אני+אנחנו, איל, כשאין
לנו את עצמנו. אני שווה חיבור אל האור, האהבה, האינדיוידואל שהננו, ומשם חיבור אל אנחנו, אז האינדיוידואל נשמר, והאנחנו לא מתערבב עם האני, ר ו א י ם זה את זה ר ו א י ם את העצמי יוצרים אבחנה חיובית זה מזה, לא השוואה לא תחרות. הגבולות הופכים ברורים ויפים, היחודיות נראית ונשמעת, באופן הזה, שהאחד הופך לאנחנו... נדבקים, נצמדים ומתערבבים זה עם זה באופן היוצר תחרות שלילית, השוואות והתבדלות לא חיובית זה מזה, מתייחסים אז לסממנים חיצוניים ולא לאהבה שבלב ולמקור ממנה היא נובעת. בברכת האהבה המחברת עמוק בין כולנו, סיגל