hey...!~
אז לפני כמה זמנים...שבועות...יצא לי לכתוב פה..משו מבולבל לא ממש ברור..סתם מה שהיה על הלב... וקיבלתי תגובות שריגשו..אז תודה לכם..וקבלו חיבוק ונישוק. שאלו אותי באחת ההודעות..איך עכשיו לי...האמת היא שמשבוע שעבר הכל חזר בעוצמה יותר חזקה מאשר מלפני חודש...אולי כי שבוע הבא זה שנה..ושנה עברה ונראתה כמו נצח..אפילו לא הרגשתי...וככל שהיום הזה מתקרב לו ביומן..ושלא תטעו...הוא מסומן כל כך הרבה היום הזה...הפחד..הפחד לשכוח לשניה..הפחד להבין שבאמת הוא לא כאן..הם...לוותר על ההבטחות שלו..הוא הבטיח לי כל כך הרבה...הוא הבטיח לבוא ולבקר..איזה תכנונים היו לנו על הרגילה שלו...כמה פגישות קבענו...שבעצם שנינו ידענו שמשו לא בסדר..שהשיחה בת ה3 וקצת שעות שלנו..היתה מוזרה...קלה אך קשה..... ההבטחה האחרונה שקיבלתי ממנו היתה...שהוא יתקשר...ושעד אז..אני עוד ישמע עליהם בחדשות..ויראה אותם במהדורה הראשית...ואופס...זה קרה..ההבטחה היחידה שהתגשמה...ואני רק עוד מחכה ומחכה...שהשאר יתגשמו לי..אני לא יוותר עליהן לעולם...הבטחות צריך לקיים..! ואני רועדת כמו ילדה..כל השבוע..חבר שלי חזר מהשטחים..ואני כל הזמן מכניסה.."מה יהיה"..."מה אני יעשה"...ותכל´ס..כולם יודעים שאין סיכוי שאני ילך לאזכרה...אני מתה מפחד...מתה מפחד מהמוות..מתה מפחד מבתי קברות..כבר 7 שנים שרגלי לא דרכה בהם...אולי יום אחד...אולי... אז יום חמישי הבא...ואני מפחדת..ולא מספיק...היום נסעתי לי בחזרה לבית..לקצת חופש..ואוטובוס שלם ..היה מפוצץ בחיילים עם הכומתה שלו..ואני מתה לשאול..לחקור.."הכרתם".."ואיך".."וספרו לי".."ואני צ´כה לדעת"... ולא יוצא לי קול...רק בפנים זה נטחן...בוהה להם בכומתה..ומפנטזת... אז אני חיה..נושמת..מתמודדת..רק תמיד חודש לפני..או שמגיע התאריך..יש לחץ...חוזר..אני איתו קצת ואז ממשיכה...ואני מאושרת וטוב לי...!~..טפו טפו טפו... וזהו...אוהבת }{ ותודה על המקום
אז לפני כמה זמנים...שבועות...יצא לי לכתוב פה..משו מבולבל לא ממש ברור..סתם מה שהיה על הלב... וקיבלתי תגובות שריגשו..אז תודה לכם..וקבלו חיבוק ונישוק. שאלו אותי באחת ההודעות..איך עכשיו לי...האמת היא שמשבוע שעבר הכל חזר בעוצמה יותר חזקה מאשר מלפני חודש...אולי כי שבוע הבא זה שנה..ושנה עברה ונראתה כמו נצח..אפילו לא הרגשתי...וככל שהיום הזה מתקרב לו ביומן..ושלא תטעו...הוא מסומן כל כך הרבה היום הזה...הפחד..הפחד לשכוח לשניה..הפחד להבין שבאמת הוא לא כאן..הם...לוותר על ההבטחות שלו..הוא הבטיח לי כל כך הרבה...הוא הבטיח לבוא ולבקר..איזה תכנונים היו לנו על הרגילה שלו...כמה פגישות קבענו...שבעצם שנינו ידענו שמשו לא בסדר..שהשיחה בת ה3 וקצת שעות שלנו..היתה מוזרה...קלה אך קשה..... ההבטחה האחרונה שקיבלתי ממנו היתה...שהוא יתקשר...ושעד אז..אני עוד ישמע עליהם בחדשות..ויראה אותם במהדורה הראשית...ואופס...זה קרה..ההבטחה היחידה שהתגשמה...ואני רק עוד מחכה ומחכה...שהשאר יתגשמו לי..אני לא יוותר עליהן לעולם...הבטחות צריך לקיים..! ואני רועדת כמו ילדה..כל השבוע..חבר שלי חזר מהשטחים..ואני כל הזמן מכניסה.."מה יהיה"..."מה אני יעשה"...ותכל´ס..כולם יודעים שאין סיכוי שאני ילך לאזכרה...אני מתה מפחד...מתה מפחד מהמוות..מתה מפחד מבתי קברות..כבר 7 שנים שרגלי לא דרכה בהם...אולי יום אחד...אולי... אז יום חמישי הבא...ואני מפחדת..ולא מספיק...היום נסעתי לי בחזרה לבית..לקצת חופש..ואוטובוס שלם ..היה מפוצץ בחיילים עם הכומתה שלו..ואני מתה לשאול..לחקור.."הכרתם".."ואיך".."וספרו לי".."ואני צ´כה לדעת"... ולא יוצא לי קול...רק בפנים זה נטחן...בוהה להם בכומתה..ומפנטזת... אז אני חיה..נושמת..מתמודדת..רק תמיד חודש לפני..או שמגיע התאריך..יש לחץ...חוזר..אני איתו קצת ואז ממשיכה...ואני מאושרת וטוב לי...!~..טפו טפו טפו... וזהו...אוהבת }{ ותודה על המקום
