אחר, כולל בריאותם ורווחתם האישית, חלה אצל אלקסיו התאוששות מפתיעה ככל שהתקרב מועד ההופעה, ולקראת חצות, כשהקהל שהצטופף באולם קרן התיאטרון היווני הבינלאומי במרכז העיר כבר גילה סימני קוצר רוח, היא עלתה לבמה, ולא ירדה ממנה עד ששרה תשעה משיריה הידועים ביותר בזה אחר זה, וסיימה במה שהפך כבר לקלאסיקה: "אם יש אלוהים", למוסיקה של המלחין הסרבי ברגוביץ' (את הגרסה העברית הקליטה בזמנו עפרה חזה בהופעה נדירה עם המלחין ולהקתו). בשבת בצהריים הודתה שהיתה במתח נורא, אבל הסתירה את עיניה מאחורי משקפיים כהים, ודיברה כל כך בשקט, עד שלא פעם נאלצתי לרכון כדי להקשיב לה. נראה שבימים של הופעות, היא נזהרת שלא לבזבז אפילו מילימטר ממיתרי הקול הרגישים שלה. טיפת מזל חאריס אלקסיו מתגוררת בבית פרטי יפהפה בשכונת אלימוס, פרוור אתונאי שבתיו הלבנים ורחובותיו הגולשים אל הים מזכירים מאוד את הכרמל הוותיק בחיפה. מהסלון רחב הידיים, שרצפתו עץ ממורט וקירותיו עמוסי ספרים ותקליטים ישנים, ציורים ופסלים גדולים, נשקפה גינה פורחת, ורוח ים נעימה נשבה מהחלון הגדול. קשה לנחש, לנוכח העיצוב טוב הטעם, המשלב בלי חשש בין ים תיכוניות צבעונית עזה לבין אירופיות כבדת ראש, שהאשה בת ה-57 נולדה במשפחת גולים ענייה - משפחת אמה גלתה מאזור איזמיר ב-1923, במסגרת חילופי האוכלוסייה בין יוון וטורקיה, ואלקסיו עצמה נולדה בעיר תבס שבמרכז יוון - ועד שלא התחילה להצליח בעולם הזמר היווני סבלה מעוני מחפיר, ואפילו את לימודיה נאלצה להשלים במשך השנים בעצמה. "שמעתי אותה לאחרונה מתראיינת בצרפתית", אומר בהתפעלות עיתונאי בכיר בעיתון היווני "קתמריני", "ולהפתעתי הצרפתית שלה בכלל לא רעה, אני חושב שהיא רכשה בעצמה את רוב ההשכלה שלה. חוץ מזה", הואיל להוסיף, "היא אשה מאוד נבונה". כשנכנסה לחדר, הבחינה בהפתעה שעל פני וחייכה. לו ראיתי את האשה הקטנה הזאת, שפניה נקיים לחלוטין מאיפור והיא לובשת מכנסיים וסוודר פשוטים, ברחוב או בבית קפה, ספק אם הייתי מזהה בה את אלילת הבמה הדרמטית והיפהפייה, המחשמלת את האולם כולו ברגע שהיא מרימה את עיניה ומישירה אותן אל הקהל. גם קולה, בשעת הדיבור, לא הסגיר ולו שמץ מן ההדהוד המצמרר, העמוק, הצרוד, מאנפף מעט, שמאפיין את שירתה ומבדיל בינה ובין כל זמרת אחרת מרגע שהיא פותחת את פיה לשיר את השורה הראשונה.