melancholy man
New member
Ho Lord i gut the Blues
"הרבה אנשים חושבים שהם יודעים מה זה בלוז", אמר פעם סאן האוז הגדול, "אבל אני יודע מה זה בלוז, בלוז, זה מה שקורה כשגבר ואישה נפגשים וקורה משהו מיוחד, ואני מומחה בבלוז, כי התחתנתי והתגרשתי כבר חמש פעמים". וכן, בלוז זה המוסיקה של מערכות יחסים, זה סוער, זה מלא ברגש בתשוקה, במצב רוח נכון, זה זמח ומלא אנרגיה ובמצב רוח אחר, זה הכי איטי ועצוב שאפשר, כי בלוז, יותר מכל סגנון אחר, זה המוסיקה של הרגש, רגש נטו. ביום כמו היום, אחרי שעוד פעם, נפלתי עוד פעם נתתי לעצמי לסכן את הלב, אחרי שכבר הבטחתי לעצמי שלא עוד, ועוד פעם גילתי ש"זה לא אתה זה אני" (מתי לעזעזל זה כבר יהיה אני??) אין כמו הבלוז בשביל לבכות קצת על השמיים ששינו צבע הציפורים שפתאום התחילו לצייץ ועל מאה השנים של בדידות שעוד יבואו. המסע הזה לבלוז, הוא בעצם סוג של מדריך הכרות קצר לאביו מולידו של הרוק, אפשר להרכיב רשימה של מאה אלבומים כאלה, אפשר בקלות, להרכיב רשימה של אלף, אבל זה לא פורום בלוז, אז אנסה לתת עשר אלבומים, של אומנים שונים, שהם בעיקר טעימות קטנות ממוסיקה גדולה ואיזשהו מדריך לטרמפיסט בעצבות. נתחיל את מסע הדמעות, עם אלברט קינג הגדול והאלבום Live Wire/Blues Power, אלברט קינג, אחד משלושת המלכים של הבלוז (יחד עם בי בי המוכר הרבה יותר בעיקר לקהל הלבן, ופרדי קינג), הוא אחד הגיטריסטים הכי חשובים והכי מרגשים של הבלוז, אם תחשבו על סולו גיטרה ארוך ואיטי, של כמעט כל גיטריסט שאתם מכירים, תגיעו בסוף לאיזה צליל שיזכיר לכם מאוד את בי בי קינג, אצל כמעט כולם, כי אלברט קינג הוא אחר, קודם כל, טכנית הוא מנגן הפוך (שמאלי שמנגן בגיטרה ליד ימין בלי להפוך את המיתרים), כך שתמיד יהיה משהו שונה בנגינה שלו, מעבר, קינג הוא אחד האומנים האלה, שכל צליל שהוא מפיק יוצא ממקום עמוק בנשמה שלו, זה הרבה יותר ממלאדיות או מקצבים, זו נשמה טהורה. האלבום הזה, הוקלט כולו בפילמור ב 68, באחת ההופעות היותר טובות שהמקום המיתולוגי הזה ראה, אלברט קינג בשיאו, עם 6 בלוזים מהיותר טובים, שנעים בין בוגי סוער, לבלוז הכי עצוב ששמעתם בחיים, מה שמדהים אצלו, שהוא מצליח להוציא מהגיטרה שלו, סולאים כל כך ארוכים בלי ליפול לתוך קלישאת גיטרה אפילו לשניה. מדהים. נמשיך את המסע, במקום בו הבלוז הוליד את הרוק אנד רול בעצם, באולפני צ'אס בשיקגו, האיש המרכזי, מבחינה מוסיקלית בצ'אס היה המפיק וכותב השירים ווילי דיקסון, והאלבום הנבחר, הוא האוסף המצויין: Willie Dixon- The Chess Box, קופסת הצ'אס, הוא סידרה של אוספים שהוציאה MCA' ומוקדשת לאמנים הגדולים של האולפן המיתולוגי משיקגו, בין האומנים האלה, נמצאים מאדי ווטארס, ג'ון לי הוקר, ליטל וולטר ובוב דידלי (ולחלקם נגיע בהמשך) אבל עם כל הגדולה של השמות האלה, הם כנראה לא היו מגיעים לאן שהגיעו ללא דיקסון, אחד מגדולי כותבי השירים של המאה הקודמת, הצצה לשירים באוסף הזה: Spoonful, Hoochie Coochie Man, Little Red Rooste והרבה אחרים, תגלה כמה חשוב האיש ואיזה שירים מדליקים הוא כתב. רוב האלבום מורכב מביצועים של אחרים (אלה שהזכרתי למעלה ועוד כמה ענקים) ורק חלק קטן ביצועים של האיש עצמו (חלקם הופיעו כאן לראשונה) הסך הכל, נותן מבט סוער ומדליק במיוחד לבלוז של שיקגו, זה שהצית את דימיונם של כל ענקי הרוק ושעיצב את איך שמנגנים רוק אנדל רול מלונדון ועד מאמפיס ועד