Hero, just for one more weekend

[John Barleycorn]

Hero, just for one more weekend

אני לא מוצא עצמי מתאבל על מותן של אגדות רוק. גיבורי נעורי הגיעו לגיל פרישה. מותם אינו אמור להפתיע, גם אם מצער. בעשור האחרון ראינו רבים מהם הולכים, הקשבנו, סיכמנו, עברנו לגיבור הבא.

משהו קרה לי השבוע, לא יכולתי להפסיק להאזין לבואי. אני לא זוכר מתי לאחרונה זה קרה לי ועם מי. שנים שכמעט לא הקשבתי לבואי, ופתאום זה היה כמו גילוי מחדש. אני חושב שחלק מזה היה הסיכום הנפלא ב- 88fm בשבת, הייתי בדרכים, והשידורים החזירו אותי עשורים לאחור. פתאום הצטערתי שקצת זנחתי את בואי בשנים האחרונות לטובת חפירות חדשות.

ההקשבה היתה להתמכרות שתוצאתה היא הפלייליסט לסוף השבוע. בואי יוכל להיות גיבור ליום יומיים נוספים, ואז אולי לנצח. הרשימה מכסה כמעט את כל התקופות (תוך דילוג על האייטיז). עם הרפרטואר המרשים שלו היה קשה לבנות אותה, עוד ועוד שירים נדחפו ואני גרשתי אותם החוצה בצער כדי לא להעמיס. טובי בנינו נותרו בחוץ, אולי בהמתנה לפלייליסט האזכרה השנתית. בינתיים הזדמנות להזכר בכמה פנינים חבויות, מתובלות כמה שלאגרים נצחיים שהתפלחו מהחלון ונאחזו בקרנות המזבח. אני חושב שזה יילך טוב עם הגשם בחוץ.

 

[ציףציף1000]

אני ב-overload של תוכניות עליו

מאז יום ראשון אני שומעת רק אותו. אגב זה, אני מגלה פנינים נשכחות - וגם כאלו שלא הכרתי מעולם, במיוחד מהשנים הראשונות שלו (היינו, טרום oddity). אני עוד צריכה להכנס לאלבומי האייטיז והניינטיז שלו, לעומק (למעט let's dance, שאני מכירה יחסית).
&nbsp
אין אפס, האיש היה גאון. האזנה מקיר-לקיר לכל טרילוגיית ברלין, השתקעות ב-station to station (שביממה האחרונה הוכרז כאלבום האהוב עלי מהסבנטיז. מחר זה בטח ישתנה). אין לזה סוף - זאת רק ההתחלה.
&nbsp
לא רק המרתון של 88fm - שאותו ניתן לשמוע במלואו באתר התחנה (ואני ממליצה כמובן על השעות של בועז כהן, שגם נותן קומנטרי לעניין, לעומת אחרים). גם קוטנר עושה מרתון שבועי - כל יום רביעי - ברדיו "הקצה", בדרכו שלו. הדגש אצלו כמובן הוא על הקלטות "נדירות". בינתיים היו 2 פרקים - עם החומר המוקדם של בואי, מלפני oddity, ואכן יש שם דברים מקסימים. ב-BBC, פנו לארכיון והעלו כל מה שהצליחו למצוא מהראיונות והתוכניות אתו שהוקלטו (את הוידאו לא ניתן לראות כאן, רק תוכניות רדיו).
&nbsp
ת'כלס כל אתר מוזיקה ותחנת רדיו העלו תוכניות מיוחדות ומאמרים שמנסים להבין/לסכם/להסביר את בואי מכל זווית אפשרית. וכאמור, זו רק ההתחלה.
&nbsp
ועוד סיפור קטן: בואי נשאל מתי הוא "התאפס" על עצמו. הוא אמר שזה היה כשצילמו את הקליפ ל-ashes to ashes. הצילומים היו על חוף הים והוא היה, כזכור, לבוש ומאופר כליצן מהקומדיה דל'ארטה. הצלם עמד במרחק ממנו, עם עדשה ארוכה. הבמאי נתן אות, ובואי התחיל להתקדם ולשיר - כמו שאתם מכירים מהקליפ. באותו רגע עבר זקן עם כלב בין המצלמה לבינו, לעבר הגלים, והיו צריכים להתחיל את הצילומים מחדש. בעוד הצוות מתארגן מחדש, אחד מהם נזף בזקן על שהפריע, ואמר לו "אתה לא יודע מי זה?" כשהוא מצביע על בואי. "כן" הזקן אמר, "אני יודע מי זה, זה טיפש בחליפת ליצן". ובואי אמר לעצמו: וואלה, הוא צודק. זה מה שאני: טיפש בחליפת ליצן. וכן החלה הטרנפורמציה (הבאה) שלו.

 

[arieltr]

יצא לך מיקס בין-אלבומי נפלא

Always Crashing in the Same Car שיר פנטסטי ושילוב נהדר בין רעשי הרקע החלליים של אינו לשירה של בואי.
ו-After All הנפלא שנשמע כל כך פיטר האמיל'יש. באלבום מיד אחריו מגיע Running Gun Blues אשר בו בואי חוזר להיות, הממ, בואי.

ועשיתי עכשיו היכרות עם Come and Buy My Toys - וואו איזו רצועה יפהיפיה, מלאה בחן וקסם. אם הוא היה בוחר להיות קצת פחות אקסצנרי ויותר לאמצע, היינו מפסידים את כל האלבומים שבאו אחר כך אבל לפי השיר הזה הוא עדיין היה עושה את זה מצויין.

 

[ציףציף1000]

מצויין

מצאתי זמן להאזין להכל ברצף. כבד, עגמומי, נפלא. באמנות שלו הוא היה כ"כ רציני - עד כאב. בחייו הפרטיים היה הרבה יותר עליז (ולא, זה לא משחק מילים).