תל אביב ובואנוס איירס. Junior Wells- Hoodoo Man Blues כשהוא חמוש בבאדי גאי ובלהקת לווי מעלת עשן, ג'ונייר וולש הוציא מעצמו אי שם ב 1965 את אחד מהאלבומים האלה, שיותר משהם טובים לכשעצמם (ואל תטעו מדובר באחד מאלבומי הבלוז הטובים בכל הזמנים) הם איזה מייצג היסטורי של תקופה מוסיקלית, ממש שומעים באלבום הזה, את הבר מלא העשן, את התשוקה הבוערת בקהל, את הוויסקי ואת והסקס וכן,, את העצבות המובנית בכל העניין, זו שקוראת כשגבר פוגש אישה ויש בינהם משהו, זה חושני והרסני באותו הזמן, בגלל אלבומים כאלה אנחנו בעצם שומעים מוסיקה. Howlin' Wolf- The Real Folk Blues/More Real Folk Blues טוב אז קודם אני חייב שהסיבה שדווקא האוסף הזה נמצא כאן, הוא פשוט כי הוא היה הכי קרוב למחשב כשהתחלתי לכתוב, ואם עוד קצת להודות על האמת, אין שום קשר בין האוסף הזה לפולק, השם נבחר פשוט משום שהחברה בצ'אס חשבו שזה יעזור עם החברה הלבנים שגילו את הקאנטרי בלוז בשנות השישים וחשבו שהוא פולק, האמת היא שזה אלבום בלוז חשמלי מחשמל מאין כמוהו ומייצג לא רע של אחד המבצעים הכי טובים של הבלוז בשנות החמישים והשישים, כל כך נשמה יש בקול של וולף שזה פשוט בילתי נתפס. Bo Diddley- Chess Box הדבר היחיד שחשוב שתדעו על בו דידלי, זה באמפ באמפ באמ באמפ באמפ.. כן כן, המקצב הזה, שכל כך מזוהה עם בו דידלי עובר לאורך השנים בכמעט כל שיר רוק אנד רול בסיסי, דידלי עצמו, לא זכה להמון להיטים, אבל כמעט כל דבר של באדי הולי, הסטונס המוקדמים או כל אחת מאלפי להקות הגארז' ואחר כך סתם להקות רוק בסיסי נשמע כמו איזושהי גירסא לדידלי ואם חשבתם שבלוז זה משהו עצוב, תשמעו קצת בו דידלי ותתחילו לרקוד לצלילי הבאמפ באמפ באמ באמפ באמפ..
"הרבה אנשים חושבים שהם יודעים מה זה בלוז", אמר פעם סאן האוז הגדול, "אבל אני יודע מה זה בלוז, בלוז, זה מה שקורה כשגבר ואישה נפגשים וקורה משהו מיוחד, ואני מומחה בבלוז, כי התחתנתי והתגרשתי כבר חמש פעמים". וכן, בלוז זה המוסיקה של מערכות יחסים, זה סוער, זה מלא ברגש בתשוקה, במצב רוח נכון, זה זמח ומלא אנרגיה ובמצב רוח אחר, זה הכי איטי ועצוב שאפשר, כי בלוז, יותר מכל סגנון אחר, זה המוסיקה של הרגש, רגש נטו. ביום כמו היום, אחרי שעוד פעם, נפלתי עוד פעם נתתי לעצמי לסכן את הלב, אחרי שכבר הבטחתי לעצמי שלא עוד, ועוד פעם גילתי ש"זה לא אתה זה אני" (מתי לעזעזל זה כבר יהיה אני??) אין כמו הבלוז בשביל לבכות קצת על השמיים ששינו צבע הציפורים שפתאום התחילו לצייץ ועל מאה השנים של בדידות שעוד יבואו. המסע הזה לבלוז, הוא בעצם סוג של מדריך הכרות קצר לאביו מולידו של הרוק, אפשר להרכיב רשימה של מאה אלבומים כאלה, אפשר בקלות, להרכיב רשימה של אלף, אבל זה לא פורום בלוז, אז אנסה לתת עשר אלבומים, של אומנים שונים, שהם בעיקר טעימות קטנות ממוסיקה גדולה ואיזשהו מדריך לטרמפיסט בעצבות. נתחיל את מסע הדמעות, עם אלברט קינג הגדול והאלבום Live Wire/Blues Power, אלברט קינג, אחד משלושת המלכים של הבלוז (יחד עם בי בי המוכר הרבה יותר בעיקר לקהל הלבן, ופרדי קינג), הוא אחד הגיטריסטים הכי חשובים והכי מרגשים של הבלוז, אם תחשבו על סולו גיטרה ארוך ואיטי, של כמעט כל גיטריסט שאתם מכירים, תגיעו בסוף לאיזה צליל שיזכיר לכם מאוד את בי בי קינג, אצל כמעט כולם, כי אלברט קינג הוא אחר, קודם כל, טכנית הוא מנגן הפוך (שמאלי שמנגן בגיטרה ליד ימין בלי להפוך את המיתרים), כך שתמיד יהיה משהו שונה בנגינה שלו, מעבר, קינג הוא אחד האומנים האלה, שכל צליל שהוא מפיק יוצא ממקום עמוק בנשמה שלו, זה הרבה יותר ממלאדיות או מקצבים, זו נשמה טהורה. האלבום הזה, הוקלט כולו בפילמור ב 68, באחת ההופעות היותר טובות שהמקום המיתולוגי הזה ראה, אלברט קינג בשיאו, עם 6 בלוזים מהיותר טובים, שנעים בין בוגי סוער, לבלוז הכי עצוב ששמעתם בחיים, מה שמדהים אצלו, שהוא מצליח להוציא מהגיטרה שלו, סולאים כל כך ארוכים בלי ליפול לתוך קלישאת גיטרה אפילו לשניה. מדהים. נמשיך את המסע, במקום בו הבלוז הוליד את הרוק אנד רול בעצם, באולפני צ'אס בשיקגו, האיש המרכזי, מבחינה מוסיקלית בצ'אס היה המפיק וכותב השירים ווילי דיקסון, והאלבום הנבחר, הוא האוסף המצויין: Willie Dixon- The Chess Box, קופסת הצ'אס, הוא סידרה של אוספים שהוציאה MCA' ומוקדשת לאמנים הגדולים של האולפן המיתולוגי משיקגו, בין האומנים האלה, נמצאים מאדי ווטארס, ג'ון לי הוקר, ליטל וולטר ובוב דידלי (ולחלקם נגיע בהמשך) אבל עם כל הגדולה של השמות האלה, הם כנראה לא היו מגיעים לאן שהגיעו ללא דיקסון, אחד מגדולי כותבי השירים של המאה הקודמת, הצצה לשירים באוסף הזה: Spoonful, Hoochie Coochie Man, Little Red Rooste והרבה אחרים, תגלה כמה חשוב האיש ואיזה שירים מדליקים הוא כתב. רוב האלבום מורכב מביצועים של אחרים (אלה שהזכרתי למעלה ועוד כמה ענקים) ורק חלק קטן ביצועים של האיש עצמו (חלקם הופיעו כאן לראשונה) הסך הכל, נותן מבט סוער ומדליק במיוחד לבלוז של שיקגו, זה שהצית את דימיונם של כל ענקי הרוק ושעיצב את איך שמנגנים רוק אנדל רול מלונדון ועד מאמפיס ועד תל אביב ובואנוס איירס. Junior Wells- Hoodoo Man Blues כשהוא חמוש בבאדי גאי ובלהקת לווי מעלת עשן, ג'ונייר וולש הוציא מעצמו אי שם ב 1965 את אחד מהאלבומים האלה, שיותר משהם טובים לכשעצמם (ואל תטעו מדובר באחד מאלבומי הבלוז הטובים בכל הזמנים) הם איזה מייצג היסטורי של תקופה מוסיקלית, ממש שומעים באלבום הזה, את הבר מלא העשן, את התשוקה הבוערת בקהל, את הוויסקי ואת והסקס וכן,, את העצבות המובנית בכל העניין, זו שקוראת כשגבר פוגש אישה ויש בינהם משהו, זה חושני והרסני באותו הזמן, בגלל אלבומים כאלה אנחנו בעצם שומעים מוסיקה. Howlin' Wolf- The Real Folk Blues/More Real Folk Blues טוב אז קודם אני חייב שהסיבה שדווקא האוסף הזה נמצא כאן, הוא פשוט כי הוא היה הכי קרוב למחשב כשהתחלתי לכתוב, ואם עוד קצת להודות על האמת, אין שום קשר בין האוסף הזה לפולק, השם נבחר פשוט משום שהחברה בצ'אס חשבו שזה יעזור עם החברה הלבנים שגילו את הקאנטרי בלוז בשנות השישים וחשבו שהוא פולק, האמת היא שזה אלבום בלוז חשמלי מחשמל מאין כמוהו ומייצג לא רע של אחד המבצעים הכי טובים של הבלוז בשנות החמישים והשישים, כל כך נשמה יש בקול של וולף שזה פשוט בילתי נתפס. Bo Diddley- Chess Box הדבר היחיד שחשוב שתדעו על בו דידלי, זה באמפ באמפ באמ באמפ באמפ.. כן כן, המקצב הזה, שכל כך מזוהה עם בו דידלי עובר לאורך השנים בכמעט כל שיר רוק אנד רול בסיסי, דידלי עצמו, לא זכה להמון להיטים, אבל כמעט כל דבר של באדי הולי, הסטונס המוקדמים או כל אחת מאלפי להקות הגארז' ואחר כך סתם להקות רוק בסיסי נשמע כמו איזושהי גירסא לדידלי ואם חשבתם שבלוז זה משהו עצוב, תשמעו קצת בו דידלי ותתחילו לרקוד לצלילי הבאמפ באמפ באמ באמפ באמפ..
